יוסף חדאד: "ההסברה מוסיפה גרגירים לשעון החול שמאפשר להילחם"

"אין ספק שמאז 7 באוקטובר העשייה בתחום ההסברה והשותפות גברה יותר מבדרך כלל ואני חושב שזה צו השעה", אמר יוסף חדאד, פעיל הסברה ומנכ"ל "ביחד - ערבים זה לזה", במסגרת סדרת מפגשי האונליין "שש אחרי המלחמה" של "כלכליסט" ופועלים טק, בשיחה עם מאור שלום סויסה מ"כלכליסט".

חדאד, שפועל בימים אלה סביב השעון ברשתות החברתיות ומחוצה להן על מנת לחזק את ההסברה הישראלית בארץ ובעולם, מתייחס לאירועי 7 באוקטובר ואומר: "ראינו בשבועות הראשונים שכל החברה הישראלית התייצבה להסברה, ויש לזה חשיבות כי אנשים לא קולטים שהפעילות המבצעית והקרקעית היא בין היתר נגזרת מההסברה הישראלית. אנחנו נותנים אורך רוח ונשימה לחיילי צה"ל ולפעילותם, מוסיפים גרגירים לשעון החול כדי שאפשר יהיה להילחם, והגרגירים האלה קריטיים".

איך בחור ערבי הפך לאחד הדוברים הרהוטים והמשפיעים ביותר של מדינת ישראל?

"כערבי ישראלי אחת הסיבות שאנשים התחברו לתכנים שלי היא כי אני מביא את הזוויות מכל הצדדים - מה קורה בתקשורת הערבית ואילו שקרים הם מפיצים, איך התקשורת המערבית מסקרת, מה אומרים ב־CNN ואיך ה־BBC משקרים. מי שחושב שלא צריך הסברה גם לישראלים טועה ובגדול, נהפוך הוא.

"עצם העובדה שאני מצליח להביא את ההסברה הישראלית גם לקהל הישראלי, גם לקהל הערבי וגם לקהל המערבי הפך את זה להרבה יותר נגיש. אני עושה את זה בשלוש שפות — ערבית, עברית ואנגלית — ובזכות ה־AI אני מצליח גם בצרפתית וספרדית כדי שנוכל להגיע לכל אחד. אני רק הפנים, אבל מאחוריי עומדים עשרות ערביי ישראל מכל העדות שמנטרים מידע, מתרגמים ועורכים. ההסברה הישראלית נעשית על ידי ערבים נוצרים, מוסלמים ודרוזים".

את ההסברה אתה עושה על חשבונך וזה לא מעט כסף.

"כשאתה עושה הסברה ישראלית, בטח אחרי אירועי 7 באוקטובר, אתה לא באמת חושב על כסף. אני לא מקבל שום תמיכה מהממשלה והתמיכה היחידה מגיעה מאנשים פרטיים. החברה הישראלית מתייצבת ונותנת גב וזה באמת מרגש. יש לנו אפילו תורם בן 15 מסח'נין שתורם מדי חודש לעמותה 50 שקל מתוך דמי הכיס שלו של 200 שקל. כתבתי לו שהתרומה האמיתית זה שהוא מאמין בנו וזה הדבר הכי טוב שהוא יכול לעשות עבורנו".

למה המדינה לא נותנת כסף כדי להסביר את ישראל?

"כסף הוא לא העיקר, אני מתפרנס בכבוד מערוץ I24 NEWS שבו אני עובד ואני גם מקבל קצת קצבת נכות כי נפצעתי בשירות הצבאי ואני נכה צה"ל. היו לא מעט הצעות אבל בשורה התחתונה אף הצעה לא איפשרה לי לתת את המאה אחוז שלי ואת האמת שלי. באחת הישיבות עלתה השאלה של שיתוף פעולה, ובסוף שאלתי למי אני צריך להעביר את האישורים על הפוסטים שלי. ציפיתי שיגידו שיש לי חופש פעולה, וברגע שאמרו שאני צריך לאשר את זה עם מישהו, מבחינתי הסתיימה השיחה. אני לא אתן לאף אחד להכתיב לי מה להעלות, מתי להעלות ואיך להעלות, אחרת כל האמון שבניתי ביני ובין ציבור העוקבים שלי לא שווה".

מגיע בחור ערבי ואומר לכל המקטרגים של מדינת ישראל שבטוחים שיש פה כיבוש, שהוא חי פה חיים חופשיים וליברליים, אז אולי נגמר הוויכוח?

"כן ולא. 'ביחד - ערבים זה לזה' היא עמותה ערבית ישראלית שעוסקת, בין היתר, בחיבור החברה הערבית הישראלית ומגשרת על הפערים בין יהודים וערבים. בין היתר אנחנו עוסקים גם בהסברה ישראלית. באחת המשלחות שהוצאנו לארצות הברית נסענו ערבים ישראלים נשים וגברים, ובכוונה כתבנו משהו מעורפל על עלון הפרסום לקראת הפאנל: הערבים בישראל באים לדבר על ישראל. היתה התייצבות חסרת תקדים של האנטי־ישראלים שחשבו שאם הערבים הגיעו הם ידברו על Free Palestine, והם קיבלו את הבומבה של החיים. היינו חמישה פאנליסטים והיה קהל מעורב, בהם גם אלה שיושבים על הגדר ואליהם אני פונה. כמובן שיש את הפרו־ישראלים שגם אליהם אני פונה, כי אני רוצה לתת להם כלים ולחזק אותם. הם נמצאים בחזית של התפוצות".

