ביטוח לאומי רוצה איזון, משרד האוצר רוצה להשתלט עליו

פער תהומי של תפיסת עולם עומד בין משרד האוצר לבין ביטוח לאומי בנושא הגירעון האקטוארי שלו. ביטוח לאומי רואה עצמו כמוסד הרווחה מספר אחת של ישראל וכביטוח חברתי הדדי, לכן שמירת עצמאותו גורלית וראוי היה בעיניו שייהנה ממעמד מקביל לזה של בנק ישראל. האוצר לעומתו רואה בו זרוע ביצוע לחלוקת קצבאות רווחה; ביטוח לאומי סבור שהבטחת האיתנות הפיננסית שלו חיונית, בין היתר כדי לשמור על עצמאותו ועל עתיד הקצבאות. האוצר רואה בתקציב ביטוח לאומי חלק מתקציב המדינה, וככל שהגירעון יגדל, יהיה לו יותר קל להשתלט עליו ולקצץ בקצבאות.

בשבוע שעבר חשף "כלכליסט" את הדו"ח האקטוארי החדש של המוסד ולפיו הוא צפוי להגיע לפשיטת רגל ב־2036, שמונה שנים לפני המועד החזוי הקודם, שהיה 2044. אז תתרוקן כליל קרן הביטוח הלאומי השמורה באוצר, וללא מימון חיצוני המוסד לא יהיה מסוגל לעמוד בהתחייבויותיו על פי חוק. צוות של האוצר וביטוח לאומי צפוי לחפש פתרונות לדחיית פשיטת הרגל.

עדיין לא ברור מה העמדות שיציגו הצדדים במשא ומתן. אבל מסמך של מרכז המחקר והמידע של הכנסת שחובר ב־2021 אחרי משבר הקורונה, פירט איך התייחסו אז הצדדים לגירעון. אגף המחקר של ביטוח לאומי הציג שורת הצעות, שאת כולן יהיה מאוד קשה להעביר במערכת הפוליטית. המעניינת בהן היא ליצור לביטוח לאומי מנגנון איזון אקטוארי בחוק. על פי המנגנון הזה, ייקבע מועד שעד אליו הממשלה צריכה להחליט כיצד לכסות את הגירעון. אם לא תעשה זאת — דמי הביטוח יעלו אוטומטית.

עוד הצעה היא להצמיד את גיל תחילת הזכאות לקצבאות זקנה לתוחלת החיים. הצעה נוספת היא לשנות את התחשיב שלפיו האוצר משלם את ההשתתפות שלו בתקציב ביטוח לאומי. היום ההשתתפות נגזרת כאחוזים מהכנסות המוסד מקצבאות, כך שדווקא כשההכנסות פוחתות, גם ההשתתפות פוחתת. הצעת ביטוח לאומי היא שההשתתפות תיקבע דווקא על פי גובה הגירעון השוטף.

לעומת זאת, על פי העמדה העקרונית של אגף תקציבים במשרד האוצר, שהציג רכז הרווחה אז באגף, עלי בינג, למרכז המחקר של הכנסת, "תפקיד המוסד הוא לשמש זרוע ביצועית של הממשלה לתשלומי הקצבאות השונות לאזרחים". על פי עמדה זו, " דמי ביטוח הנגבים על ידי המוסד הם מעין מס המוטל על האזרחים ומשמש כמקור תקציבי להכנסות המדינה". לכן "אין בהכרח קשר ישיר בין סכומי תשלומי המס לבין גובה הקצבאות שהמבוטחים מקבלים". המשמעות היא שהאגף לא מכיר למעשה באופי הביטוחי של המוסד. מכך יוצא, כי "שאלת האיזון האקטוארי במאזן המוסד רלבנטית פחות, מכיוון שבכל שנה הממשלה צפויה לכסות את הגירעון בתקציב המוסד, אם ייווצר, וממילא אין סכנה של קריסה עתידית של ביטוח לאומי, חדלות פירעון והפסקת תשלומי הקצבאות". בפועל, כמובן שבמצב כזה יהיה קיצוץ דרמטי של הקצבאות או של תנאי הזכאות וסביר ששניהם.

במצב כזה ברור ששאלת עתיד ביטוח לאומי תוכרע במגרש הפוליטי. יש רק פוליטיקאי אחד שלא הרפה מהנושא הזה בשנים האחרונות, יו"ר הוועדה לביקורת המדינה ח"כ מיקי לוי (יש עתיד) שקיים שתי ישיבות על גירעון ביטוח לאומי עוד כשחשבו שפשיטת הרגל תגיע ב־2044. "לא נעשה דבר מאז פרסום דו"ח מבקר המדינה מ־2015", אמר לוי בישיבה ביוני אשתקד. "המצב קטסטרופלי, הקופה תתרוקן, וייגרם נזק לחוסן הלאומי". במונחים של ביטוח אקטוארי 2036 זה ממש קרוב. הבעיה היא שבמונחים של המערכת הפוליטית זה בעוד נצח. אולי אם פעם תהיה פה ממשלה מתפקדת נורמלית, יהיה לה קשב גם להציל את ביטוח לאומי.