"פוניתי לאילת אחרי ששרדתי את הטבח. אחי נרצח. בתום השבעה דרשו שאחזור למשרד"

בשבת השחורה אורית (47, שם בדוי) התחבאה בממ"ד כשמחבלים נכנסו לביתה. היא נאבקה בדלת ברגעי האימה וניצלה כאשר המחבלים מן העבר השני לא הצליחו להיכנס. אחרי שש שעות, כאשר יצאה עם בני משפחתה מהממ"ד היא גילתה שאחיה, שהיה הרבש"צ של היישוב – נהרג. את היישוב שלה פינו לאילת ושם היא נמצאת היום, בדירה יחד עם בני משפחתה. "לאחר שסיימנו את השבעה, הבוס שלי ביקש ממני לחזור לעבודה בטענה שיהיה לי יותר קל אם אחזור. אמרתי לו שייתן לי קצת זמן שהנפש תירפא, אני עוד נורא מבולבלת, מפוחדת, עברנו טראומות לא פשוטות. הוא אמר לי לעזוב את אילת ולעבור לגור בבאר שבע או במרכז כדי שאוכל להגיע לעבודה. אנחנו נמצאים בדירה, לא במלון, וזה מימון של גוף פרטי ולא של המדינה, אז אני לא יכולה לעבור. הוא אמר לי שיש סבסוד של 200 שקל ליום אז שאסתדר עם זה וכשאמרתי לו שאני לא יכולה כי זה או מימון הדירה או הסבסוד - הוא לא קיבל את זה. הוא שאל אותי מה אני רוצה לעשות. אמרתי לו, תן לי לסיים את השלושים, להתאבל, ונתקדם. רציתי להיות עם ההורים שלי, לעכל רגע, לנשום. יום אחרי שהיינו בבית העלמין לגילוי המצבה בשעה 8:30 בבוקר המנכ"ל התקשר ואמר לי שהחליטו להוציא אותי לחל"ת", היא מספרת.

השיחה הזו טילטלה אותה. היא שאלה לכמה זמן החופשה ללא תשלום ואמרו לה שזה לא ידוע, שהמינימום זה חודש אבל הם יחליטו בהתאם לצרכי החברה. "רציתי לדעת אם אני חוזרת אחרי החל"ת, כי הוא תפס אותי במצב רגשי לא טוב, הוא אמר לי שמבחינתם אני לא שייכת לחברה ואני רשאית לעשות מה שאני רוצה, שאם אני רוצה למצוא משהו אחר זה בסדר מבחינתו", היא אומרת. מיד בתום השיחה אותו מנכ"ל שלח לה מייל שמציין שמוציאים אותה לחל"ת החל מאותו יום ושהיא צריכה להחזיר את הטלפון, הטאבלט והרכב לסניף באילת. מיד לאחר מכן הוציאו אותה מקבוצות הווטסאפ בעבודה ומכל המערכות.

כמו אורית ישנם עובדים רבים שפונו מבתיהם בדרום או בצפון ושמעסיקיהם מצפים שיחזרו לעבודה פיזית במשרדים. עבור כאלה שפונו לאילת זה כמעט בלתי אפשרי. בנוסף, רבים מהמפונים ששרדו את הטבח נמצאים במצב נפשי לא טוב, הם איבדו קרובים, הקהילות שלהם התרסקו, הם נעקרו מבתיהם והם נאחזים בסיוע ובקהילתיות שנוצרה במקומות אליהם פונו. בעוד שישנם מעסיקים שמכילים, מאפשרים גמישות ועוזרים כמה שניתן לעובדיהם הניצולים, יש גם כאלה שהתנהלותם ממש גובלת בהתעמרות באותם העובדים.

