אף אחד לא יבוא - גורלם של העסקים תלוי רק במנהליהם

המלחמה תפשה את כולנו לא מוכנים. אירועי הזוועות בנגב המערבי והמלחמה שכולנו עדיין חלק ממנה מטלטלים אותנו, כיחידים וכאומה, טלטלה שלא ידענו כמותה. המשבר נוכח וגדל- וכולנו חווים חרדה, כאב וערעור של תחושת הביטחון.

מעבר למצב הביטחוני, הקשה כשלעצמו, מגיע הגל השני- הכלכלי, שחובט במשק אשר במהלך השנה התמודד עם כיווץ, מיתון, וחוסר יציבות. בימים האחרונים אנו חוזרים וקוראים על תופעות שחלקנו כבר הצליח להדחיק מימי ראשית הקורונה וכוללות קריסת עסקים, קשיי נזילות והוצאה המונית של עובדים לחל"ת.

הגופים העסקיים בישראל, כל גוף בהתאם למאפייניו השונים, נאלצים להתמודד עם שלל קשיים ואתגרים בלתי צפויים כפועל יוצא מהמציאות הכאוטית, כמעט בכל היבטי פעילותם, כולל: אסטרטגיה, פיננסים, תפעול שוטף ומשפט. תוכניות עסקיות נראות נעדרות היתכנות, וערכות פעולה לזמן משבר שהוכנו מבעוד מועד נראות חסרות הקשר למציאות הנוכחית.

ההתמודדות העסקית נעשית במספר חזיתות, בלוחות זמנים קצרים, בנסיבות דינאמיות ובלתי צפויות, ומחייבת יצירתיות והתגייסות כוללת, על מנת לאפשר לגוף העסקי לשרוד כך שמשאבים ומאמצים שהושקעו במהלך עשורים, לא ירדו לטמיון.

מימין נילי גולדפיין ו עמית שטיינמן | צילום: אלה פאוסט, מושיק ברין

נוכח הקשיים ורמות המורכבות, המסקנה המתחדדת בימים האחרונים היא שבחלק גדול מהמקרים, האחריות לגורלם של גופים עסקיים במשק ושל המשק בכללותו, נתונה אך ורק בידיהם של השחקנים עצמם.

הסתמכות על מתן מענה לקריאות עזרה מהממסד והרשויות, תהיה, קרוב לוודאי, מאכזבת.

על ארגונים ומנהיגים עסקיים חפצי חיים למהר ולקבל את התרסקות הקונספציה שהעזרה תגיע ולהפנים, בהקדם האפשרי, את התובנה המצערת לפיה "No One Is Coming". ככל שהבנה זו תופנם מהר יותר, כך הם יוכלו להתפנות ולפעול באופן נבון ומפוקח למען שרידותם ושגשוגם, להוביל ולנהל באחריות- ובעצמם, את המשבר, מתוך הבנה שככל הנראה הגופים העסקיים, ורק הם, "אדונים לגורלם" ולגורלם הכלכלי של התלויים בהם: מועסקים, ספקים, לקוחות והקהילות בתוכן הם חיים.

משבר כהזדמנות

להפנמת תובנה זו, מצערת ככל שתהיה, מספר השלכות מעשיות חשובות, ודאי בנסיבות שבהן עצם המשך הקיום של עסקים עומד במבחן:

1. גיבוי כלכלי ממוסדות השלטון – כחלק מההתמודדות, על גופים עסקיים ומנהליהם להוציא ממשוואת תוכנית הפעולה את הנחת העבודה של קבלת גיבוי ממשלתי, לרבות תקוות (ראויות) להענקת רשת ביטחון, מענקים, הקלות והנחות, כל עוד אין לגיבוי ודאות, כולל הבנת מהות הזכאות, היקף הסיוע ולוחות הזמנים לקבלתו.

מובן כי כל סיוע שיתקבל מבורך ואנו קוראים למדינה להתגייס לסיוע מהיר, מקיף וחד משמעי, לכלכלה ולארגונים המרכיבים אותה, אולם, מומלץ להניח כהנחת יסוד, שסיוע מדינתי נחוץ לא יתקבל בהיקף ובזמן הנדרשים, ויש לחפש ולמצוא גיבויים ממקורות שאינם קשורים למדינה ומוסדותיה.

