דנקנר הולך לכלא: למען יראו וייראו

"הפרת האמונים של הנאשם זועקת למקרא העבירות שבהן הודה והורשע", קבע היום השופט צבי גורפינקל, רגע לפני ששלח את יו"ר בנק הפועלים לשעבר, דני דנקנר, לשנת מאסר.

מעטים הם המקרים שבהם שופט לא רק כותב על הצורך ב"הקניית ערכים ונורמות", אלא גם גוזר עונשים בהתאם כדי לייצר הרתעה.

העונש החמור לא מובן מאליו. בנק, כך קובע החוק, הוא משרת ציבור. וככזה נגזר עליו גם לעמוד בסטנדרטים שקבע המחוקק ביחס לאיסור להפר את אמונו של הציבור שמפקיד בידו את כספו. אלא שהעונשים שהטילו בשנים האחרונות בתי המשפט על עבירות הפרת אמונים של משרתי ציבור אחרים, ועוד כאלה מטעם המדינה, היו קלים יותר ביחס לעונש שהטיל היום גורפינקל על דנקנר. וזה גם אם לוקחים בחשבון שדנקנר הודה במקביל לביצוע עבירה אחת של הפרת אמונים, גם בשלוש עבירות קלות ממנה (שתי עבירות של קבלת דבר בתחבולה ואחת של פגיעה בניהול תקין של עסקי תאגיד).

דני דנקנר בבית המשפט היום | צילום: עידו ארז, ynet

כך למשל, הרכב של שלושת שופטי בית המשפט המחוזי בירושלים, מוסיה ארד, יעקב צבן ומשה סובל, אשר הרשיע את ראש הממשלה לשעבר, אהוד אולמרט, בשלוש עבירות של הפרת אמונים כשכיהן כשר התמ"ת, גזר עליו מאסר על תנאי, ללא עבודות שירות, וקנס כספי. ובמקרה שלו היה מדובר בנבחר ציבור, ולא במנהל של בנק. אדם שהעם בחר, ולא שבעל השליטה מינה.

גם עונש המאסר בפועל שגזר שופט בית המשפט המחוזי מרכז, זכריה כספי, על מנהל רשות המסים לשעבר, ג'קי מצא, מחוויר לעומת עונשו של דנקנר. על מצא שהודה במסגרת הסדר טיעון בארבע עבירות של הפרת אמונים ועבירה אחת של סיוע במתן שוחד נגזרה שנת מאסר בפועל.

כמובן שענישה של משרתי ציבור שהפרו אמון צריכה להתחשב גם בכל מקרה לגופו. בנסיבות, בתפקיד, בכוח שהיה נתון בידי האדם, בפעולות שביצע, בעינוי הדין. המקרים של אולמרט, מצא ודנקנר הם אומנם שונים, אבל סעיף החוק שאותו הפרו הוא דומה. ואולמרט הפר את הסעיף שלוש פעמים, מצא הפר אותו ארבע פעמים ודנקנר הפר אותו פעם אחת. במתמטיקה הפשוטה עונשו של דנקנר היה אמור להיות קל משלהם. אלא שגורפינקל, שרצה לקבע נורמה שאוסרת על פעולה בניגוד עניינים גם אם לא נגרם כל נזק כלכלי לבנק אלא לאמון הציבור, חשב אחרת.