אורית למשל, עבדה כנציגת מכירות ולא יכלה לבצע את עבודתה מרחוק, כעת באילת היא נמצאת עם משפחתה ומקבלת סיוע פסיכולוגי על מנת להתגבר על הטראומות שחוותה. "אמרתי לו שאני לא יכולה לעזוב את אילת והוא אמר לי שהוא צריך בנאדם עובד. מה שקורה עכשיו זה שזה עוד יותר מקשה עלי כי לא מספיק כל החוויה המטלטלת והפחדים שאני נושאת עכשיו נוספו עוד דאגות – מה יהיה ביום שאחרי החל"ת", היא אומרת.

גם דניאל (30, שם בדוי) ניצל באותה שבת שחורה וכעת נמצא במלון באילת יחד עם הכלבה שלו כאשר בני משפחתו נמצאים במלון סמוך. "ב-7.10 היינו בבית, התעוררתי כשהאדמה רועדת ואין לנו ממ"ד. התחלנו לקבל הודעות על מחבלים ואח שלי אמר שננעל את הבית והתריסים ונוציא את הנשקים מהכספת. ישבנו ככה בסלון, עם אקדחים שלופים ורואים טלוויזיה. היום הזה עבר מאוד לאט, דיברנו עם אנשים, חברים שלנו מכל הקיבוצים והמושבים ליד, ניסינו להבין מה עובר עליהם. יש לי חברים מניר עוז ומבארי, אני מנסה להבין מה קורה איתם. באותו הזמן לא כל כך הבנו מה קורה במושב, כיתת הכוננות עבדה אבל מעבר לזה היה שקט מתוח בבית. בערך יום אחרי פינינו את עצמנו בשיירה מאובטחת בכיתת הכוננות של המושב ולאחר כמה ימים התפננו עם שאר המושב לאילת. ביומיים הראשונים החברה שבה אני עובד הודיעה שלא עובדים אבל לאחר מכן בהתאם להנחיות פיקוד העורף החליטו שחוזרים לעבודה", הוא מספר.

"אין לי בית לחזור אליו, אבל מנהלת ה-HR אמרה שאני צריך להסתכל על צרכי החברה"

בהתחלה איפשרו לעובדי החברה שנמצאת ליד באר שבע לעבוד מהבית חלק מהזמן, לאחר מכן צמצמו ליום מהבית ולבסוף חזרה מלאה לעבודה מהמשרדים. "אני, בניגוד לשאר העובדים בחברה לא יכול לחזור הבייתה. בהתחלה הם היו מאוד מבינים, אמרו לי 'קח את הזמן' אבל מהר מאוד התחילו להגיד לי 'אנחנו צריכים שתחזור'. כשהתפניתי לאילת, מיוזמתי לקחתי איתי את המחשב מהעבודה כדי שאעשה מה שאני יכול מרחוק גם כדי לא להשתעמם ולטפס פה על הקירות כל היום. מה מאוד התחלתי לקבל מסרים שאני חייב לחזור להגיע פיזית לעבודה למרות שאת רוב התפקיד שלי אני יכול לעשות מרחוק. אמרתי להם שאין לי בית כרגע לחזור אליו, ושאני לא רוצה להתרחק מהקהילה שלי, מהתמיכה שיש לי פה", הוא אומר. "מנהלת ה-HR אמרה לי שהיא צריכה תאריך של מתי אני חוזר פיזית. אמרתי לה שאני לא יכול לתת תאריך,עוד אין לי בית לחזור אליו ואין לי פתרון מספיק טוב. איך אני יכול לדעת מה יהיה גורל המלחמה? באיזשהו שלב היא אמרה לי שאני אדם בוגר ואני חייב לקחת אחריות על החיים שלי. איך אני יכול לעשות את זה אחרי שכמעט רצחו אותי ואת המשפחה ופינו אותי מהבית לתקופה לא ברורה. הם מצפים ממני למצוא פתרונות כשאני לא יודע מה החברה מוכנה לתת, מה היא מוכנה לעשות. היא אמרה לי 'אתה צריך להסתכל על הצרכים של החברה, איך אתה תורם'".

