לפעמים אני עומד נדהם, כאילו האדמה תפער את פיה ותאכל אותי מייד. איך יתכן, שהשופט הכי בכיר לעיניינים כלכליים, לא מבין דבר על שווי משקל בכלכלה. האם צריך להסביר לשופט שהכלל שבו לוקחים את השליטה באופן גורף, לא מהווה רק עניין פרוצדורלי. מדובר בכלל שירחיק את מגייסי החוב ממצב שבו הם עלולים להיות קרובים לעבור על הכלל. יכול להיות שאם הכלל הזה יעבור (והוא כבר לא יעבור, הודות לשופט המבולבל) בכלל לא נראה מצב במציאות שבו נלקחת השליטה מיידית מידי בעלי השליטה. השופט שוכח שיש בכל סט חוקים רק שיווי משקל אחד. נניח ואציע חוק כזה: "כל מי שלא יחזיר חוב של אחד העסקים שברשותו, ראשו יערף בסגנון דאע"ש". לכאורה, התנגדות גורפת, מה פתאום לערוף ראשים? ואיפה נמצא כל כך הרבה אנשים שיהיו מוכנים לעשות אקט נוראי שכזה... אבל במחשבה כלכלית (כזו שלשופט אורנשטיין אין), אין אף בעל חוב שיסכים לקחת את הסיכון הזה. או שלא יקחו חובות בכלל, או שיקחו רק חובות שבוודאות (!!!) אפשר להחזיר. אינני טוען שחוק דאע"ש שאני מציע הוא טוב, או רק. אני רק מנסה להסביר לשופט הנכבד, משהו שכל בוגר תואר בכלכלה אמור לדעת: אי אפשר לשנות רק משהו אחד בשויי משקל.