רכבת ללא קטר כלכלי

זה נשמע כמו אפוקליפסה עכשיו. רכבת אקספרס במהירות של 200 קילומטר לשעה יוצאת בשבע בבוקר מקרית שמונה ובחמש אחר הצהריים מגיעה לריאד, בית ערב הסעודית.

אז חלום או חלום באספמיה? ובכן, לא על פי ממשלת ישראל שאישרה בימים האחרונים תקציב עתק של 100 מיליארד שקלים לטובת רשת רכבות ארצית מקרית שמונה לאילת.

התוכנית הינה שבהמשך, כשייכונו יחסים דיפלומטים מלאים בין ישראל לבין ערב הסעודית, ימשיך קן הרכבת מאילת אל תוככי הממלכה החשובה ביותר בעולם המוסלמי, יחצה את המדבר בואכה ריאד.

אולם, וזה אולם גדול, יד מעבר לחזון המרגש, יש כאן בעיה קטנה והיא דווקא כלכלית: מאז 1959, כאשר רעיון הרכבת לאילת הועלה לראשונה כקו רכבות משא שיהווה אלטרנטיבה לתעלת סואץ המצרית, התעקשו פקידי האוצר פעם אחר פעם שמודבר בתוכנית לא כלכלית בעליל.

עמית דובקין | צילום: ליאת מנדל

התפיסה שלהם גרסה, לא בלי צדק, שהשימוש בקו הרכבת יהיה מוגבל יחסית ושבהרבה פחות מאותם סכומי עתק ניתן יהיה בנקל לרשת את מדינת ישראל ברשת כבישים מהירים מקרית שמונה לאילת, כולל הרחבת כביש העברה לדו מסלולי ובד בבד לייצר מערך של תחבורה ציבורית מודרנית כהלכתה.

כולנו מכירים הלא את הוויכוח הנוקב שיצרה במהלך השנים האחרונות שרת התחבורה מירי רגב, בעד ונגד הרכבת מקרית שמונה לאילת מול הבעד ונגד תכנית המטרו בגוש דן.

לעומת רגב, הגורסת שיש להעניק עדיפות לרכבת, טוענים כל הכלכלנים שתוכנית המטרו, למרות עלותה הגבוהה שתסתכם בכ-150 מיליארד שקלים, הינה בהחלט כלכלית, גם תפתור את בעיית הפקקים בגוש דן וגם תשביח מאוד את ערכי הנדל"ן.

יתרה מכך: על פי תכנית תמ"א 70, שתקדם התחדשות עירונית לצד י109 תחנות המטרו, צפויים להיות מקודמים עד מאות אלפי יחידות דיור ומיליוני מ"ר משרדים ומסחר, מה שללא ספק יעניק boost כלכלי לתל אביב וגוש דן, זאת כאמור לצד פתרון בעיית התחבורה.

החשש שלי הינו שאותם תקציבי עתק שיישפכו כעת לטובת חלום הרכבת, יבואו בסופו של דבר על חשבון קידום המטרו החיונית מאין כמותה.

יתרה מכך: תיעדוף הרכבת עלול מאוד לבוא על חשבון פיתוח רשת תחבורה ארצית מוטורית, כולל ההרחבה החיונית של כביש הערבה, שלא לדבר על קידום תחבורה ציבורית.

אדגיש גם כי בכל שנה שחולפת ללא תכנית המטרו, מפסיד המשק הישראלי מיליארדי שקלים על העדר פתרון תחבורתי לגוש דן, ובמידה רבה גם בשתי ערי המטרופולין הגדולות האחרות, ירושלים וחיפה.

הלא גם אם נניח לרגע בצד את תכנית המטרו, ניתן ואפשר בתקציבים הרבה יותר קטנים מ-100 מיליארד לייצר מערך ארצי מושלם של נת"צים (נתיבי תחבורה ציבורית) , מערך אוטובוסים חשמליים קלים ומהירים (BRT לייצר תשתית מסודרת למהפכת הרכב האוטונומי(!) ועוד כהנה וכהנה.

וכאמור, על פי כל נתוני האוצר, אחוז הנוסעים שישתמשו ברכבת להגעה מהפריפריה למרכז, זאת בהשוואה לאלטרנטיבות תחבורתיות אחרות, אינו מצדיק בעליל את ההשקעה הכלכלית האדירה הזו.

אין לי אלא לקוות שממשלת ישראל, כולל משרד התחבורה, לא ימהרו לפזז בכיכר העיר עם חזון קריית שמונה-סעודיה וייבדקו נכוחה כמה מיליארדים המשק הישראלי מפסיד מידי שנה על הפקקים המתארכים שעלולים להביא את גוש דן אל סף דריסת תשתיות מוחלטת!

*כותב המאמר עמית דובקין הוא אסטרטג נדל"ן יועץ תקשורת ובעלי משרד למיתוג ויחסי ציבור

d&b – לדעת להחליט