"בוקה": ההוכחה שבר יין בקניון יכול להיות משובח

בר יין בקניון. זה מה שאני מבין כשאני מגלה שהכתובת שהכנסתי לוויז נמצאת בלב מרכז קניות סטנדרטי למדי באבן יהודה. אני נכנס בחשש מה, ועולה במדרגות לקומה השנייה. זה אכן כאן ברחוב המייסדים 62. "בוקה" - בר יין שנמצא בקניון. כנראה שמדובר בחזון אחרית הימים או שאני לא מבין כלום.

הרבה יין זרם בכוסות מאז נפתח לפני 27 שנה בר היין הראשון בישראל הלא הוא "יועזר". ברי יין באו והלכו. ורובם לא באמת היו בר יין. לרוב הם היו מסעדה עם קצת יותר יין בתפריט ועוד כוס או שתיים במזיגה מעבר לממוצע. לפעמים אפילו זה לא קרה.

אלא שמאז הקורונה משהו קרה. עוד ועוד ברי יין נפתחים, לפעמים אפילו במקום מסעדה על ידי אותם בעלים ("ג'וס" שהחליף את "שחקי שחקי", למשל). ופתאום, חלק מהם הם באמת ברי יין אמיתיים, כלומר מקומות שאפשר להתנסות בהם בשלל יינות פתוחים למזיגה בכוסות ולא רק ברכישת בקבוק שלם.

"בוקה" הוא אם כן בר יין אמיתי. יש בו 200 בקבוקי יין שונים. אמנם רק שישה מהם נפתחים בכל ערב למזיגה, אבל גל מויאל ושלו יצחקי, שני הבעלים, מבטיחים ששום בקבוק לא יישאר סגור אם מישהו יבקש.

המגוון העצום הוא, כמנהג ברי היין החדשים (של תל אביב) אקלקטי מאד, שלא לומר קצת מבלבל למי שאינו מצוי עד הסוף ברזי מחוזות היין השונים, לא רק של צרפת, איטליה וספרד אלא גם של יוון או גאורגיה, למשל. אני יושב עם גל מעל צלחת נתחים נאים של פלמידה לבנה המונחים על קוביות אבטיח ועוד צלחת של סלט פאקוס, זוקיני, ענבים ושום קונפי עם קצת אבן יוגורט מעל שהכין שחף רם, השף הסופר מוכשר שגם הוא, כמו גל, הגיע ממסעדת גוז' ודניאל השכנה שבעליה הוא שותף שקט במקום. אנחנו שותים כוס יין לבן יבש ממחוז אנז'ו הצרפתי מענבי שנין בלאן. נפלא ממש. אחר כך הוא מוזג לי קצת ריוחה נהדרת.

והנה מגיע קובי ארביב. היינן המוכשר של יקבי רקנאטי שהערב מתארח כאן בכובע השני שלו כבעליו הגאה של יקב הגראז' "מיה לוצ'ה". עוד מעט יתמלא החלל הקט בעשרות אורחים סקרנים שיוכיחו לי שמה ששמעתי אכן נכון- אבן יהודה הוא אחד הישובים הכי מבוססים סוציו-אקונומית בישראל. סיגרים עבים, מחלצות מגוהצות וכמה פרצופים שאני מזהה רק לא יודע מאיפה. אולי מהטלוויזיה.

ארביב מוזג לנו את הלבן מהבציר האחרון מענבי פרנץ' קולומבר. יין נפלא ממש. מטובי הלבנים במקומותינו. חד וחומצי אבל גם פרחוני ופירותי במידה. אני מתאפק לא לבקש עוד קצת. עוד לבן. אותו יין אבל מ-2011. לבן בן 11. לא להאמין. לא רק שהוא עוד חי הוא גם בועט. אחרת לגמרי, מזכיר קצת שרי ספרדי יבש ישן, אבל איזה יופי. לא יין לכל אחד. אל תחפשו אותו. אין יותר. ללמדכם כמה כבוד עושים יוצרי היין למקום שנפתח בסך הכל לפני שמונה חודשים.

"פתחנו כחנות יין בכלל, כזו שאפשר גם לשתות בה, אבל מהר מאד הבנו שמה שהקהל באמת רוצה זה בר יין שאפשר גם לקנות בו בקבוק הביתה. עברנו לפתוח מחמש אחרי הצהריים עד חצות", אומר מויאל.

ארביב מוזג עכשיו את האדום שלו. בלנד של קריניאן, סירה ומרסלאן שתסס עם שזרותיו. מדהים כמה הוא עדין, קליל ומשמח. יין שאפשר וכדאי לקרר קצת (או הרבה) לפני ששותים. יש גם יין רק ממרלסאן התוסס באשכולות שלמים כמו בבוז'ולה. קסם של יין שמח ועליז. רק המחיר מעיב קצת על השמחה (175 שקלים). ארביב החל את דרכו ב-2008 עם 2 חביות על הגג של הוריו באור עקיבא וכיום מייצר כבר כמעט 12 אלף בקבוקים בתוך הבית עצמו ומתכנן לעבור למקום מסודר בקרוב ולגדול. אבל רק עוד קצת. הוא נציג בכיר ומכושר של תופעה הולכת ומתרחבת של ייננים של יקבים מסחריים גדולים שיוצרים גם מותג פרטי משל עצמם.

"הקהל התבגר, הוא סקרן ופתוח כמעט לכל דבר שאנחנו מציעים לו", אומר מויאל. וזה יפה.

בר יין בקניון . ויקב בבית של ההורים. מי היה מאמין.