מאיר דלאל פתח בהליך התנתקות מאנליסט

דרכם של מאיר דלאל ובית ההשקעות אנליסטנפרדות לאחר שותפות בת ארבע שנים וחצי.

דלאל המחזיק ב-35% מחברת החיתום המשותפת לו ולאנליסט (65%) הפעיל את זכות הבמב"י (Buy Me Buy You) הקבועה בהסכם השותפות בין השניים כך שעוד שלושים יום יגיש כל צד מעטפה חתומה עם הצעת מחיר לרכוש את חלקו של השותף והמציע את הסכום הגבוה ירכוש את חלקו של שותפו.

מירב הסיכויים הם שבעוד 30 יום יהיה זה דלאל שירכוש את חלקה של אנליסט ולא להיפך, בעיקר מכיוון שעבור אנליסט חברת החיתום לא שווה יותר מהונה העצמי, כ-10 מיליון שקל נכון לסוף הרבעון השלישי של 2010. לעומת זאת, עבור דלאל, יתכן שפלטפורמת אנליסט חיתום כולל ההיתר הרגולטורי לעסוק בפעילות חיתום שווה יותר.

לאנליסט, חברה בשם אנליסט ניהול הנפקות, שדרכה היא מחזיקה באנליסט חיתום, המחזיקה אף היא בהיתרים הנדרשים לפעילות חיתום כך שגם אם דלאל יקנה את חלקה באנליסט חיתום עומדת באפשרותה לקיים פעילות חיתום עצמאית.

את דרכם המשותפת של דלאל ואנליסט החלו במאי 2006 עת הקימו השניים חברת בת חדשה בשם אנליסט חיתום, לאחר שלפני כן קיימו באנליסט פעילות חיתום בהיקפים משתנים, מצומצמים יחסית ועם מנהלים שונים.

רבים הרימו גבה על השילוב המוזר בין שני המנהלים השמרנים, לב ושילוני לבין האישיות הצבעונית של דלאל שרק חודש קודם לכן עזב בטריקת דלת את חברת החיתום של בנק לאומי, לאחר 8 שנים סוערות.

שנת 2007 הראתה כי לב ושילוני עשו לכאורה עסקה מצויינת: חברת החיתום סגרה את השנה הראשונה לפעילותה עם הכנסות של כ-29 מיליון שקל ורווח תפעולי של 24 מיליון שקל. אלא שאז הגיעה שנת 2008 והפכה את הקערה על פיה. שוק ההנפקות נדם על רקע תופי המשבר הפיננסי הגדול ואם לא די בכך מאז הוקשחו הכללים לגבי השתתפות גופים קשורים בהנפקות, הביקורת הציבורית גדלה, והאטרקטיביות לשיתוף הפעולה בין שני הצדדים ירדה בצורה דרמטית עד לפרידה, שנדמה כאילו היתה בלתי נמנעת.