החברה שבה מועסק דניאל תקבל פיצוי מהמדינה על המשכורת שתשולם לו והוא ממשיך ועושה את עבודתו מרחוק ככל יכולתו, לכן הוא לא מצליח להבין את התעקשות החברה שיחזור לעבוד פיזית מהמשרדים. "בשלב מסויים התקשרו לשאול אותי 'היית רוצה לחזור אלינו?' ואני לא מבין מה מנסים להגיד, הם רוצים לפטר אותי? רוצים שאתפטר? מנהלת הHR אמרה לי שהם לא מצליחים להשיג אותי אבל זה פשוט היה לא נכון . זה מרגיש לי כאילו היא מנסה לבנות איזשהו סיפור שניתקתי קשר ואז יש סיבה מוצדקת לפטר אותי. יצאתי ממש רותח מהשיחה הזאת. נפגעתי מאוד מהאופן שבו הם מסתכלים רק על טובת החברה ולא רואים אותי כבנאדם", הוא אומר.

בתחילת המלחמה שלחו לדניאל חבילה מהעבודה לשיפור מצב הרוח למלון בו הוא נמצא באילת. כאשר הוא כתב למנהלת ה-HR תודה על החבילה היא ביקשה ממנו לשלוח את זה בקבוצה כדי שהעובדים האחרים יראו. "באמת שאני לא מבין, הם עשו את זה כדי לשמח אותי או כדי שכולם יראו? אח"כ סיפרו לי בעוד שיחת טלפון על תרומה ליישוב שהחברה עשתה והתפלאו "אפילו מזה התעלמת". ההרגשה היא שהם עושים כדי שייראו ולא כדי לעשות. אני פשוט מרגיש שהם מנותקים לחלוטין ממה שאנחנו עוברים. לא מצליחים לקלוט את הסיטואציה. אנחנו פה באילת, מנותקים מהבית, אנחנו לא בנופש. כבר שמעתי את המנהל שלי מתבדח שאני 'עושה חיים' שם באילת. אנחנו פה הרבה אנשים שמסתגרים רוב הזמן בחדרים, אנחנו באיזשהו לימבו שאנשים לא יודעים איזה יום היום. מצד אחד הימים עוברים ומצד שני אנחנו תקועים שם, בימים הראשונים וקשה להסביר את האווירה פה", הוא אומר. "ההודעות על הנרצחים, ההלוויות, החטופים, מבחינתנו הטראומה עוד בעיצומה למרות שכולם מנסים לחזור לשגרה בחירום".

דניאל מספר שהוא התחנך בניר עוז, בנירים ובמגן. רוב החברים שלו מחייו הבוגרים הם מבארי, אותם אנשים שרבים מהם נרצחו, יש לו חברים שנרצחו וחברים שנחטפו לעזה. "הקהילה של אשכול היא קהילה אחת והקהילות שזורות זו בזו, החינוך גם הוא ביחד ובתיכון הכל מתאחד. ברגע שקרה הדבר הזה זה יצר וואקום אדיר. כל הילדות שלנו נעלמה ועדיין אנשים חושבים שאנחנו בנופש כי אנחנו באילת בבית מלון. אולי שרדנו פיזית את הדבר הזה אבל כולנו נפצענו בנפש", הוא אומר.

מה היית רוצה שהמעסיק שלך יציע?

"הייתי רוצה פתרון אמיתי למשל לעבור לבאר שבע, פתרון שהוא לא לגור בבית מלון, לעזור בשכר דירה, לעזור עם הכלבה, פתרון מקיף יותר ומכיל יותר שיאפשר לי לקבל את העזרה שאני צריך, שפשט יכילו את הסיטואציה. שיראו איך מתגמשים, אף פתרון לא מושלם אבל שיעזרו לי למצוא ולא רק יפילו את זה עלי למצוא פתרון. איך אני יכול להחליט לבד על פתרון, מה אם הפתרון שלי הוא שהחברה תוציא 5,000 שקל בחודש על שכר דירה – אני לא יכול לבוא בדרישה כזו. ההתנהלות פה מסובכת יותר, אנחנו לא בבית אז אני צריך שיבינו שאני לא יכול לעבוד ימים מלאים, אני צריך גמישות בשעות. הייתי רוצה לדעת שהם איתי מתוך רצון אמיתי לעזור".

