אתר זה עושה שימוש בעוגיות על מנת להבטיח לך את חוויית הגלישה הטובה ביותר.
קראו עוד סגור

אל תשכח מי אוהב אותך

125 תגובות לכתיבת תגובה לכתיבת תגובה

פרסם תגובה בטל
121.
כתבה מצויינת
כתבה מרגשת ונכונה, מעוררת מחשבה ועוזרת להתפקס על החיובי והחשוב. כל לילה לפני השינה אני מחבקת את ביתי חיבוק ארוך של כ- 20 שניות ואומרת לה כמה שאני אוהבת אותה וגאה בה. זמן איכות של עשיה משותפת הוא הדבר הכי טוב לבניית אמון אהבה ותקשורת בין ילדים להורים. תמיד יש לאן להשתפר, למשל אצלי פחות יש לי סבלנות להקריא לה סיפורים לפני השינה, אקח זאת לתשומת ליבי פעמיים בשבוע להכנס מוקדם יותר למיטה ולהקריא סיפור. אך בסך הכול הכללי הכתבה מחזקת אצלי את ההבנה שאני מרעיפה אהבה ובטחון על הבת המקסימה שלי. מקוה שגם כשתגיעה השניה אזכור להקדיש לכל אחת זמן איכות נפרד עם אמא.
מיטל | 18.11.15
114.
היום זכרונות ילדות נבנים ע"י המטפלת -הורים עובדים מצאת החמה עד צאת הנשמה
היום זכרונות ילדות נבנים ע"י המטפלת - הורים עובדים מצאת החמה עד צאת הנשמה שעות העבודה בישראל אינן שפויות ואינן מאפשרות לבנות תא משפחתי בריא ומאושר. אני בעד מרד הורים ושעות עבודה שפויות - מה איתכם ??????
 | 02.08.15
112.
מענה ל79 בנדי
תגובה לבנדי . 79. שתי אחיות אנו ואחותי לא מאמינה למה שאני מספרת על אמא שלנו. אמרתי לה שאמא שלנו אומנם גידלה אתנו בהפרש של שלוש שנים אך היחס היה שונה. לי היא היתה אמא אחרת ... שלוש בנות לי עם שתיים הקשר חזק ונעים ונכדי אוהבים אותי ואני אותם. השלישית ....זו אופרה אחרת לגמרי...זה טבוע בהם? גנים? מולד? נרכש? לך תחיה עם זה
חנה | 04.07.15
110.
כל נקודה ונקודה יכולה להיות נושא לדיון רחב
המאמר הזה מורכב מנקודות שבונות את החיים והיחסים בין הורים לילדים, חלק מהותי בפיתוח האישיות, בפיתוח יכולת ההתמודדות של הילד המתבגר, חלק חשוב בהתנהלות ובהשפעה על ההתנהגות של האדם הבוגר בין אחרים, חלק חשוב ביכולת של האדם הבוגר להשתלב בחיים האמתיים בלי החיבוק של ההורים. כך זה שווה דיון מתמשך, ארוך וממצה וראוי לדון בכל נקודה שהוזכרה בפניה עצמה כי יש הרבה מה לומר.
חנה ירקון | 30.06.15
95.
איך להיות הורה יעיל.
את כל הדברים הנאמרים כאן אמר אלפרד אדלר ב-1970 המשיך אותו פרופ' דרייקורס שיסד את מכון אדלר לפני 50 שנה. אחי יותם המשיך אותו. תוכלו לקרוא את כל אלה בספרי פרופ' דרייקורס: ילדים האתגר. בספרי לגעת בחיים". ועוד. בספרים אחרים שנכתבו על ידי אנשי המכון. אדלר אמר שכולם ידברו אדלר אבל לא ידעו זאת. קראו והיווכחו.
תלמה בר-אב | 30.07.13
90.
יכול להיות שיש חשיבות גדולה גם לדרך שהילד מפרש את המעשים של ההורים
אחים שגדלו באותה משפחה קיבלו פחות או יותר את אותו סוג של חינוך. אחד מרגיש מאוד מקופח והשני מאוד מאושר. יכול להיות שהם פירשו את ההתנהגות של ההורים בצורה שונה? אם ההורים אסרו על אכילת ממתקים אחד חשב שדואגים לו והשני חשב שזה עונש. ולכן לא ממש משנה מה נעשה כהורים, לילדים תמיד יהיו טענות.
 | 08.07.13
89.
בתור ילדה עם ילדות ״לא משהו״, הייתי ממליצה
בחום ליישם את כל הכתוב בכתבה. מילה אחר מילה. כתבה כזו המון זמן לא קראתי. שאפו. אם הוריי היו מיישמים עשירית מהכתוב בה, חיי היו נראים לחלוטין שונים. ל8 הנאור- נסעתי לספריה... כי זה כל מה שהיה לי... ומה יצא? אנשים כמוך...! תישב ותקרא לילדך ספרים, תחבק אותם, תאמר להם במילים מפורשות: אני אוהב אותך. אני הייתי ילדה שקיבלה מתנות. בלי חום, בלי סיפור אחד (!) בלי מילים חמות... תודה לאל שהיו לי חברות טובות שידעו לתת לי קצת... היום, כאמא, אני משתדלת לעשות כמעט את כל הכתוב פה. אני גאה בעצמי.
 | 28.12.12
88.