שינוי תפישתי זה משליך, בראש ובראשונה, על עסקים קטנים, כולל עסקים מאותגרי נזילות. בנוסף, הוא משליך על נפגעים מיידיים, נוספים, המהווים בימים כתיקונם עסקים "גדולים ויציבים", אשר נפגעו ישירות ומשמעותית מהמצב הקיים, כגון רשתות שיווק בקניונים.

2. הערכת מצב ובקרת נזקים – עם שינוי הפרדיגמה מסעד ממסדי לעצמאות ותגובתיות, על ההנהלות לבצע הערכת מצב ובקרת נזקים (כולל עתידיים, ככל שניתן לצפותם), באופן ריאלי לקבוע תכנית פעולה (כולל אסטרטגית) ולהוציאה אל הפועל, תוך התייחסות לכלל היבטי הפעילות: במישור ההון האנושי, הפיננסי, התפעולי ועוד. במקרים מסוימים, מדובר על "חישוב מסלול מחדש" והתמודדות מפוכחת על עצם השרידות העסקית.

3. חבות מובילים – דירקטורים ומנהלים ידרשו, בימים מתוחים אלו, להתמודד עם דילמות מורכבות ובלוחות זמנים צפופים. המציאות תחייב את מקבלי ההחלטות ליטול אחריות, להסתכל על המציאות באומץ ולפעול בשקיפות, נחישות ורגישות. ריבוי המשתנים והקשיים, יחייב את המנהל הישראלי להפגין עוצמה של גמישות, יצירתיות וחשיבה "מחוץ לקופסה", כחלק מאחריותם (Responsibility) הכוללת בחובה גם את היכולת להגיב (Response Ability) למציאות המשתנה.

4. אחריות תאגידית – כפן משלים לחבות המובילים לביזנס, המצב המשברי מחייב חידוד אחריות של גופים עסקיים, בעיקר הגדולים והיציבים שביניהם, למשק שבתוכו הם פועלים. מצופה מגופים אלו למלא את הוואקום שנוצר בעקבות הפערים בתפקוד המדינה ולהתגייס למאמץ הלאומי להצלת הכלכלה. לתרום מכספיהם, מוצריהם, או משאביהם האחרים, ולדאוג לשותפים לעשייה ולמרחב בו הם חיים. התנהלות זו מחייבת חשיבה ופעולה בהיבטים של חברה (Society) ולא רק של חברה (Company) במובנה הצר, ובזיקה לטובת מחזיקי עניין (Stakeholders) במובן הרחב, ולא רק בעלי מניות (Shareholders).

5. אקו סיסטם – לצד ההירתמות הכוללת למאמץ הלאומי, התנהלות נכונה של הגופים העסקיים עשויה לייצר עבורם מרחב מחייה נדרש ובלתי תלוי בשלטון. מרחב חדש זה כולל היבטים של מחויבות הדדית, תשלומים (והקדמת תשלומים) לגופים שנקלעו לקשיים, העדפת תוצרת מקומית, השקעה בישראל, שיתופי פעולה מותרים, הורדת מחירים, קבלה בהבנה דחיית תשלומים ועוד.

אופטימיות זהירה

איננו תמימים. אנו מבינים בצער כי חרף ה- Mind-Set הנכון, ואף התנהלות ראויה, חלק מהגופים העסקיים לא ישרדו את המשבר הנוכחי. אולם, הבנת הנחות היסוד שלעיל עשויה להעלות את סיכויי השרידות ובאופטימיות זהירה לייצר הזדמנויות חדשות ופוטנציאל למצב עתידי טוב יותר של כולנו.

האירועים האחרונים נועדו לפגוע בעצם קיום המדינה, על כלל היבטיה, כולל הכלכלה. לצד סיפורי הגבורה וההתגייסות המופלאה של העורף, זוהי הזדמנות של הגופים העסקיים להבין את גודל השעה, להפוך "למבוגר האחראי" ולהוביל שינוי חברתי, למען שרידות וחוסן מדינת בישראל.

הכותבים: נילי גולדפיין, משנה למנכ"ל קבוצת נירם גיתן NGG, מומחית בניהול ומנהיגות בעולם של הפרעה; עו"ד עמית שטיינמן, שותף-מנהל במשרד ש. הורוביץ ושות' ומומחה בתחום התאגידים והעסקאות.