בעזרת עורכת הדין תמר גולן, שותפה ומנהלת מחלקת משפט העבודה במשרד עו"ד פירון ועו"ד אושרית מרציאנו, עורכת דין במחלקה הכנו מדריך לעובדים המפונים מבתיהם לגבי זכויותיהם בימים אלה וכן לעובדים המושפעים מהמלחמה באופן ישיר:

האם עובד שנפגע ו/או איבד קרוב משפחה כתוצאה מפעולות האיבה והמלחמה זכאי לתקופת אבל, ימי חופש או מחלה?

על היעדרות עובדים מן העבודה, מכל סיבה שהיא, חל הדין הקיים.

חוק דמי מחלה קובע, כי עובד, לרבות עובד שנפגע כתוצאה מפעולות איבה ומלחמה, זכאי להיעדר מן העבודה מחמת מחלה וזאת בהתאם למכסת ימי המחלה הצבורה לזכותו אצל המעסיק ובכפוף להצגת שאישורים רפואיים כדין.

חוק חופשה שנתית קובע, כי עובד שאיבד קרוב משפחה מדרגה ראשונה (הורים, ילדים, בני זוג, אחים, או אחיות) והוא מקיים חובת אבלות על פי דתו או מנהגו יהיה זכאי לתשלום שכר בגין היעדרותו, לפי מספר ימי האבל המקובלים בעדה אליה משתייך העובד במגבלה של עד 7 ימים. הזכאות תינתן בכפוף לויתקו של העובד, כאשר ימי היעדרות מחמת האבל לא ינוכו ממכסת ימי החופשה הצבורה לזכותו של העובד אצל המעסיק.

חשוב לציין, כי בהתאם לתיקון לחוק הגנה על עובדים בשעת חירום אסור למעסיק לפטר עובד בשל היעדרותו מן העבודה או בשל אי ביצוע העבודה שהתקיים בו אחד מאלה כתוצאה מפעולות האיבה ו/או המלחמה: עובד שהוא נעדר; עובד שהוא הורה או בן זוג של חטוף או נעדר; עובד שהוא אח, אחות או ילד (מעל גיל 18) של חטוף או נעדר בתנאי שהגיש הצהרה בכתב שהוא הגורם הבלעדי שנדרש להיעדר בנסיבות כאמור.

מהן זכויות העובדים שמתגוררים ביישוב אשר פונה בהתאם להחלטת הממשלה?

בהתאם לתיקון חוק הגנה על עובדים בשעת חירום, אסור למעסיק לפטר עובד אשר פונה ממקום מגוריו בהתאם להחלטות הממשלה, בשל היעדרותו מן העבודה או בשל אי ביצוע העבודה בתקופה שהחל מיום 1.10.2023 ועד ליום 7.1.2024.

בהתאם לתקנות מס רכוש וקרן פיצויים (תשלום פיצויים) (נזק מלחמה ונזק עקיף) (חרבות ברזל) (הוראת שעה), תשפ"ד-2023, בתקופה שהחל מיום 7.10.2023 ועד ליום 31.10.2023, מעסיק (מכל רחבי הארץ), אשר שילם שכר לעובד שמתגורר ביישוב אשר פונה בהתאם להחלטת הממשלה, והעובד נעדר מעבודתו מחמת המלחמה, זכאי לפיצוי בגין השכר ששולם לעובד, במגבלה של עד 520 שקל ליום.