להשתנות ולכבד את זכותו של האחר להיות אחר
בהחלט "טיקבוק" ראוי לשמו, המעיד על כך שהכתבה הצליחה לגעת במקומות עמוקים בנשמתנו. נסיון חיי העשיר לימד אותי להקשיב לאחר בלב פתוח, בסקרנות, בחקרנות וללא שיפוטיות. אח"כ "לקחת" מה שמתאים לי באותו הרגע לאותו הרגע ולהמשיך הלאה בשלי. בלי רגשי אשמה ובלי מחוייבות לדרך אחת או אמת אחת. כולנו חיים במציאות בדויה אותה אנחנו משנים בהתאמה לצרכינו, כך שנוכל גם להינות מחיינו ולא רק לשרוד אותם. אין כל בושה ברצון להינות ולשמוח ואין זה מעיד על היותנו טיפשים או משוטחי אישיות. שמחה ואהבה מצליחות להניע אנשים לעשות, ועשייה היא המאפשרת לנו להתפתח ולהעז לחצות גבולות ומגבלות אמיתיות ודמיוניות. אני מאחלת לכולנו שנמשיך להיות שונים זה מזה ונתחכך זה בזה עם הטוב והרע, וכל הניגודים הדרים בתוכנו, מי בשלום ומי במלחמה ומי בחוסר ידיעה. הדרך הבדוקה לשנות משהו, היא לשנות אותו בנו...ולכבד את זכותו של האחר להיות אחר.
רונה | 06.03.12
86.
מאמר על חינוך והשפעתו לאורך שנים
המאמר מאד מעניין ויש ללמוד ממנו רבות - בייחוד בעידן הנוכחי שלהורים אין זמן, כול אחד מחפש קרירה עצמאית המובילה לגרושין - כי האימא לא זקוקה לפרנסה של האבא המפרנס ומכאן סבל הילדים - שקודם חיו במסגרת הדוקה של פעילויות ללא ילדות טבעית - נחשפים לקרע בין שני הורים העל השפעות שליליות לאורך החיים ועל איכותם והצורך בחיי נישואים המקרינים ביטחון. היה מענג לקרוא ולהפנים. גם מאוחר - מאמר זה תורם רבות. יישר כוח ליוזמים יקיר.
יקיר דוידאור | 29.01.12
85.
כתבה מרתקת!!!!!!!!!
למדתי המון והשכלתי.בחלק מהנושאים אני מתרגל ביומיום וחלק גדול חדש לי ובנקודה זאת אני למד ומבטיח לעצמי ליישם עד כמה שניתן להישתמש בהערות שבכתבה .ושוב תודה וט ו ב י ש ב ט צאו עם ילדיכם הריחו את הניחוח שבטבע.הראו לילדכם שקדיות פורחות זו חווית ילדות שזוכרים ואני ממליץ ליראות המון שקדיות באיזור שיבלי/כפר תבור
אבי ויסברוד | 27.01.12
82.
מהם היסודות שילדים נבנים עליהם להיות מבוגרים בריאים בנפשם
מה כולנו רוצים ילדים ומבוגרים? שיאהבו אותנו שידאגו לנו זה בעצם כל העניין נתינת אהבה ודאגה לאדם, מאפשרת לו לפתח כישורי חיים שילמדו אותו ללמוד את החשוב ביחסים בין אנשים ומפתחת אותו למיומנויות התמודדות באתגרי החיים.ומזה אנחנו מפתחים באדם ערכי אמת שבלעדיהם אין אפשרות לחברה מפותחת, צומחת ומשגשגת
יפה הופמן קריזה | 04.01.12
81.
סיכום הנושאים בכתבה
הכתבה מקסימה, מאוד מעניינת ובהחלט מזכירה לנו את הפרטים הקטנים שיש לשים לב ותשומת לב בשוטף. למרות שסיכמתי לעצמי את הסעיפים בכדי להעיף בהם מבט אחת למספר ימים, הייתי שמחה אם בסוף הכתבה היו מופיעים 10 נושאים כסיכום כל אחד במשפט קצר וכך הייתי תולה את זה על המקרר כך שכל בני הבית יזכרו בזה. בכל מקרה מעניין ומעשיר מאוד. תודה רבה! יעל
יעל | 29.10.11
79.
המיתוס של גידול הילדים
קשה לקבל זאת אבל מי שקרא את ספרה של ג'ודי ריץ' האריס "מיתוס גידול הילדים" מתחיל להבין אם לא הבין זאת קודם לכן שיחס ההורים לילדיהם (אם אינו פתולוגי בעליל). במהלך גידולם אין לו השפעה רבה על "התוצר". הורים המתגאים בחינוך שקיבלו ילדיהם - מייחסים להתנהגותם כהורים את התוצאות ומתעלמים מכך שלא הצליחו לפי דעתם עם ילד אחר שלהם. הילדים וההורים המרוצים אלו מאלו הם דווקא האנשים שדומים בתכונותיהם בעוד שאחיהם יכולים להיות מאד לא מרוצים מהטיפול ההורי שזכו לו אחיהם המרוצים. והורים שמתלוננים על אי הצלחתם בחינוך ילדיהם הם אנשים שונים מאד מבחינה גנטית ואין זו אשמתם שטבעם של אותם ילדים כל כך רחוק מטבעם שלהם . את עיקר ההשפעות אנו מקבלים מסביבתנו החברתית ובעיקר קבוצת הגיל ולא מההורים שלנו. בקיצור: הורים אם מי מילדכם מוצלח לדעתכם וממלא את ציפיותיכם זה לא בגללכם אלא בגלל שהמיבנה הגנטי שלו כיוון אותו לבחור בהתנסויות מסויימות שאחיו/אחותו שהיו חשופים לאותן השפעות לא נדחפו לחוות אותם בגלל מיבנה גנטי שונה ואולי גם חברים אחרים שמשכו אותם. וגם הורים שמאוכזבים מתור טיפולם שלא יקחו ללב - אין זו אשמתכם שמישהו מילדכם נולד עם נטיות גנטיות הרחוקות משאיפותיכם ורוחכם. איךל אמר המשורר ג'ובראן? "ילדיכם הם לא ילדיכם הם רק עוברים דרככם"...
בנדי | 29.08.11
78.
