מודל ספורטיבי על סף פשיטת רגל

78% משחקני מכבי חיפה אינם שחקני בית. כלומר, רק 22% מהשחקנים גדלו במחלקת הנוער של הקבוצה. למה "רק"? כי זה השיעור הרביעי הכי נמוך בליגת העל. רק להפועל עכו, הפועל רעננה ומכבי נתניה יש שיעור נמוך יותר. גם למועדון כדורגל ששרוי באנרכיה מוחלטת כמו הפועל תל אביב יש יותר שחקני בית בסגל (30.8%) מאשר מכבי חיפה.

שחקני מכבי חיפה אמש. משהו רקוב בממלכה של שחר | צילום: גיל נחושתן

השיעור הנמוך של שחקני הבית מאכזב בעיקר משום שלמכבי חיפה יש מחלקת נוער מצוינת. 7 אליפויות נוער ו-5 גביעים מאז 1999. המחלקה מספקת שחקנים בהשאלה רבים לקבוצות שאינן מכבי חיפה - משובל גוזלן בהפועל תל אביב, דרך מוחמד גדיר ואיסמעיל ריאן בבני סכנין ועד דור כוכב ושחר הירש בהפועל פתח תקווה. בנוסף, שחקנים רבים שגדלו בקבוצה ועזבו אותה משחקים כיום בליגת העל.

אבל מחלקת נוער מצוינת אינה מדיניות נוער מצוינת.

"מדיניות נוער" זה משהו שונה לחלוטין ממחלקת נוער. לצ'לסי, למשל, יש מחלקת נוער מצוינת. רומן אברמוביץ' משקיע בה 10 מיליון ליש"ט בשנה - ובכל זאת, הקבוצה לא מכניסה שחקני נוער להרכב. האחרון שגדל במועדון והפך לשחקן הרכב משמעותי הוא ג'ון טרי - והוא בן 34. המחלקה בצ'לסי היא בזבוז כסף גדול יותר מפרננדו טורס.

מדיניות הנוער של מכבי חיפה אינה כזו שערורייתית אבל כרגע נראה שהיא היא כן בזבוז של כסף. אם הסגל לא מבוסס בעיקר על שחקני בית והקבוצה ממשיכה להביא שחקני רכש יקרים שאינם מספקים את הסחורה, אז למה להשקיע מיליונים בשנה במחלקת נוער?

אז מה מכבי חיפה יכולה לעשות כדי שמחלקת הנוער תשתלם? לבנג'מין פרנקלין היתה תשובה לכך. "תאמר לי ואשכח. תלמד אותי ואני אזכור. תשתף אותי ואני אלמד".

מדיניות נוער כוללת לשתף את "השחקן שלך". זה לעשות את זה במשחקים תחרותיים. זה אומר לדעת שבגלל מדיניות הנוער אתה עשוי לאבד נקודות אבל ככה זה שרוכבים על אופניים בלי גלגלי עזר, לפעמיים נופלים. ולומדים. מה עדיף? לאבד נקודות עם שחקנים בינוניים ויקרים שלא אתה גידלת?

בשביל שמדיניות נוער תעבוד כמו שצריך, צריך מישהו שיהיה אחראי עליה. למכבי חיפה יש מנהלים טובים במחלקת הנוער, אבל בהנהלה אין ולו איש מקצוע אחד שאמור להנחיל את מדיניות נוער מקצועית במועדון כולו: כלומר, מישהו שידע איזה שחקן לקדם, ואיזה שחקן לשלוח להשאלה, איזה שחקן צריך לרכוש ועל איזה שחקן רכש אפשר לוותר כי בדיוק יש שחקן נוער מוכשר שיכול למלא את מקומו. מישהו שיראה את המועדון מלמעלה ויבין איך לקשר את מחלקת הנוער לקבוצה הבוגרת כך שלא יהיו שני גופים נפרדים אלא אורגניזם אחד שעובד יחדיו.

אבו חצירא. אלכסנדר סטנוייביץ' אינו חף מפשע אך המאמן אינו אשם במצב הקבוצה. גם אריק בנאדו, ראובן עטר ואלישע לוי אינם אשמים בכישלון המתמשך של מכבי חיפה. | צילום: ראובן כהן

מכבי חיפה היא אחת מקבוצות הספורט המסודרות ביותר במדינה אבל מבחינה ספורטיבית היא בבלאגן כבר כמה שנים טובות, והסיבה לכך היא שאין לה מנהל ספורטיבי.

יעקב שחר ועוזי מור הם "המנהלים הספורטיביים" של מכבי חיפה בסיוע של פיני זהבי במשך שנים (המנכ"ל איתמר צ'יזיק אחראי על עניינים מנהלתיים וגם על מחלקת הנוער). בעבר הם רשמו הצלחות נאות, שהיו תלוית בעיקר במאמן וגם בחולשת המודלים הספורטיביים והכלכליים בליגה, אבל בשנים האחרונות, לצד הצמיחה של מודל המנהל הספורטיבי במכבי תל אביב ולאור ההצלחה של "מנהלים ספורטיביים" טובים יותר משחר (איזי שרצקי, למשל), מכבי חיפה נראית חסרת עמוד שדרה מקצועי. 

ובשנים האחרונות, נראה כי גם מאמנים מאוד מוכשרים לא מתמודדים עם המודל המקצועי/בעלות של הקבוצה.

מאמן, טוב ככל שיהיה, לא יכול להיות אחראי על הכנסת שחקני מחלקת הנוער להרכב. הוא לא יכול לשתף את הילדים כדי שילמדו, הוא גם לא צריך להיות כזה. הוא צריך לקבל קבוצה שבנויה על ידי איש מקצוע שחושב על המועדון לטווח הרחוק ועובד בשביל היום אבל גם 10 שנים קדימה. מאמן צריך לייצר קבוצה משחקנים שמתאימים זה לזה והם לא יתאימו זה לזה אם מי שבחר אותם אינו איש מקצוע.

אלכסנדר סטנוייביץ' אינו חף מפשע, אך המאמן אינו אשם במצב הקבוצה. גם אריק בנאדו, ראובן עטר ואלישע לוי אינם אשמים בכישלון המתמשך של מכבי חיפה.

הכישלון המתמשך של מכבי חיפה, לצד השחקנים "שמוענשים" ולא מקבלים משכורת (שערורייה של ממש) ומיעוט שחקני הנוער בסגל, מראה שהמודל הספורטיבי של מכבי חיפה נמצא על סף פשיטת רגל.