גז כמקפצה להתייעלות אנרגטית

ממשלת ישראל קיבלה החלטות רבות ומגוונות בנושא האנרגיה, משק החשמל, עידוד טכנולוגיות להפקת אנרגיה ממקורות מתחדשים, הפחתת פליטות גזי חממה, קידום תחליפי נפט ועוד. החלטות ממשלה, לו רק היו מתממשות, היו יכולות להציב את ישראל בחזית העשייה הטכנולוגית והסביבתית, וגם למצב אותה כמדינה מפותחת, הדואגת לפתוח כלכלי תוך שימור המשאבים והסביבה (פיתוח בר קיימא).

ישראל, לדוגמה, היתה המדינה הראשונה (ועד לפני מספר שנים מועט - היחידה) בעולם אשר חייבה התקנת דודי מים סולאריים. כבר משנת 1980 מחויבים אזרחי המדינה להתקין את דודי השמש כחלק מהתנאים לאכלוס מבנה. אולם, החוק הגביל את החובה הזו על בנייני מגורים בני 9 קומות לכל היותר. בינתיים, נבנו כאן בתים גבוהים יותר והחוק המחייב התקנות כאלה עדיין לא עודכן, למרות שטכנולוגיות חדשות כבר קיימות. אגב, ועדת שרים כבר אישרה את החוק הזה והוא עבר בקריאה ראשונה בשנת 2012.

ישראל השכילה לתמוך בחברות כמו אורמת ולוז (לימים, סולל) אשר הקימו תעשייה לתפארת ויישמו את הפיתוחים הטכנולוגיים שלהם במקומות רבים בעולם (רק לצערנו, בצורה מאוד שולית, בישראל).

שימור אנרגיה ואוויר נקי יותר

שיא הביקוש לחשמל נשברים מדי שנה, לאור הגידול באוכלוסייה והגידול בביקוש. כך למשל, בשנת 2004 עמד שיא הביקוש לחשמל על 8,550 מגהוט, ובשנת 2014 הוא כבר חצה את 12,690 מגהוט. גידול של כמעט 50% בעשור.

גם כאשר מחירה של חבית נפט עומד על 60 דולר וגם כשהוא נושק את רף 100 דולר לחבית, קיים צורך במציאת חלופות לאנרגיה הקונבנציונאלית, שהיא לא רק יקרה, אלא גם מזהמת.

אילוסטרציה | צילום: בלומברג

הוסיפו לכך את התגברות פליטות גזי חממה, את העובדה כי רף ה-400 חלקים למיליון של פחמן דו חמצני באטמוספירה הוכח כמגביר את התופעות האקלימיות ה"משוגעות" - הכפור הנוכחי בצפון אמריקה, לדוגמה, איומי טרור ומשטרים לא יציבים במדינות הנפט, כמו גם הגידול המתמיד של הצריכה בעולם המפותח והמתפתח, ותקבלו תחזית קודרת למדי בכל הקשור למצבו העגום של האוויר המזוהם אותו אנו נושמים והאקלים המתעתע. לפיכך, הצורך במציאת חלופות מחייב וכאן צריכים להיכנס לפעולה מנגנוני ייצור אנרגיה נקייה ושיטות לחסכון ולשימור אנרגיה.

הטענה השכיחה במקרים אלה היא מדוע הממשלה לא תומכת (באמצעות חקיקה ותמריצים כלכליים), ולא מקדמת (באמצעות תמיכה במחקר ופתוח, או בייזום וקידום פרויקטים). נכון, הממשלה יכולה לרשום לזכותה מספר פעולות שעשתה בנדון: תמיכה שנתנה לחברות לוז וארמת בתחילת דרכן בשנות ה-60 וה-70 של המאה הקודמת, חיוב בתי

אב להתקין דודי שמש בתחילת שנות השמונים, מתן פרמיות ע"י הרשות לשרותים ציבוריים חשמל למפיקי אנרגיה סולארית ואף הקמת קרן הזנק שמטרתה לקדם את המחקר, הפיתוח והייזום בישראל בתחום הקלינטק - אנרגיה חלופית ומתחדשת - קרן שיכולה לתמוך במיזמים טכנולוגיים מתקדמים. עם זאת, כנגד, עדיין האנרגיות המתחדשות בסל הדלקים הישראלי זניחות (פחות מאחוז) ונושא שימור האנרגיה מדשדש אף הוא.

בעידן ה"גז הנקי בשפע ובזול" (למרות הקשיים הרגולטוריים, בעיות באספקה - שילכו ויחמירו, העובדה שגם השימוש בגז גורם לבעיות סביבתיות, עם כי פחותות משמעותית מחלופות פוסיליות אחרות) דומה כי הטיפול בנושאי השימור, ההתייעלות וקידום המתחדשות אינו מקבל דחיפה ותקצוב.

אל לנו להתרפק על הגז. אנחנו חייבים לנצל את שנות החסד שהוא יעניק לנו ולהשקיע תקציב, מחקר ופיתוח וכן התקנות של אמצעים לייעול השימוש באנרגיה (שימור והתייעלות), כך נשיג כמה יתרונות: נאריך את התענוג של השימוש בגז (כיוון שהביקוש יפחת), נפתח טכנולוגיות שניתן יהיה גם ליצאן ונחיה אנו והדורות הבאים באוויר נקי יותר.

הכותבת היא פרופסור עומדת בראש תחום סביבה במוסד שמואל נאמן וראת החוג לניהול משאבי טבע באוניברסיטת חיפה