בעיני הממשלה סוגיית הגיוס היא רק זבוב טורדני שיש לסלק

רצה הגורל והדיונים על מה שמכונה חוק ההשתמטות מתרחשים בדיוק בימי הפורים, שבהם אנו קוראים את מגילת אסתר המציגה באופן ציני וכמעט־פארודי את הנעשה בממלכת אחשוורוש והמן. ההחלטה להשמיד עם מוצגת למלך ולציבור כהחלטת מדיניות סדורה ("ישנו עם אחד מפוזר ומפורד") המנומקת בטיעונים כלכליים ("למלך אין שווה להניחם"), אך המגילה לא נותנת לרגע לנרטיב הזה להתבסס, והיא מדגישה כי ההחלטה הזו אינה אלא תוצאה של "היעלבות אישית" של שר בכיר בממלכה. ההחלטה על מועד ההשמדה מתקבלת באופן אקראי על ידי גורל, וגם זו לא מניחה את דעתו של המן, וזמן לא רב אחר כך הוא מנסה לקדם מהלך לתליית מרדכי.

אחד המסרים העיקריים של המגילה הוא חשדנות בסיסית בכל מה שמוצג על ידי השלטון כמדיניות ציבורית. שכן מה שמוצג לציבור כמדיניות ציבורית הוא בדרך כלל פתרונות כוחניים לבעיות אישיות.

יש קושי טבעי לאמץ את השקפת העולם הצינית המובעת במגילה, תמיד הצופים ומנתחי השלטון שואלים את עצמם אולי בכל זאת יש כאן משהו ענייני? אולי בעצם אחשוורוש היה מלך פיקח ולא טיפש? הקושי באימוץ השקפת עולם צינית מלאה מסביר גם את האופן שבו הציבור וחלק ממשרדי הממשלה מתייחסים לאירוע של חוק ההשתמטות. המונחים "חוק הגיוס" או "חוק ההשתמטות" או "מתווה גיוס" הם כשלעצמם שגויים מן היסוד. הממשלה לא מנסה לטפל באף אחת מהסוגיות הללו, לא מעוניינת להסדיר את הגיוס החרדי, את ההשתמטות החרדית או את היחסים בין החרדים לחילונים, הממשלה מעוניינת אך ורק בשמירה על יציבותה, ולשם כך היא מחפשת טריק משפטי שייתן לה עוד כמה שבועות של נשימה.

כשמדברים עם משרד האוצר ומנסים להבין את מנגנון המידור של גורמי המקצוע, מה בעצם השרים אומרים? איך שר האוצר מסביר שהוא עוסק בחוק גיוס והעלאת גיל פטור בלי לשתף את גורמי המקצוע? איך דנים בשילוב חרדים בצבא בלי משרד הביטחון? הרי התמונה שעולה היא שהפוליטיקאים לא באמת חושבים שזה קשור לדרגי המקצוע. מבחינתם, יש אירוע משפטי נקודתי, ולשם כך מגייסים את עורכי הדין של המדינה. בדימוי העצמי של הממשלה אין כאן אירוע של מדיניות ציבורית. הם לרגע לא שאלו את עצמם: מה עמדתנו בנוגע לגיוס חרדים? מה עמדתנו בנוגע למימון מוסדות מעודדי אנטי־גיוס? או איך אנחנו מפחיתים את המתחים בחברה. ההסתכלות שלהם צרה הרבה יותר ממה שכל אדם סביר מדמיין, לכן האדם הסביר מדבר על חוק השתמטות, אבל הממשלה מדברת על איך מעיפים את הזבוב הטורדני התורן, שבמקרה הזה הוא פסיקת בג"ץ.

פסגת הציניות הגיעה עם ההצעה להעלות את גיל הפטור ל־35. חוסר ההיגיון הכלכלי שבהצעה היה ברור לכולם, גם העובדה שההצעה לא תקדם גיוס חרדים היתה ידועה, אך מקדמי ההצעה לא חשבו לרגע במונחי מדיניות ציבורית, הם לא חשבו לרגע על השאלה מה העלאת גיל הפטור תעשה לכלכלה, לנטל המס על מעמד הביניים העובד, או לגיוס חרדים. הם לרגע סברו שזה שטיק משפטי שמשפטנים עם נטייה פורמלית עשויים לקנות ולתת דחייה נוספת לגיוס. אגב, הם גם לא חשבו לרגע שהעלאת גיל הפטור לגיל 35 באמת תתממש. ההצעה הועלתה באותה רמת רצינות ובדיקה של נהג שנתפס נוסע במהירות גבוהה ומנסה לספר לשוטר שאמא שלו שוכבת בטיפול נמרץ. מפריחים בלון ומנסים.

יש גורמים בכירים בממשלה שאמרו שאפילו ההחלטה של הממונה על התקציבים יוגב גרדוס לפרסם מסמך מדיניות שמתייחס להצעה להעלאת גיל הפטור היתה טעות טקטית. יחס רציני וענייני להצעה שאפילו מציעיה לא התכוונו אליה.

בינתיים, העיסוק הרציני בממשלה ובתקשורת בסוגיית העלאת גיל הפטור לגיל 35 הביא אותנו למצב אבסורדי שבו הממשלה "בנדיבותה" מוכנה "לוותר" על הפיגוע הכלכלי של לאסור בחקיקה על 150 אלף חרדים לעבוד, ומצפה להשיג דחייה מבית המשפט העליון באמצעות שימוש בטריקים הישנים בסוגיית הגיוס: "יעדים, וסנקציות". טריקים שספק רב אם יעבדו.

יש משהו מתסכל במשטר ציני כמו המשטר שאנו חיים בו, משטר שהשאלות הגדולות ביותר בנוגע לכלכלת ישראל והחברה בישראל נתפסות על ידיו רק כמוקשים פוליטיים שיש לדחות ולגלגל. שכן במשטר כזה אין חשיבות וערך לטיעונים ענייניים.

גם טיעונים מהסוג של אתם פועלים נגד האינטרס העצמי שלכם, לא מעניינים את המשטר ולא זוכים לקשב. צריך להודות על האמת, אין פתרון קל לסוגיית גיוס החרדים, וכל מתווה צפוי לכאוב ויזכה להתנגדות.

אבל הממשלה הנוכחית בכלל לא עוסקת בסוגיה הזו, נראה שהיא נמצאת בתוך בועה המזכירה את משתה היין, מדלגת על הפקידות המקצועית, ומשתמשת ביועצי אחיתופל חיצוניים.