שבועיים למציאת רוכש למפעל נגב קרמיקה, עתיד העובדים בערפל

שבועיים לפני שמפעל נגב בירוחם ייסגר סופית ו־140 עובדיו יפסיקו לקבל משכורת, עדיין לא אפסו הסיכויים למצוא קונה שימשיך להפעיל אותו. המועמד העיקרי לרכישת המפעל הוא התעשיין שמואל דונרשטיין, בעלי רב־בריח. דונרשטיין, כפי הנראה, שוקל את האפשרות בכובד ראש ‑ אבל העסקה עדיין לא מובטחת.

כמה תנאים יקלו על דונרשטיין, ועל כל קונה אפשרי אחר, להסכים לרכישה. מימושם נתון הן בידי בעלי נגב קרמיקה, קרן ויולה, והן בידי משרד הכלכלה. הציפייה מהבעלים היא שחברת נגב קרמיקה ‑ שמפעילה גם רשת שיווק למוצרי קרמיקה ‑ תתחייב לרכוש מהמפעל בדרום מיליון מרצפות בשנה במשך השנתיים הקרובות, כדי להבטיח ביקוש למוצרים. הציפייה ממשרד הכלכלה היא למתן שורה של הטבות למפעל: הלוואה מהקרן למפעלים במצוקה; סיוע לתקופה קצרה בתשלום שכר העובדים; וכן חקיקה לקידום תוצרת הארץ. ל"כלכליסט" נודע שמשרד הכלכלה הביע נכונות לסייע בכל אחד מהסעיפים.

מפעל נגב בירוחם | צילום: אוראל כהן

מפעל האריחים של נגב בירוחם סגור מאז חג הסוכות. במשך כל התקופה הזו המשיכו העובדים לקבל משכורת מלאה, בעקבות פשרה שגובשה בבית המשפט בין ההסתדרות לבעלים. בפשרה הסכימו הצדדים שייעשה מאמץ משותף למצוא קונה למפעל עד ה־28 בפברואר, שימשיך להפעיל אותו כעסק חי.

מיד לאחר חתימת ההסכם פתחה נגב קרמיקה חדר מידע למתעניינים ברכישה. מתוך כ־20 חברות ואנשים פרטיים שביקרו בחדר המצב, רק 4 המשיכו בבחינת העסקה, ומכולם נותר כנראה דורנשטיין המועמד העיקרי.

ד"ר ירון זליכה, שמונה בידי יו"ר ההסתדרות אבי ניסנקורן לבחון את המועמדים לרכישת המפעל, מאשר שדונרשטיין הוא המועמד הרציני ביותר לרכישה.

דונרשטיין אמר ל"כלכליסט": "פנו אליי מההסתדרות וממשרד הכלכלה והציעו לי לרכוש את המפעל. יש הרבה הרבה עבודה ברמת החייל בהייטק, אבל בירוחם אין מספיק מקומות עבודה. כואב לי מאוד שהמפעל ייסגר, אבל חשוב להבין אין התכנות כלכלית למפעל אם הוא לא מרוויח".

שמואל דורנשטיין בעלי רב בריח | צילום: שרון בנטוב

דונרשטיין הביע אופטימיות באשר לסיכויים להגיע לעסקה. לדבריו, "הגשנו הצעה שעד כה נדחתה, אבל בפגישה שקיימנו עם אנשי נגב קרמיקה לאחרונה חשתי אצלם פתיחות ונכונות רבה יותר לסיים את המשא ומתן בצורה רצינית".

האתגרים שיעמדו בפני מי שירכוש את מפעל נגב בדרום אינם פשוטים. התחייבויות המפעל עומדות על 150 מיליון שקל לפחות. חוזה השכירות על המבנה יסתיים רק בעוד 16 שנים, ויעלה בסך הכל 130 מיליון שקל. דמי החכירה על ציוד הייצור עד פברואר 2019 מוסיפים עוד 20 מיליון שקל. כל העלויות הללו צפויות להתגלגל על רוכשי המפעל.

מקורבים לרוכשים הפוטנציאליים אמרו ל"כלכליסט" שאין כל היגיון ברכישת מפעל ללא עתיד ייצור ברור וללא הזמנות מובטחות לתקופה שתאפשר לו להתארגן. "בעולם הבניין", אמר אחד מהם, "כל ההזמנות נעשות לתקופה של חודשים רבים קדימה, ומרבית ההזמנות כבר קיימות. אנחנו רק רוצים לוודא שאנחנו נקבל אותם, והן לא יועברו ליבוא".

ממשרד הכלכלה נמסר שהמשרד מעורב באופן שוטף בכל המגעים עם הרוכשים הפוטנציאליים של נגב, וכפי שהתחייב בעבר, יפעל לסייע לכל גורם שיסכים לרכוש את המפעל במגוון הכלים העומדים לרשותו ‑ לרבות הלוואות ומענקים במסלולי תעסוקה.