כשהפוליטיקה שולטת במשק האנרגיה, האסון מעבר לפינה

מול תרחישי הקיצון של רשות החירום הלאומית (רח"ל) וחברת ניהול מערכת החשמל נגה על הקטסטרופה האנרגטית הצפויה במלחמה כוללת עם חיזבאללה, שרי האנרגיה שהחליפו ביניהם תפקידים במשחק כיסאות רוטציוני בעיצומה של מלחמה חייבים להתייצב בפני הציבור ולמסור לו דין וחשבון. זה המינימום המתבקש.

מאז שכוננה הממשלה הגרועה והמסוכנת בתולדות המדינה, ישראל כץ החזיק בתיק האנרגיה והתשתיות. בינואר האחרון הוא העביר אותו לאלי כהן במסגרת חילופי שרים במשרד החוץ. אם תרחישי הבלהות של רח"ל ונגה, שני גופים ממסדיים, מקצועיים וברי סמכא לוקים בגוזמאות מופרזות רק כדי לכסות על עצמם – שיאמרו את זה. אם לא, מוטב שיספרו לציבור מה עשו ומה לא כדי למנוע, או לפחות למזער את הכאוס שאורב מעבר לפינה ועלול להשבית את המשק ואת מרקם החיים שממילא מסתבך פה חדשות לבקרים. שייקחו אחריות.

הגילוי מתחילת השבוע, שלפיו מנכ"ל חברת החשמל מאיר שפיגלר לא נפגש פעם אחת מאז שנכנס לתפקידו עם ראש רח"ל תא"ל (במיל') יורם לרדו ועם מנכ"ל נגה שאול גולדשטיין הוא לא פחות ממדהים. חברת החשמל היא שחקנית מרכזית במשק האנרגיה, אחראית על ייצור של כ־40% מהחשמל ועל כל רשת ההולכה הארצית שלו. באין תיאום וסיכומים בין כלל הגופים, עולים ספקות גדולים ביחס להיערכות של חברת החשמל לאיומים מאתגרים שלא הזדמנו מעולם לפתחה של ישראל. את תוצאתם של איומים כאלה, חושך גדול, ראה העולם כולו בשנתיים האחרונות אחרי תקיפות שיטתיות של צבא רוסיה על מתקני החשמל של אוקראינה. הטיב של קשרי עבודה כאלה משול למפקדי פיקודים בצבא שלא מדברים ביניהם על האויב שאורב, לא מחליפים מודיעין ותובנות, לא מתכננים ביחד את שלבי הקרב, לא מחלקים ביניהם את המשימה וברקע מתקתקות פצצות שמחייבות פירוק. האם שר האנרגיה עד לא מכבר כץ הכיר את הדינמיקה הבלתי נתפסת הזאת? אם הכיר, מתבקש שיספר מה עשה. אם לא הכיר, כיצד זה קרה. הוא עומד בראש המערכת, הוא נושא באחריות הכוללת. על השאלות האלה צריך לענות גם מחליפו בתפקיד, אלי כהן.

התמונה שמצטיירת היא של ברדק כללי, והאחריות עליו מוטלת לא פחות על ראש הממשלה בנימין נתניהו. הוא מכיר את כל תרחישי הייחוס, מלפני ומלפנים, ועל מידת המוכנות של כלל רשויות המדינה למלחמה כוללת. הוא מעורה ובקיא בכל הנתונים, לא יכול לתרץ שלא משכו בדש מעילו כדי להתריע, שלא העירו אותו באמצע הלילה, שאין לו מושג.

שיסביר ראש הממשלה כיצד בזמן מלחמה, הקשה והארוכה בתולדות ישראל אחרי מלחמת הקוממיות, אפשר חילופי שרים תחת אש. שיגיד כיצד הצורך ביישום של הסכם רוטציה פוליטי בין שני חברים באותה מפלגה גבר על הצורך לשמר המשכיות ניהולית בשני משרדי ממשלה חשובים כל כך לעת הזאת, משרד האנרגיה ומשרד החוץ.

התרחיש של רח"ל מדבר על שני אירועי עלטה בלפחות מ־60% משטח המדינה למשך 24 עד 48 שעות ועל הפסקות חשמל שבאזורים מסוימים יימשכו שבועות ואף חודשים בעקבות מלחמה כוללת. היערכות לקראתו מחייבת הכנת יתירות למשק האנרגיה וגם הכנה מוקדמת של גופים קריטיים נוספים רבים במדינה. משרד הבריאות למשל, צריך לייצר מענה לצרכים קריטיים כמו הבטחת חשמל שיאפשר הנשמה של אלפי חולים, משרד התקשורת צריך להבטיח יציבות לרשתות התקשורת שכן כשעתיים אחרי הפסקת זרם החשמל אלפי אתרי סלולר ישבקו בזה אחר זה והטלפונים החכמים של כולנו ישמשו לכל היותר, תחתיות לספלי תה. ומה עשה עד כה בנידון שר התקשורת שלמה קרעי? האם בין התנכלות שיטתית לכלי תקשורת שמסרבים לדקלם את דף המסרים של הממשלה לבין הסתה נגד ה"שמאלנים" הוא מצא פנאי לרדת לעומקם של איומים?

תרחישי הנקם של איראן מדאיגים. מירי ישיר של טילים ממנה לעבר ישראל עד שיגורם של נחילי כטב"מים מתאבדים וטילי שיוט מדויקים בידי שלוחותיה בסוריה, בעירק, בתימן או בלבנון או מכולם גם יחד.

מישהו כאן לוקח אחריות על הכנת הציבור לקראת הסיוט שאפשר שכבר עומד בפתח? פיקוד העורף נעלם ונאלם, פחות או יותר אחרי שבתחילת המלחמה בעזה הלחיץ את הציבור ההמום משטף של מחדלים אסטרטגיים ומבצעיים ושיגר אותו למרכולים, לרוקן את מדפי המים המינרליים, קופסאות השימורים, הפסטה ונייר הטואלט. מי שהקדים ויכול היה להרשות לעצמו, רכש מבעוד מועד גנרטור. מי שלא – כבר יתקשה למצוא כזה ואם ימצא, ישלם עליו הון.

רק בעקבות הוראה מפורשת שנתן באחרונה שר הביטחון יואב גלנט פיקוד העורף גיבש קמפיין הכנה כזה ובימים האחרונים הוא הציג אותו לפניו. אפשר להבין את מורכבות ורגישות המשימה, כיצד להכין את העורף למצב החריג מחד בלי להכניס אותו לפאניקה מאידך, כיצד להעביר את המסר לציבור הרחב בלי שהוא ייקלט בבונקר של מזכ"ל חיזבאללה חסן נסראללה כהשלמה ישראלית עם מלחמה כוללת בלבנון. בינתיים, כפי שנמסר מדובר צה"ל, מתכונת הקמפיין טרם אושרה. נותר רק לקוות שהאישורים הדרושים יינתנו עוד לפני שצופרי האזעקה יופעלו בחוצות הערים. וכיצד כל אלה תורמים ומוסיפים לשיקום האמון של האזרח במערכות המדינה, שנחבט והתרסק בעקבות מחדלי 7 באוקטובר?

ומהצד השני, כיצד מישהו יקום וייקח פה אחריות כשראש הממשלה בעצמו בורח ממנה כבר חצי שנה וממשיך להוביל מדינה שלמה אלי תהום.