תגובה ל-8,19
מנקודת המבט שלך, זה בהחלט נכון. ואולי אין איך לשכנע אותך אחרת. אני זכיתי לחזור בתשובה וגיליתי נקודת מבט אחרת על הכל, וגם על גידול ילדים. חברה מהעבר פגשה אותי בחתונה ואמרה לי- אני מקנאה בך לא רק כי יש לך בעל וילדים, אלא בעיקר כי מצאת תשובה. מצאת איזה למה. וחשבתי לעצמי, היא צודקת. ברוך השם טוב לי אבל בראש ובראשונה מצאתי תשובה, מטרה, תכלית. כלים יומיומיים להתמודדויות כשצריך. אז מנקודת המבט שלי, אני פשוט לא מסכימה איתך. אני באמת חושבת שלא כך הם פני הדברים וברוך השם אורח החיים שלי מוכיח את עצמו גם בזה. אם יהיו כמה ציניים שיצחקו זה לגיטימי אם בכלל אראה זאת (מבחינתי האינטרנט הוא סוג של חולה רעה בבית...מקווה להיפטר ממנו בקרוב...). בכל אופן אני מברכת אותך בהרבה הצלחה, שמחה וכל-טוב.
 | 28.08.11
77.
אגב, משחקי מחשב וטלויזיה הם לא האוייב.אפשר לתקשר דרכם עם הילדים
מה לעשות,ילדים אוהבים משחקי מחשב, לא צריך ללכת נגד זה.אפשר למצוא משחק מחשב נחמד ולשחק יחד,או ללמד אותם דברים מעניינים שאפשר לעשות עם תוכנות גרפיות וכד. העיקר ליצור רגע של אינטימיות והקשבה עם הילד. תתפלאו כמה הם יגיבו לזה ויביעו רצון לעשות את זה עוד ועוד.וזה ירגיש קסום, למרות כל הטכנולוגיה מסביב.
נוחי | 25.08.11
74.
לאור, מס' 3 -- אתה טועה לגמרי
מה פתאום התנועה הפמיניסטית לא רוצה אבהות מעורבת? להיפך, כל הרעיון בפמיניזם הוא שוויון, שלא כל ההורות תיפול על כתפיהן של האישה, ולא כל האחראיות הכלכלית תהיה של הגבר. שוויון, שותפות, ובעיקר פירוק של האובססיות סביב תפקידי מיגדר נוקשים שמונעים מנשים וגם מגברים לממש את כל צדדי האישיות ולהגשים את כל הפוטנציאל של החיים הללו אולי היה לך ניסיון כואב סביב גירושין, אבל אל תסיק מהחוויה שלך לגבי דברים לא נכונים.
אילנה | 18.08.11
69.
פשוט.. האמנם?
אני חושבת ברצינות שצריך להמציא שבב מיוחד שמוחדר היטב למוח ועליו יהיו חרוטים כל הטיפים הכל כך נכונים ולא יוכלו להמחק משם גם בתוך סערות היומיום עם הילדודס... כי ת'כלס בשטח הדברים הכל כך פשוטים לכאורה קשים לביצוע בשיגרה היומיומית.... אבל כמובן עד שימציאו את השבב הזה, נמשיך להשתדל להעניק לילדינו המדהימים בסיס מוצק גדוש ביטחון ואהבה כי הם כל עולמנו בעצם!!!
סתם עברתי בדרך | 15.08.11
68.
בכל גיל ילדים צריכים את תשומת הלב שלההורים - יש לי שלושה בני 9 6 ו- שנה ושלושתם נהנים מזמן איכות
כל כך נכון כל הנאמר בכתבה.. אנשים מתעצלים היום פשוט לשחק עם הילדים .. לשבת ולראות איתם סט או לקרוא איתם ספר..ל- 7 הבת שלי בת 9 ובכל פעם שאני קוראת סיפורר לילד האמצעי היא מגיעה גם כן ומתיישבת למרגלות המיטה. כיף לראות אותה מגיעה ויושבת איתנו ואני בטוחה שכיף גם לשניהם ומחזק את הקשר ביניהם .. הם כמעט לא רבים ונדיר שיש ביניהם קנאה על משהו ואני בטוחה שזה נובע מהעובדה שיש לי סבלנות להקשיב/לשחק או כל דבר אחר שהם רוצים כמעט בכל פעם שהם מבקשים. לכן כשאני עסוקה הם לא כועסים ומתעצבנים אלא ממתינים בסבלנות.. יש בזה סיפוק אדיר ותחושה של אושר כדאי לנסות!!!
ורד | 14.08.11
66.
התנשאות היא לא דרך לקדם דברים...
לא את האנושות ולא את עצמך... מצד אחד אתה מציג את עצמך כזה שיודע מה שאחרים לא יודעים ולא נותן להם קרדיט שיבינוך.. אולי יש יחיד סגולה שמבין על מה לכל הרוחות אתה מדבר כאן... ומצד שני אתה כותב בסגנון מכתב התאבדות שכמובן מרחיק את רוב האנשים מלהזדהות אתך... בין אם אתה רוצה בכך או לא - אנחנו בסה"כ אורגניזמים שמטרתם להמשיך את הקוד הגנטי... זה שאנחנו מתפלספים זה רק בגלל שהאורגניזם שלנו התפתח למקומות כאלה... אבל לפחות יש לנו חוש הומור.. למה שלא תצפה ב the meaning of life של המונטי פייטון? זה ודאי ישעשע אותך... אני בינתיים אזמין את "המיתוס של סיזיפוס" של קאמי שהוזכר כאן שבוע מהנה וחסר משמעות לכולנו!
עוד תגובה ל8 | 13.08.11
65.
ל39- נחרדתי לגלות את סגנון כתיבתו של מי מזכירה לי תגובתך
מה שעצוב לי הוא לקרוא את התגובות האובר-דרמטיות שלכם, מצדיקים את עצמכם ומחמיאים אחד לשני תחת אצטלה של אנטלגינציה. האמונה כי רק מתי-מעט יודעים על מה אתם מדברים הינה שגויה ומתנשאת. ברגע שתפסיקו להתנשא אולי גם אתם תבינו קצת השקפות של אחרים. כותבת מישהי שגמעה בהערצה את המיתוס של סיזיפוס בגיל 17 אבל הבינה את הטוויסט החיובי שלו, וכבר לא נערה מתבגרת
מקווה שטעיתי | 13.08.11
62.
