יוקר המחיה זה גם בבריאות, לא רק בקוטג'

הדיון על יוקר המחיה בישראל ממשיך להתרכז סביב מחירי הקוטג' והטמפונים. עם כל הכבוד למוצרים אלו, כאשר מסתכלים על פני חיים שלמים של צרכן (טווח ארוך וראייה כוללת של כלל סל ההוצאה) אלו לא סעיפים מהותיים. נכון, הם יותר קלים להבנה, אבל הכסף הגדול נמצא בשירותים בכלל ובמחירים שמשלמים לגופים הפיננסיים על הלוואות, משכנתאות וניהול הפנסיות. קוטג', טמפונים ואפילו הלחם שאף הוא עלה לכותרות, גם אם נגבים בהם מחירים שערורייתיים - הם הכסף הקטן.

לצד אותם שירותים פיננסיים, אסור לשכוח את שירותי הבריאות. הסיבות מדוע הישראלים נאלצים כל פעם להקדיש יותר ויותר הכנסה פנויה למימון בריאות, למרות שנגבה מהם מס בריאות יעודי וגם הממשלות מקדישות תקציב ממשלתי נדיב רק למטרה זו, הן רבות ומגוונות אך זו המציאות.

מחירי הניתוחים הפרטיים בישראל הם גבוהים בכל קנה מידה והם יכולים להיות גם בעלי 6 ספרות. שם מסתתר הכסף האמיתי של יוקר המחיה. שם גם מצויים שורשי אי השוויון. ההחלטה שקיבלה ועדת המחירים היא מתבקשת, והשאלה היחידה שעולה כאן היא מדוע רק עכשיו התעוררו. למה הם חיכו?

ההחלטה איננה פופוליסטית: איש לא באמת סבור שלא תהיה רפואה פרטית או ניתוחים פרטיים. בסך הכול הדרישה היא לפיקוח. היא גם לא החלטה אימפולסיבית אלא פרי תוצר של ניתוח ארוך ושיטתי של נתונים שזרמו על פני הרבה מאוד שנים. אז חלק מהנזקים כבר בלתי הפיכים.

למרות כל ההסברים והעובדה שיוקר המחיה נמצא בראש סדר העדיפויות ובכותרות, גם הפעם יגיעו כל הגופים האינטרסנטים שהם גם בעלי הון רב (כי הם גובים כמה שהם רוצים) כדי להסביר מדוע הטלת פיקוח תנחית עלינו "אסון". האסון היחידי שיירשם הוא בחשבונות בנק של אותם אלו שזועקים "גוועלד".

לכן חשוב שכל הפוליטיקאים שמדברים גבוהה גבוהה על יוקר המחיה בקמפיינים לפני הבחירות, ברגע האמת, בחדרי חדרים, מול בעלי האינטרסים והלוביסטים, לא ייכנעו הפעם. נראה מי משרי האוצר והבריאות הנוכחיים או העתידיים – יעז שלא לחתום.