האלימות המשטרתית היא הסכנה הגדולה ביותר לכדורגל המקצועי בישראל

היום ייערכו הבחירות לתפקיד יו"ר ההתאחדות לכדורגל. הקבוצות החברות בהתאחדות לכדורגל ייבחרו את 29 חברי ההנהלה וגם את היו"ר. הבחירה תהיה בין שינו זוארץ, היו"ר לשעבר לאורן חסון, היו"ר המכהן.

השניים מציגים גישה דומה לניהול הכדורגל הישראלי ובמצע שלהם מזכירים את הנושאים הרגילים: נבחרות ישראל, הליגות המקצועיות, תפקיד מנהלת הליגות, מספר זרים בקבוצות המקצועיות, וההבדל העיקרי הוא שזוארץ רוצה לשנות את מבנה הנהלת ההתאחדות. בדבר אחד הם זהים כמעט לחלוטין: ההתייחסות היחידה שלהם לאוהדים, אלו שהופכים את הכדורגל הישראלי לכדורגל מקצועי (אם אין קהל ואין צופים אין הכנסות), היא בענייני "אלימות" ו"התפרעויות" בלבד.

מספר שעות לאחר שמשטרת ישראל התפרעה בצורת חסרת תקדים, ירתה רימוני הלם והיכתה אוהדים של מכבי חיפה באצטדיון בנתניה, המועמדים עסקו יותר בדילים פוליטיים - מרכז הפועל, מרכז מכבי וכו' - מאשר בסכנה הברורה והמידית ביותר על הכדורגל הישראלי.

האיום הוא שהמשטרה, ולא בפעם הראשונה, היא פשוט הופכת משחקי כדורגל לשדה קרב. מאיך שהם מגיעים למשחק - לבושים לקרב ועד איך שהם מטפלים בבעיות - עם אלות ואגרופים.

דוברות המשטרה עבדה קשה מאוד ביממה האחרונה כדי להסביר את האלימות הנוראית כנגד אוהדי כדורגל, אלימות עם עשרות עדויות מצולמות. במשטרה סיפרו על הקהל של מכבי חיפה: הם היו "רעולי פנים" ו"זרקו כיסאות", הם "פצעו 11 שוטרים" ואפילו "סוסים סובלים מחשש לשבר ברגל", אבל האמת היא שאין שום סיבה אמתית להתדרדרות האלימה הזאת. אין שום סיבה שילדים וקטינים יסיימו משחק כדורגל חבולים ומוכים. אין שום סיבה לפרוץ ליציע מלא באוהדים ואין שום סיבה לשימוש באמצעים חריפים לפיזור הפגנות במשחק כדורגל.

הסיבה היחידה לכמעט אסון אמש היא שהמשטרה, מגובה בחוק "האלימות בספורט" שמעניק לשוטרים סמכויות נרחבות, חוק שאיבד כל רסן.

לפני מספר שבועות התרחש אסון כדורגל נוראי באינדונזיה בעיקר בגלל התנהלות המשטרה המקומית ושימוש באמצעים לפיזור הפגנות ביציע. אנחנו ממש לא רחוקים מאסון כזה בישראל - כל עוד המשטרה תמשיך להתנהל כפי שהיא מתנהלת.

ומה רשויות הספורט עושות כדי להגן על האוהדים? האמת? כלום. הנה, המועמדים לתפקיד יו"ר ההתאחדות אפילו לא התייחסו לאירועי אמש בזמן אמת. הם, ראשי רשויות הכדורגל, מדברים על עונשים ואכיפה ולא שיתוף פעולה עם האוהדים. הם מתייחסים לאוהדים כאל מתפרעים פוטנציאלים ולא כבעלי עניין במשחק. הם מציעים טיפול משפטי באוהדים ולא לאמץ תוכניות תקשורת ורווחה בקרב אוהדים (תוכניות שהוכחו כיעילות יותר להפחתת האלימות במגרשים מאשר עונשים ואכיפה). הם אחראים למצב שנוצר בין הקהל למשטרה כמעט כמו המשטרה עצמה.

כרגע אין שום סיבה שהורה יסכים לבנו או בתו ללכת למשחק כדורגל בישראל. הסכנה לחיי הילד גדולה יותר מכל תרומה לחייו. וזה מצב שהוא סכנה קיומית לכדורגל המקצועי בישראל.