מעורר מחשבה והשראה...
המאמר מעורר מחשבה והשראה. לרעיונות המובאים חשיבות גדולה. מזמין אותנו לעצור, לחשוב. ליצור ביוזמתנו חוויות בונות. חוויות של יחד מחבק, חוויות בהם הילדים מרגישים אותנו שותפים, תומכים רגשית ומעצימים. "האדם אינו אלא תבנית נוף מולדתו" רשמי הילדות נספגים ונצרבים בנפשו הרכה של הילד, בבגרותנו זגרונות הילדות עולים ומשפיעים על רווחתנו ובריאותנו הנפשית. " סוף מעשה במחשבה תחילה" מברכת את כולנו לנסות לעצור ולהתמקד ביצירת חוויות בונות תחושת ערך וקשר, עינת גבע, יועצת משפחתית ומכשירה אנשי מקצוע בתחום היחסים במכון אדלר.
עינת גבע, מכון אדלר | 10.08.11
60.
אל תשכח מי אוהב...
התחלתי לקרוא בהתלהבות רבה, כי הנושא חשוב. מהר מאוד איבדתי סבלנות וועברתי לריפרוף מהיר לאורכו של הטקסט. הכותב או העורך היה צריך להקפיד על כתיבה מקצועית או לפחות כישרון לזה. הנושא העיקרי והנכון, שקלטתי מיד באינטואיציה, הלך לאיבוד במלל אין סופי מיותר: מיותרים השמות והתוארים מהם צוטטו או הובאו דברים. חשובה הבהרת הנושא ולא ריצוי האגו שלהם. הדברים חוזרים על עצמם שוב ושוב, בכבדות, בבילבול ואפילו בלי קשר. פרטים על חייהם והתנהגותם של בעלי דעות ורעיונות, וכן סיפורים שלהם על ארועים והתנסויות, הם פטפטת מיותרת. גם נתונים סטיסטיים באחוזים אינם מועילים למי שאינו במקצוע, והם טובים 'לפסיכולוגיה בגרוש' בשיחות סלון. חיפשתי סיכום, הצעה, המלצה מגובשת ואין. הכל מבולבל, בספק ואפילו סותר. איך אפשר לגבש דעה מתוך שפע הדעות השונות וגם מנוגדות שהבאתם לנו? אפשר היה לקצץ את המאמר לרבע או פחות. ולנושא עצמו - כנראה שאין דרך אחת ברורה כי כל אדם שונה ובני משפחתו שונים והתגובות ביניהן לא ניתנות למיסוד מקוטלג, גם לכל תקופה השפעות ואמונות אחרות, ואין הוכחה מה עדיף. אם ההורים נבונים, רגישים וילדיהם חשובים להם, הם ימצאו את הדרך הטובה. אם לא - יהיו עוד מסכנים בעולם כי ככה היה תמיד והחיים אינם נותנים ערובה למאומה.
יוסי | 09.08.11
59.
עדיין לא מאוחר מדי
הכתבה מרתקת ומעוררת מחשבה. כאם לילדים בוגרים, אני חושבת שבכל שלב של התפתחותם אנו יכולים ליישם את הדברים בהתאם לגיל, ולהשפיע על זכרונותיהם ויותר מכך, על אישיותם וגיבוש זהותם בבוא היום כהורים לילדים, ולנכדים להם נזכה... לדוגמה: אם הילדה בוחרת במגמה במסוימת בלימודי התיכון, ולא מרוצה ולא מאושרת, לאפשר לה לשנות, לבחור את התחום שהיא אוהבת באמת, להיות איתה ולחזק. גם כשהילדים בוגרים, אפילו בשלב הצבא, למצוא את הזמן הפנוי לכל אחד מהם, לבשל את האוכל שהם אוהבים ועוד כהנה וכהנה. יישר כוח!
סיגל | 09.08.11
58.
בחברה שבעה וחסרת מנוח
חשוב שנזכור שהדברים החשובים באמת לא נמדדים לא בכסף לא בתוכניות גדולות ולא בדרמות. דברים פשוטים שיוצאים מהלב ונכנסים ללב. שנים של טיפולים פסיכולוגיים אחר-כך לא יצליחו לעשות מה שחיבוק שבא מהלב יכול לעשות ההרגשה שאתה מרגיש כילד שאהבו אותך,וכן...קשה להסביר את זה ולתת לזה דוגמאות כשאתה אהוב אתה מרגיש,ולצערנו-גם כשאתה לא אהוב- אתה מרגיש וגם בדרך כלל מעביר זאת לילדיך. כי...מה לעשות-אי אפשר לתת מה שלא קיבלנו... אז שמחתי לקרא הכתבה הזאת. היא מורידה אותנו מן העץ-ומזכירה מה חשוב באמת...תודה!
גלית | 08.08.11
57.
שני דברים שרציתי לומר
הדבר הראשון שהכתבה משובחת ונראה שאף מדוייקת, לשמחתי היא הרגיעה אותי קלות כי מסתבר שאינטואיציות שלי פעלו עד כה טוב. הדבר השני שרציתי לומר הוא שאני לא בטוחה שכשילד מקבל ציון נמוך במבחן,זה נכון לומר לו שאולי המורה לא הכינה אותו מספיק טוב, זה יפתח אצל הילד גם מיקוד שליטה חיצוני (זה לא אני,זה הם) וגם אנטגוניזם כלפי המורה (שכהורים עלינו להקפיד לדבר עליה טובות), בקיצור, הכוונה טובה אבל קחו ממנה רק את מה שהאינטואיציות שלכם אומרים לכם שבאמת ייטיב עם הילד.
אמא מוצלחת | 08.08.11
55.
