״נכסי קריירה״ – איזון משאבים?
לאחרונה הסתיים במשרדנו הליך ארוך שהוציא אותנו ל״טיול״ בבית המשפט לענייני משפחה ובבית הדין הרבני ולשמחתנו הסתיים בסופו של יום בהסכם. באותו עניין תבעה האישה נכסי קריירה מהבעל שיוצג על ידי משרדנו. לטענתה עובד הבעל כמהנדס בכיר ושכרו משקף את הצלחתו, ולה, לפי טענתה, מגיע חלק מהצלחה זו על ההשקעה שלה בקידומו במשך השנים.
הלקוח במשרדנו היה המום מדרישת האשה והדגיש כי הוא סיים את לימודיו עוד בטרם נפגשו וצבר מוניטין בטרם נשאו ולא מנע ממנה מעולם לפתח קריירה משלה ואף סייע לה כשבקשה להתקדם, ולא עלה על דעתו שאת כישוריו ומאמציו עליו לחלוק עם האשה. יותר מזה, הוא חש שהיא מבקשת לעצמה נכסים אישיים שלו וכעס על הדרישה. הוא אף תמה על העובדה שיש לאשה אפשרות לדרוש נכס עתידי לא מוחשי ובעיקר כאשר מדובר בעובד שכיר, אמנם בעל תפקיד בכיר אך לא יזם או בעל חברה.
בכתבה הבאה נבקש להציב זרקור על הנכס הלא מוחשי המכונה ״נכסי קריירה״ כשהכוונה היא לכישורים כגון רכישת השכלה, הכשרה או מוניטין שצבר צד במהלך שנות השיתוף בעידוד, תמיכה או סיוע כלכלי של הצד השני, נכס שעשוי להוות גורם משמעותי בעת פירוק השיתוף וחישוב איזון המשאבים בין בני זוג. אמנם לא בכל מקרה ייטה בית המשפט לדון ולחלק נכס זה אך ככלל בחינה של פסיקת בית המשפט מגלה שבמהלך השנים מתפתחת גישה לפיה פוסק בית המשפט פיצוי לבן הזוג שלא פיתח קריירה ותרם לפיתוח קריירה על ידי הצד השני ולכן בן הזוג שאיפשר קידום קריירה של משנהו נקרא ״בן הזוג הביתי״ או ״בן הזוג החלש״ בניגוד לאחר שייקרא בדרך כלל ״בן הזוג הקרייריסטי״ או ״בן הזוג החזק״.
פיצוי כזה עולה על המדוכה כאשר מדובר בנישואים ממושכים ובפער משמעותי בין בן הזוג שפיתח קריירה והכנסתו גדולה אופן משמעותי מהכנסת בן הזוג האחר וכך גם צפוי שתהיה הכנסתו העתידית. אך לא רק פער בהכנסות יהווה גורם שבגינו יישקל פיצוי, תבחן גם התרומה של בן הזוג הביתי לקריירה שפיתח בן הזוג ובמקביל תבחן הקריירה של בן הזוג הקרייריסטי והתפתחותה לאורך תקופת הנישואים.
משנמצא כי בית המשפט פוסק פיצוי כגון זה, עולות שאלות מהותיות - האמנם מתן פיצוי להפרשי ההשתכרות העתידיים מספקים? האם אין התייחסות גם ל״שנות ההקרבה״ של בן הזוג הביתי, האם שנות הוויתור על התפתחות אינן מזכות את בן הזוג ש״נכנס תחת האלונקה״ לשם פיתוח האחר? וכן, האם אין התייחסות לגיל של בני הזוג? ואלו אינן השאלות היחידות שעולות בעניין זה, כיצד באמת ניתן למדוד פוטנציאל השתכרות, כיצד יחושב הכישור והכישרון האישי ומהו מוניטין אישי והאם יש הבדל בין מוניטין אישי למוניטין עסקי ועוד ועוד.
כדי לנהל את התיק שצויין לעיל הצטברו תשובות לחלק מהשאלות על שולחננו ונחלוק אותן כאן:
איך קובעים אם זכאי צד לחלק מנכס שצבר משנהו במהלך שנות השיתוף?
התשובה בהחלט מורכבת ולא נוכל לפרוס כאן את כל האפשרויות אך כמבחן מהותי משמשים שלושה יסודות מרכזיים :
(1) תחילה בחינת הפער בין בני הזוג, פער שבו התפתחו במהלך השנים מבחינה תעסוקתית; כלומר בן זוג ביתי לעומת בן הזוג הקרייריסטי ובחינת מידת התרומה של בן הזוג הביתי לכושר ההשתכרות של משנהו. במבחן זה יישאלו השאלות כגון, האם ויתר בן זוג אחד על לימודים או השקעה במשרה לטובת בן הזוג האחר, כלומר, נדייק, השאלה היא לא אם האחד פעל והתקדם והשני לא עשה זאת, אלא, אם זה שלא התקדם פעל כך לטובת האחר.
