תנו להם לשיר: 5 הערות על הזכייה של הפועל חיפה בגביע המדינה

גמר הגביע של עונת 2017/18 היה משחק כדורגל שלא התעלה לרמה גבוהה, אבל הקהל בו היה אדיר והרעיד את האצטדיון ברגעי שיא של המפגש. הפועל חיפה היא מחזיקת גביע ראויה, שלאחר עונה טובה מאוד בליגה מגיעה על שכרה בגביע ראשון מאז 1974. הנה מספר נקודות מפתח מערב משוגע ומעניין של גביע המדינה בטדי.

1. הקהל תפאורה נהדרת

הקהל של הפועל חיפה נתן תצוגת עידוד מופלאה בטדי. עידוד יפה, אלגנטי וחזק. בחלקים גדולים מהמשחק שמעו אותם בעוצמות הרבה יותר חזקות מאשר את הקהל הצהוב, שהיה כפול בגודלו. הם באו ליהנות מהמעמד, ושרו בקלאסה כל הדרך עד לשריקה האחרונה ולניצחון. דבר אחד מאכזב היה בשריקת הסיום, כאשר את השירה האדירה של אוהדי הפועל חיפה קטעה מוזיקת מעליות בפול ווליום - באדיבות המארגנים. זה פוגע בתרבות של הכדורגל, וחבל - כי שאר התפאורה היתה נהדרת.

2. אין כמו גולים

גולים - גם כאשר משחק לא מתעלה לרמת כדורגל גבוהה, מה שחשוב באירוע כדורגל עם 30 אלף איש זה שיהיו בו גולים. במחצית הראשונה ראינו משחק כדורגל פושר יחסית, אבל מקסים פלקושצ'נקו ואנתוני וראן דאגו להרעיד את האצטדיון ונתנו את האות לתחילת הקרקס. ולא יעזור, בין אם זה פצצה מפתיעה שמקפיצה רבבת אוהדי הפועל חיפה, או שוויון מהיר מטעות בהגנה, בטדי מלא, כשיש גול - האדמה רועדת. ובהארכה הרצפה שבאצטדיון זזה פעמיים בזכות השערים של הפועל חיפה. ואם כבר פלקוצ׳נקו - הוא, כאמור, כבש שער אדיר, וגם היה הנווט של ההתקפה החיפאית. לאט ובביטחה, פלקוצ'נקו בן ה-22 מתפתח להיות שחקן מעולה שכיף לראות. מעין גרסה התקפית יותר של ביבראס נאתכו. כישרון אדיר שנקווה שבהפועל חיפה ידעו לשמור, להכווין, ולפתח בקצב הנכון.

3. קלינגר קלאסי

בסופו של דבר המשחק הזה התנגן לפי החליל ניר קלינגר, מאמן הפועל חיפה. שער, ספיגה, התבצרות, מתפרצות, הבלחות. מהר מאוד הפועל חיפה נכנסה למוד הגנתי, והצליחה להפוך את קבוצת ההתקפה הטובה בישראל, ללא יעילה, לא מפחידה ולא קטלנית. מהצד השני הוא עקץ בזמן, החליף בזמן. עונה גדולה שלו, אחרי שהוא השתפר גם ברמה התקשורתית, נראה שמבחינתו הוא מוכן לג׳וב הבא שהוא כבר הכריז שהוא רוצה - נבחרת ישראל.

4. העונה הכי קשה

בני בן זקן - עונה קשה מאוד עוברת על בני בן זקן. כמאמן לא מנוסה, הוא מתמודד עם ארבעת כוחות 'האופל' של הכדורגל הישראלי - הבוס הכי מפחיד (אלי טביב), הקהל הכי מלחיץ (בית"ר), תקשורת הספורט הישראלית ומנהל ישיר שהיה הדבר הכי קרוב לכוכב על שהיה בכדורגל הירושלמי והישראלי (אלי אוחנה).

מה לא אמרו עליו ומי לא אמר עליו. טינופים ברמה המקצועית והאישית. מכולם. אבל הוא נשאר קול יחסית. הגיע מדי יום לאמן בבית וגן והתמודד על אליפות ועל גביע. אמנם הוא נפל במכשולים האחרונים אבל אף אחד מהמאמנים שהתמודדו איתו בליגה או בגביע לא נאלץ לעבור את המכשולים שהוא עבר.

5. מקום למסיבה

אולי זה אפקט הג׳ירו ד'איטליה שהחזיר את האהבה לאירועי ספורט, ואולי זה מזג האוויר המזגזג שגרם לאוהדים להתרגש, אבל גמר הגביע הלביש את העיר ירושלים באווירת חג. עיר כל כך לחוצה, מסוכסכת, חזקה, ייחודית ומיוחדת. העיר נהנתה מאלפי אוהדים שהגיעו כבר משעות הצהריים, אכלו, שתו, שרו ברחובות, וכשלוש שעות לפני המשחק הגשר שמחבר בין אצטדיון טדי לקניון הקרוב היה נראה כמו כוורת מלאה בדבורים צהובות ואדומות. בין תמונות סלפי עם הצעיפים עם האצטדיון ברקע, אוהדי שתי הקבוצות דיברו ביניהם, וההתרגשות באוויר הורגשה. טקס הפתיחה היה מרשים, ודווקא אצטדיון טדי, שבדרך כלל זוכה להשמצות, סיפק אווירה למופת בגמר גביע. למעט המוזיקה בסיום, והחיסרון הנצחי של הגג ביציע הדרומי, התפאורה היתה מושלמת.

הכותב הוא הוא מייסד ועורך BabaGol בלוג כדורגל המסקר את הכדורגל על היבטיו הפוליטיים, הכלכליים-חברתיים והתרבותיים במזרח התיכון, אמריקה הלטינית, אפריקה ועוד