תשובה לכל הנמענים
שלום לכל יפי הנפש אני מבין את לבכם ומנסה לבדוק מאיפה אתם צוברים את הכעס שלכם אחד על השני (בפרט למס 8) חברים כל הכתבה הזו נכונה לאנשים שחווים את הכאב ואת תוצאותיה אין לנו לשפוט אף אחד על דרך חשיבתו בדיעבד ,אך המטרה ברורה לכולנו . בואו נעזוב לרגע את חילוקי הדעות ביננו וננסה למצוא פתרון לבעיה ולא את מי להאשים . חברים יקרים הדור של היום שונה מהדור הקודם ולכן הנקודה מאוד חשובה ע"מ שנוכל להמשיך לעתיד יפה יותר .מי שחושב שיש בידיו נוסחה יותר טובה זה הזמן להעלות עכשיו אם כל ה"הפגנות "למיניהם לנסות ולהכניס קצת שינוי בדרכים הללו ולא ולנסות להפיל את הפתרון על אנשים אחרים . יש לך פתרון? הצג/י אותה בפני האנשים הרלוונטים (כגון הורות משותפת =לטובת הילד ומשם ניראה לאן להמשיך תבינו דבר אחד שבמצב הזה שאנו נימצאים בו כיום אף אחד לא ירצה להתחתן בעתיד וכך שאנו נידונים לכליהמי העולם זה באמת תהיה הבעיה
איציק | 07.08.11
54.
ל-50 (שוב אני - מספר 49)
זה בדיוק העניין, למצוא את המשמעות מתוך חוסר המשמעות. הנחלת המשמעות והמסרים האמיתיים. אני לא בטוחה שמה שאני והאחרים כתבו משקף את עצבותנו או דכאוננו, אולי זה משקף סוג של "אבל" על העולם הטיפש, אך כמו כל אבל, הזמן עושה את שלו וזה עובר ומשתלבים שוב - אבל לא עד הסוף מפאת הידיעה. במשך כל חיי הייתה בי אמונה שאוכל להביא לשינוי אמיתי בעולם. שאוכל להביא לפריצת דרך משמעותית. אבל...הנוקשות שבה הדברים מתנהלים פשוט לא מאפשרת. זה מאוד מייאש ומתסכל ומכריח את האדם (לפחות אותי), לעטות מסיכה, למרות האמונה שלי שאין בכך כל צורך ונוגד כל עיקרון שבי. את השינויים שאני רוצה לעשות אני עושה, אבל בקטן. ושלא תביני לא נכון, אני אופטימית, ומלאת אהבה, אבל לא תמיד יש למי לתת אותה כאשר נתקלים בכל כך הרבה התנגדויות. הצורך התמידי להלחם כדי להשיג שלווה הוא לא טבעי ולאחר שנים, מביא לייאוש והבנה שמלחמה היא אינה הדרך להבאה לשלום ואהבה. אם משהו צריך לקרות, הוא יקרה באופן טבעי, באופן חלק וטבעי. בדיוק כמו אהבה. לכן גם למדתי עם השנים להתחבר גם אל האכזריות והדברים הקשים יותר. עם זאת, האהבה לדברים הקשים היא כמתבוננת מהצד ולא כמישהי שתמיד חווה אותם. כך אני יכולה להינות באמת. כך אני יכולה לבחור אם להשתתף בחוויה. כך אני יכולה לבחור אם לשחק במשחק או לא ועד כמה להפגע או לבחור אם ליזום ולהשפיע. כאשר אתה שבוי של המערכת אתה נפגע מבלי לדעת, וגם אם אתה משפיע, אתה לא תמיד יודע באילו עוצמות, לטובה או לרעה. זהו חוסר אחריות משווע (גם לעצמך וגם לסביבה). כאשר אתה מתבונן אתה מסוגל לראות את כל המהלכים וגם להשתתף בחוויה ולא רק להשתתף בה, מה שנותן לך את היכולת להבין סיטואציות בצורה הרבה יותר שקולה והגיונית ורגשית, כך שזה כלל לא קשור לאופטימיות אלא רק למציאותיות. נכון, את המציאות אנחנו יכולים לעשות להרבה יותר יפה. מסכימה שאי אפשר לשנות את כולם ושגם לא צריך. המציאות היא בעיני המתבונן.
 | 07.08.11
53.
ל-8 וכל שאר המגיבים וגם לכותבת
אין על מה להצטער. חלקים מסויימים אופיינו והוויתנו נותרו חייתיים בראשיתיים. שום קוסמטיקה תרבותית לא תצליח לבוא במקום תכונות אופי גנטיות שהתעצבו לפני שנים רבות ובמשך שנים רבות. ברגע באמת אנחנו לא מצליחים לשלוט בתגובותינו כי הרגש משתלט על השכל. כשהילד מרגיז/מאכזב אנחנו שוכחים את מישנתנו.
national geografic | 07.08.11
52.
כתבה נפלאה
כתבה נפלאה.... השאלה :האם אלה הזקוקים לה אכן יעצרו לרגע את המרוץ ויקראו,יפנימו ויבצעו. היום אנו חיים במרוץ מטורף,קריירה,שעות עבודה לא נגמרות,וכאשר מגיעים הביתה, כבר אין כח וסבלנות לילדים. נותנים לילדים שעות מסך ארוכות,מחשב ,TV',DVD WI העיקר שיהיה שקט תעשייתי...ולפני השינה קלטת או טלביזיה דלוקה. האוכל הוא אוכל תעשייתי ברובו(הילדים כבר לא רוצים אוכל אחר, כי לזה התרגלו) וקונים לילדים כל מה שהם רוצים...כמה יותר גדול וגרנדיוזי יותר טוב.... כי הכל "שופוני"... על כן אהבתי את הכתבה מאוד. אם חלק קטן מהקוראים יעשה שינוי קל...כמו המלצה ראשונה -לייחד זמן איכות עם כל אחד. הרשום ביומ (ו להפסיק את הסלולרי בזמן הזה) או הקראת סיפור עם המחזה ריגשית, טיול בטבע במקום במרכז קניות. לסגור את הטלביזיה מדי פעם ולשחק כל המשפחה יחד. להפסיק את ההתמכרות לחדשות... לחזור לפשטות. לאהבה ולשמחה. לערכים " ואהבת לרעך כמוך" ובתוך כך לחשוב על העולם והיקום. וההשפעות שיש לתרבות הצריכה.... לסיכום, אכן הכתבה עוררה בי הרהורים על ההורות שלי. ומסקרן אותי לדבר עם ילדי מהם הזכרונות הנצורים אצלם, לטוב ולטוב פחות. מה שבטוח....גם כאשר נעשות טעויות הן נעשות מתום לב, להבין את ההורים גם את ילדינו. ולכן כל כך חשוב בעיניי לקרוא כתבות כאלו. שבוע נפלא המון אהבה לכולם
אירית  | 07.08.11
51.