אם הקריב מעצמו על מנת שבן זוגו יתפתח מקצועית, וכן האם עיקר הטיפול בילדים ובבית היו על בן הזוג הביתי, בעוד האחר מתפתח מקצועית.
(2) האם קיים פער משמעותי בכושר ההשתכרות בין בני הזוג, ובהחלט מדובר בפער גדול שמצביע על פוטנציאל השתכרותי גדול בעתיד.
(3) האם מדובר בנישואים ממושכים. (ראה בע"מ 4623/04 וגם תמ"ש 3640/10)
איך ניתן לחלק נכס שלמעשה הפך לחלק אישי מאחד מבני הזוג?
אין ספק שחלוקת נכס לא מוחשי כגון ״פוטנציאל השתכרותי״ עשויה להיות מורכבת ויש שתעשה החלוקה על פי הערכה תוך התייחסות לכל מקרה ומקרה, ויש שתשען על חישוב אקטוארי.
החלוקה עשויה להיעשות, בדרך של תשלום עיתי או בתשלום חד-פעמי כאשר בית המשפט עושה פעמים רבות שימוש בסעיף 8(2) לחוק יחסי ממון בין בני זוג, תשל״ג-1973 אשר מכוחו מבקש בית המשפט להגיע לתוצאה לא שוויונית ולקבוע כי לצד החלש יינתן יותר ממחצית הרכוש ובכך מאפשר שוויון הזדמנויות מהותי לבן הזוג "החלש".
מה מחושב כדי ליצור שיוויון הכנסות עתידי בין הצדדים, ובעיקר האם יש אפשרות לייצר שיוויון כזה?
כאן קיבצנו כמה גישות אפשריות לחלוקת נכסי קריירה שצבר צד אחד –
פרופ׳ שחר ליפשיץ במאמרו "יחסי משפחה וממון" אתגרים ומשימות בעקבות תיקון מספר 4 לחוק יחסי ממון" (בעמודים 270-306), מציג כמה מודלים להתמודדות עם פערי השתכרות בין בני הזוג בעת גירושין ביניהם. מתוארת הגישה לפיה יחושב הפער בין כושר ההשתכרות של בני הזוג בתחילת קשר הנישואין ובעת הפירוק של הקשר הזוגי, ההפרש בין ההכנסות שלהם מהווה להבנת פרופ׳ ליפשיץ נכס משותף שאותו יש לחלק. מחישוב הפער המתואר יש להפחית, את התרומה האישית של בן הזוג שרכש את הפער באמצעות כישרון האישי ומאמץ אישי ולהפחית חלקים אלו יחד עם היכולת שנוצרה קודם לתחילת הקשר הזוגי.
כלי חישובי אחר תואר בתמ״ש 9881/07 שם נלקח פער השתכרות לעומת שכר ממוצע במשק אשר הוגדר כנכס קריירה; האקטואר שם לקח את הפער וחילקו לשלושה חלקים-
1. חלק אחד עבור כישרון מולד.
2. חלק שני עבור לימודים והכשרות שלפני הנישואין .
3. חלק אחד מהלך הנישואין.
רק החלק השלישי, חולק בין הצדדים לשניים, והוא נקבע כאיזון (למעשה שישית למול הפרש ההכנסה למול הכנסה ממוצעת במשק).
ויש עוד ועוד פתרונות המובילים לתוצאה שיוויונית כזו שתתן לצד החלש הזדמנות שווה. נסיים בסיפור נוסף מתיק שניהלנו ובו התייחסות המציגה זוית אחרת לעניין מתן פיצוי לצד חלש, כאן מבחין בית המשפט בין מוניטין אישי למוניטין עסקי וממנו נלמד כי הנושא שבו פתחנו כה רחב עד כי קשה להקיף את ההיבטים המגוונים בנושא כה מורכב.
באותו מקרה דובר בבני זוג, שניהם רופאים מוכשרים ומצליחים, כל אחד מבני הזוג בחר תחום התמחות אחר ובאותו הליך דרשה האישה לאזן את נכסי הקריירה והמוניטין של הצדדים. לטענתה היא נאלצה לבחור תחום שבסופו של יום מאפשר לה הכנסה פחותה בשל השקעתה בבית ובטיפול בילדי הצדדים.
בית המשפט היה ברור כאשר דחה את תביעתה והסביר כי הצדדים פיתחו שניהם קריירה והכנסותיהם מכובדות ושניהם טיפלו בילדים במקביל להתפתחותם המקצועית.
עוד הסביר בית המשפט כי הפסיקה הבחינה בין מוניטין עסקי ומוניטין אישי, ולפי החלטת בית המשפט, מוניטין עסקי נחשב לנכס בר איזון בעוד מוניטין אישי מסווג כיכולת השתכרות אישית ולא כנכס בר ערך כלכלי נפרד ועצמאי שיש לשתף בו את בן הזוג (ראה 32045/96 הגואל נ׳ הגואל), סיימנו עוד הליך בהצלחה והפנמנו כיוון נוסף לתחום מגוון זה.
מאת ד״ר פנינה בכר, עורכת דין / שותפה מייסדת, בכר בר-גיל
d&b – לדעת להחליט