איך הגיבו האנטי־ישראלים?

"היו שתי תגובות: שוק טוטאלי או התגובה שאני מצפה לה: 'אתם מקבלים כסף, אתה בוגד, אתה משת"פ של הציונים'. הם לא מבינים שהם רק עושים לנו שירות טוב כי אני לא מצפה בפאנל של שעה לשנות לאנטי־ישראלי את הדעה, אני יכול לערער אותה. למי אני כן מצפה לשנות את הדעה? לאותה קבוצה שיושבת על הגדר. כשהם רואים איך האנטי־ישראלים מבטלים את הקול שלי כי הוא שונה משלהם, זה משפיע עליהם לטובתנו".

ערבי מהצפון התחיל תהליך של גיוס לצבא והגיעה לבית הוריו חבורת אנשים שאיימה עליו והוא ויתר. החברה הערבית סגורה מאוד ויש בה אלימות. איך אפשר לשנות את זה?

"עובדתית, יש יכולת לשנות אבל צריך שיהיה רצון. צריך שניים לטנגו. ברור שיש אחריות למדינת ישראל, אבל יש גם אחריות למנהיגים שלנו בתוך החברה הערבית, וכאן היה כישלון חרוץ. האם אתה יכול להצביע על הישג אחד של הפוליטיקאים מהחברה הערבית ב־20 השנים האחרונות? לא. אז בהחלט ניתן לשנות ואנחנו מתחילים לעשות את זה.

"לפני כמה ימים התפרסם סקר של מרכז משה דיין לחקר המזרח התיכון ואפריקה באוניברסיטת תל אביב, ובו נשאלה השאלה מה הזהות הדומיננטית אצל ערביי ישראל? חלה עלייה מטורפת והזהות הישראלית גברה על הזהות הערבית עם 33% לעומת 32%, כאשר הזהות הפלסטינית ירדה ל־8%. מהסקר עולה שיש רצון בתוך החברה הערבית הישראלית להיות חלק מהחברה הישראלית ותפקידנו ותפקידי, כאחד שרואה את עצמו כמנהיג בתוך החברה הערבית, לתת גב לאותו בחור שרצה להתגייס לצבא אבל פחד מאותם קיצוניים. הרוב עם הקול השפוי הפסיק לפחד, יש לו גב ויש המון ערבים ישראלים שאמרו לי שבעקבות זה שיש את העמותה שלנו, יש להם גג תחתיו הם מרגישים יותר בטוח ושהם רוצים לשרת בצבא או בשירות לאומי".

למה זה לא קורה?

"טעות, זה קורה. לפני עשר שנים כ־200 ערבים ישראלים התנדבו לשירות הלאומי בכל שנה. היום 6,000-5,000 ערבים ישראלים מתנדבים למערך מדי שנה ומהווים כ־28% מהכוח של השירות הלאומי. רוב ערביי ישראל רוצים להיות חלק בלתי נפרד מהחברה הישראלית".

אז נראה מפלגת יוסף חדאד או לא?

"אנחנו נמצאים היום במלחמה. מה שהייתי אומר לפני 7 באוקטובר זה שבזמן הנכון וביום שאני אראה שאני באמת יכול להשפיע יותר מהזירה הפוליטית, אני לא אהסס לעשות את זה, גם עם מפלגה חדשה. עד שאנחנו לא מסיימים את המלחמה, מחזירים את החטופים ומשמידים את חמאס, אין על מה לדבר. עכשיו זה לא רלבנטי".

מאז 7 באוקטובר נשברו הרבה קונספציות אצל אנשים. איזו קונספציה נשברה אצלך?

"הקונספציה שהייתי איתה שנים היא ביחס שלנו לארגון הטרור חמאס. זעקתי את זה. ב־7 באוקטובר קיבלנו את החותמת שצדקתי כשאמרתי שככל שנדחה את הקץ ולא נטפל בחמאס, אנחנו נשלם חזק מאוד ובתשלום של ריבית דריבית. אני שונא להגיד שצדקתי. אם אנחנו מסתכלים על החברה הישראלית כולה, אני רואה חרדים ודתיים וחילונים, שמאלנים וימנים, ערבים ויהודים, ברובם מתאחדים כדי לשמור על המדינה הזאת. מי ששינו את הקונספציה שלהם אלו אנשים שחיו באשליות ואני לא חי באשליה, יש לי את העובדות, אני עם האמת, ולכן תפיסת העולם שלי לא השתנתה בכלל והיא תמשיך בדיוק כפי שהיא".