ל8, 39, 49 תהיתי על קנקן זה בעבר...
ואני חושבת שעם השנים השנתה תפיסתי לכיוון ההפוך מכם. נכון שהדברים שכתבתם אינם מדברים לכולם ומרגישים שאחרים לא מבינים אותך, אך לאחר שהמשכתי להקדיש לדברים אלו מחשבה, השתנתה דעתי ותפיסתי. היום אני רואה דברים אחרת. הגעתי למסקנה כי אם אמשיך לחשוב כך הרי שבאמת לא אמצא סיבה להיותי בעולם ולא אמצא סיבה לקיומו של העולם והחלטתי כי אם הוא קיים, והכל אמיתי הרי שיש גם משמעות מאחוריו ואם לא מצאתי את הסיבה אז "אמציא" אותה. החלטתי כי הדרך שלי היא לנסות לשפר כמה שניתן את המעט שיש סביבי באמצעים הדלים שסביבי- לפזר אהבה, לעזור לאחרים, לחייך (כן, גם חיוך לא ממש אמיתי מוביל לחיוך אמיתי). ביום מן הימים אני מקווה שגם אגדל ילדים לא ביולוגים ואשקע בהם כמה שאוכל- כדי שהם יזכו לזכרונות ילדות כמו בכתבה הנ"ל. מצאו לעצמכם משמעות לחיים וראו זה פלא, תהיו קצת פחות עצובים וקצת יותר שמחים. ואגב, אני מגיעה מבית מסורתי והתפיסה שלי שונה לחלוטין מהדת, אך אני מוצאת שיש בה המון טוב למרות הכל ויש הכוונה טובה ואופטימית (די, זו לא מילה גסה!). בהצלחה לכולם!
 | 07.08.11
50.
ל-39 המצויין וכולם
שיקפת בדיוק את מה שאני חווה כבר שנים ובעולם הזה כפי שכתבת אין כל כך את מי לשתף, וזה לא קשור לדיכאון. כל הסיפור הוא היכולת להתבונן על העולם מהצד, להתנתק, ולראות כיצד הוא מתנהל. ברגע שמתנתקים, ברגע שתושיבו את עצמכם לרגע מחוץ לחברה שבה אתם נמצאים, תוכלו להבחין בכל הנורמות החברתיות שאוחזות בכם, כמו בשלשלאות דמיוניות ולא רק מהיום, אלא מאז ומתמיד ובכל תחום בחיים. הבעיה נוצרת בשנייה שמתנתקים ורואים את הכשלים - אז מתחיל הנתק החברתי ואין דרך חזרה. אתה מבין את העולם ואת הסובבים אותך, אך הם לא מבינים אותך. אתה מנסה להסביר את עצמך, אבל אנשים עושים לך פרצוף של "הה?" ואז אתה איכשהו חייב להתאים את עצמך ולהתנהג כמו אדם מהיישוב. להסתתר ולהחביא את דעותיך. רק שזה לא כל כך אפשרי להתנהג כך כל הזמן, כאשר אתה יודע בוודאות שהעולם דפוק, וזקוק לשינוי מהותי . ברגע שאתה לא מוכן לשחק את המשחק המטופש של החיים המכיל בתוכו את הסכמות והכללים הבלתי הגיוניים, אתה נחשב לחריג, למשוגע או "צריך טיפול פסיכולוגי". ואתם יודעים מה? הלכתי לטיפול - אבל יצא מכך שבילבלתי לגמרי 2 פסיכולוגים. הם ממש לא הצליחו לעזור לי... אנשים, אני יודעת שזה קשה להבנה, כי נורמה היא בועה שקשה לצאת ממנה, זו מעין אחיזה ואתן גם דוגמה פשוטה למהי "אחיזה" לצורך המחשה: יופי אנושי - עד כמה אנו אחוזים בהשפעת הפרסומות, מעצבי אופנה, דוגמניות, סיפורי ילדים, תגובות הסביבה כלפינו ועוד רבים (!) באשר לאיך אנו תופסים את עצמנו, איך אנו מרגישים ומה אנחנו רואים כאשר אנחנו מביטים בראי, האם המלתחה שלנו היא מה שאנו אוהבים באמת או מה שמוכתב לנו? בעצם, ברגע שאתה מביט על העולם מבחוץ ומבין שה"מוכתב" לך מבחוץ הוא חסר משמעות ותלוי באינטרסים שאינם שלך או אינטרסים שאינם קשורים ולו לרגע בהוגנות או אהבה אמיתית , כזו המוצגת לכאורה בפרסומת, אתה חופשי לגמרי לבחור לעצמך את המלתחה שלך, את מה שבאמת אתה רוצה ואוהב. זוהי רק דוגמה אחת מיני רבות, אבל היא ממחישה לכם את אי התלות, חוסר האחיזה בנורמות החברתיות ובסכמות, בהתניות החברתיות, וההתנתקות הזאת היא היחידה שמביאה חופש אמיתי ואהבה לאדם, ולא שום דבר אחר. לאט לאט, רואים פה יותר אנשים בעלי היכולת להתבונן, וטוב שכך. מניסיון לאנשים שכמוני שרוצים להביא לשינוי - אל תתייאשו ותמשיכו לדבר (אותי השתיקו המון מחוסר הבנה). לא בכעס, אלא בשלווה וסבלנות - הרבה.., והטיפ הכי טוב הוא להתנסח בשפת העם כדי שתהיו מובנים להם, את זה לקח לי המון זמן להבין. ודבר אחרון - כל ספרי ה"היה רוחני וטוב לבב" הם שטות, מהסיבה הפשוטה שהם דורשים מהאדם להיות ולחשוב חיובי בלבד ובכך להדחיק חלק חיוני בו - השלילי, כלומר משוללים איזון. יש להבין שכפי שבעולמנו יש שלילי, כך גם באדם יש שלילי וגם זה צריך לבוא לידי ביטוי (ויש דרכים נאותות גם לכך).