יחד עם זאת, ככל שהמעסיק והעובד מצויים ביישוב ספר אשר פונה בהתאם להחלטת הממשלה, המעסיק זכאי לפיצוי מלא בגין השכר ששולם לעובד עבור ימי ההיעדרות מחמת המלחמה.

כמו כן, בהתאם להסכם בדבר מענק עידוד להמשך תעסוקה, עובד שמתגורר ביישוב שפונה, או שמקום עבודתו נמצא ביישוב שפונה יהיה זכאי למענק עידוד בסך של 3,000 ש"ח לכל חודש קלנדרי, באם מתקיימים בו כל אלה:

הוא עבד אצל המעסיק לפחות בחודש אחד מבין החודשים יולי, אוגוסט וספטמבר 2023.

הוא התייצב בעבודה בחצרי המעסיק לפחות 11 ימים בחודש.

הזכאות למענק עידוד תחול בתקופה שהחל מיום 1.11.2023 ועד ליום 31.12.2023, וכן עבור כל חודש שלגביו יקבע בהחלטות הממשלה, ככל שיקבע, כי היישוב בו הוא מתגורר / היישוב בו נמצא מקום עבודתו הינו יישוב מפונה.

האם עובדים שפונו שהם הורים לילדים קטנים עדיין רשאים להיעדר במידה ואין מסגרות לילדים?

עובדים שמתגוררים ביישוב שפונה בהתאם להחלטת הממשלה, בין אם הם הורים לילדים ובין אם לאו, מוגנים מפני פיטורים, וכן מעסיקם זכאי לפיצוי בגין תשלום שכרם בתקופת ההיעדרות מחמת המלחמה.

האם הורים לילדים קטנים שבני הזוג במילואים זכאים לאיזשהן הקלות בעבודה?

עובד שהוא הורה לילד שגילו עד 13 ובן זוגו נמצא בשירות מילואים רשאי להיעדר מהעבודה באותה תקופה עד שעה אחת ביום.

כמו כן, בהתאם לתיקון חוק הגנה על עובדים בשעת חירום, בתקופה שהחל מיום 7.10.2023 ועד ליום 7.1.2024, חל איסור על פיטורי עובד בשל היעדרותו מהעבודה או אי ביצוע העבודה לצורך השגחה על ילדו הנמצא עימו, עקב שירותו של בן הזוג של העובד.

האם מותר להוציא לחל"ת ומה המשמעות של חל"ת ללא הגבלת זמן - האם זה שקול לפיטורים?

בהתאם לחוק המוסד לביטוח לאומי, מעסיק ראשי להוציא עובד לחל"ת, וזאת גם ללא הסכמת העובד.

בתקופת החל"ת יחסי העבודה מושעים, אך אינם שקולים לפיטורים.

במסגרת חוק התוכנית לסיוע כלכלי, נקבעו מספר הקלות לעניין זכאותם של עובדים שהוצאו לחל"ת בעקבות מלחמת חרבות הברזל, לקבלת דמי אבטלה מהמוסד לביטוח לאומי, ובכלל זאת קיצור תקופת המינימום לחל"ת המזכה בדמי אבטלה ל – 14 ימי חל"ת, וביטול התניה בדבר ניצול יתרת החופשה הצבורה בטרם הזכאות לדמי אבטלה.

האם למעסיק יש איזושהי חובה לסייע לעובדים שפונו בפתרונות על מנת שיכולו להמשיך לעבוד? (למשל, לאפשר עבודה מהבית או לסייע במציאת פתרון מגורים)?

אין חובה מעוגנת בחוק אבל מכוח תום הלב ניתן לצפות מן המעסיק לנסות לסייע לעובד המתקשה לבצע את עבודתו בשל פינויו מבית מגוריו.

האם מעסיקים יכולים לדרוש מעובדים לגור קרוב יותר לעבודה במידה ופונו למקום רחוק?

מעסיק אינו רשאי לתבוע מן העובד לשנות את מקום מגוריו בהתאם למיקומו של מקום העבודה.