 | 06.08.11
44.
חוסך שבטו שונא בנו
אהבתי את הכתבה גם אם הרב היה מוכר, תמיד טוב לחזור ולחשוב על הדברים החשובים האלה ולפתח מחשבה חדשה. אני עובד בתור קצין מבחן ויכול לאשר את הממצאים. המשפט שכתבתי הובן לדעתי תמיד לא נכון כאשר השבט כמקל או משהו דומה הוכר. אני חושב שהכוונה היא השבט הקבוצה וגם המשפחה. אני אתאיסט אבל רואה את הדברים החכמים גם בתנך.
רפי | 06.08.11
43.
ל.. 40 כמעט..אבל לא מספיק..
לצערנו, גם אם הורינו והורי הורינו לדורותם היו קוראים נניח את הכתבה..זילצ׳..נאדה..כלום לא היה מתרחש מעבר לרמת החשיבה במוח הפרונטלי שהיה ״כאילו״ מבין לעומק ומצקצק בלשונו.. הם יותר מדי עטופים במערכת ההגנה שלא מאפשרת - להרגיש את שאנחנו חושבים!  דורות על גבי דורות אנחנו מסתובבים סביב הזנב שלנו, שבויים בריטואל שממשיך קדימה באותה מתכונת מתוכננת מ ״כוח האנרציה״ שלו. יש קומץ של אנשים שמתעוררים וחלקם אף מצליח לשנות את הבלתי נמנע, אלו אנשים אמיצים שלא פוחדים לחשוב אחרת ולקטוע את הרצף ההרסני הגנטי/התנהגותי ואולי הם אלו שיהיו החלוצים בשינוי ההרס והכאב שאנחנו מנחילים לצאצאים שלנו. ועד אז.. Stay tone my friend
נינישקה | 06.08.11
40.
לכל השולחים את מספר 8 לטיפול ולצאת מהדיכאון- לא הבנתם אותו ולעולם לא תבינו.
כמוני כמוהו- ואני יודע לזהות שכמונו ממרחק קילומטרים. אני מריח אותו מרחוק ומבין על מה הוא מדבר אף שמעולם לא נפגשנו. אין קשר לדיכאון ואין קשר למצב נפשי. ההפך! הדבר מעיד על בריאות נפשית וחוסן שמאפשרים להתנתק מתפקיד השחקן בעל כורחו ולהפוך לצופה האולטימטיבי או לפחות לשאוף לכך במסגרת הכבלים הנתונים. אדם המסוגל להפסיק לשחק את המשחק היומיומי ולהתחיל ולבחון את הדברים מהצד הוא אדם שמסוגל ליותר והרבה... וכנגזרת הכרחית הוא בז לתכונות האנושיות הקטנות שבונות ומכתיבות את חיי היומיום ואת המגבלות האנושיות. במשקפי הראייה של מי שחרד ומצוי בתוך המשחק עמוק - צריך לשלוח דחוף לטיפול את מי שמסוגל להתנער מהערכים הנתפסים בעיניו כבסיסיים. זה מפחיד וזה מזעזע וזה כמובן נתפס בצורה הלא נכונה כבא ממקום של חולי. אבל אין הדברים כך. אם תרצו המדובר בהבדל בין משקפי העכבר ומשקפי המדען. העכבר ללא ספק ימחה בתוקף על ניסיון החדרת עצמים לגופו לשם המחקר- זו פעולה אגרסיבית ובוטה ובלתי נתפסת עד לכדי פשעים כנגד כלל "אנושות העכברים". למדען זה נראה לחלוטין קר הגיוני ואדיש וארוחת צהריים בקפיטריה לאחר הלבוטומיה לעכבר נשמעת דבר מאוד סביר הגיוני ובעיקר טעים. נסו גם אתם להתייחס אל החיים כאילו אתם חייזר צופה מהצד. הניחו את הרגשות והתבוננו גם אתם בעצמכם. אם אתם מסוגלים, עשו זאת ברגעים הכי קשים - מהצד - זו גם אגב דרך התמודדות נפלאה. אלו המנסים לשלוט בכאב למשל ילמדו אתכם להתנתק ולצוף מעל וזה אפילו עובד מעולה. אל תתמכרו לחוויה אותה אתם חווים עד הסוף - קשה לעשות אבל עם אימון אפשרי. ואז אולי תתעוררו מהמשחק המשעמם של החיים. תבינו כמה אתם פועלים במסגרת כל כך נמוכה ופשוטה של כללים. תבקשו להתעלות עליה/ממנה ותראו שאין דרך ואין לאן בגלל מגבלות ה"חומרה" אבל לפחות תעמדו בצד במצב של שליטה רגעית ובחינה מהצד של מצבכם וקבלת הבנת הפרופורציות. אחרי שתבקרו ותבלו בעולם תקופה ארוכה בתור "תיירים" ותבינו שאין כרטיס טיסה חזרה והסרט הזה נמשך ונמשך אתם תמשיכו לשחק על פי הכללים ותמשיכו למצות את מה שיש כי זה מה יש. כשתשמיעו את התובנות שלכם לאחרים היזהרו, כי רובם מוגבלים וקשורים בשלשלאות הטיפשות חזק אל הקיר ולא יבינו מילה ממה שתגידו. ורובם ישלחו אתכם מיידית לאישפוז. זה די שקול לניסיון שכנוע של מאמיני הרמדאן שסיימו עכשיו את הצום להתגייר. אין עם מי לדבר ויש עם מי לחטוף לינץ'. ומי שיציע לכם ספרות כזו או אחרת כאילו "אמריקה התגלתה" תחייכו אליו ותחשבו לעצמכם שהוא נמצא בדרגת פתיחות יותר גבוהה ויש סיכוי שברמדאן הבא הוא כבר לא יצום אבל לעולם לעולם הוא לא ילגום מאלכוהול, אחרי הכל יש גבול לטירוף. או שלא. תגיות: עכברים רמדאן משלים טיפשיים על מנת להסביר יום נפלא לכולם
ניטרלי | 06.08.11
39.
טוקבקים
כמה כיף לקרוא כתבה כזאת, ופי כמה יותר לקרוא את הטוקבק שאחריה, שירשור של רגשות ודעות בדיון אנונימי שבו כולנו מנצחים, פסימיות ,אופטימיות הם סה"כ חלק מעולם של הפכים בו אנו מתקיימים, אז זה באמת לא משנה במה אתה מאמין, כל עוד אתה נותן את החופש לעשות זאת, גם לאחרים. בגלל זה טוקבק זה עולם מושלם, מוציא את האמת מכולם.
זיכרון ילדות | 06.08.11
37.
ילדים גדולים
לכל אלה שמוטרדים מהעובדה שהרבה הורים "נשארים ילדים" - הכל במידה. צריך להשאר קצת ילד כדי להתחבר ולהבין ילדים, ואין בזה שום רע, וטוב אם אפשר לשמור על יכולת דמיון ומשחק. זה לא אומר שהורה יכול להפסיק לתפקד כאחראי ומכוון בחיי ילדיו, ז"א צריך גם כושר שיפוט כדי להפעיל גישה בוגרת במקומות הנכונים, להוות מושא לחיקוי ולתת דוגמא אישית. הורים שמערבים את ילדיהם בבעיותיהם האישיות ולא מגוננים עליהם מתנהגים כילדים חסרי אחריות. חברה שבה 50% מההורים מתגרשים גם היא מייצגת חשיבה אגוצנטרית והתנהגות ילדותית של הורים, עד כדי חוסר אחריות. תמיד בסופו של דבר הילדים נפגעים, אבל משום מה מצדיקי הגישה הזו מוצאים תירוצים שונים וטענות כאילו הפרדות ההורים היא לטובת הילדים.
ילד גדול | 06.08.11
34.
והעיקר - לנטוע בהם אופטימיות
התבוננות אופטימית על החיים, מקלה על ההתמודדות גם עם הסוכריות המרות של החיים... אני לא הורה, אני לא יודעת איך עושים את זה, רק מבינה היום כמה זה חשוב הורי הצליחו בכך וגידלו שלושה ילדים חייכניים, אופטימיים ,שמחים ובטוחים. וברבות הימים, כשאחד משלושתינו הלך השורשים החזקים שנטעו בנו הורנו, איפשרו לנו להתמודד בעוז עם הקושי. ולראות תמיד את האור, והטוב והיופי שיש לחיים להציע. גם ממקומות מאד קשים. זו הצלחה אדירה, שאני זוקפת לזכות הורי ומקווה שאצליח להנחיל זאת גם לילדי.
דפנה | 06.08.11
32.
תודה על כתבה שגרמה לי להיזכר בתמונות ילדות מתוקות:
אבא שלי ואני משחקים פינג פונג שולחן על הדשא של קיבוץ מעלה החמישה. אמא שלי רודפת אחרי כשאני דוהר בפעם הראשונה על אופנים קטנים עם גלגלי עזר. בחיי, לא חשבתי על הדברים האלה 50 שנה בערך. תודה לכתבת על כתבה רגישה שחוללה את הזכרונות האלה. גולשים יקרים: תעצמו עיניים לכמה דקות ותיזכרו. זה יהיה מתוק, וגם אם זה יהיה מר זה יהיה מתוק
דודי | 06.08.11
31.
הסיפורים רק ממחישים את התגלמות הזוועה במה שנחשב בטעות להורות
וברור שכל הפסיכולוגים ממשיכים להנציח את הזוועה הזאת כי הרי הם מתפרנסים מפחדנות חסרת לב ונשמה, כמו למשל ההתלהבות מהפציינט שקיבל חיבוק מאביו המזניח אחרי שזה בהצלחה ופרסום, אם היו לנו רופאי נפש אמיתיים אז הם היו מבינים שמסיפור כזה אפשר רק להקיא.
משה | 06.08.11
30.
מה שנותן תקווה זה שיותר אנשים רואים מה ש-8 רואה
יש לא מעט אנשים שצורחים את האמת הזאת כבר שנים ונראה שבכל זאת איכשהו עם הזמן מספרם עולה, איכשהו האנושות כן מתבגרת ומתפתחת לאיטה למרות הכל, אלוהים ? אהבה ? לא חשוב איך קוראים לזה אבל משהו קורה. מה שנכון שללא כל ספק צריך להיות אטום בטירוף בשביל לא לראות ולהרגיש מה שהאיש העצוב-שמח הזה כתב, אין אהבה,בכלל,כלום,וגם מעולם לא הייתה אולי כשאיפה וכוונה אבל במימוש אף אחד מעולם לא התקרב אפילו ליכולת לתאר לעצמו את טיבה כמו שמישהי כאן כתבה אנשים אפילו לא שמים לב שהם לא שמים לב וגם לא שמים לב לקשר בין הדרך שבה החיים שלהם משועבדים לחזירים לחוסר היכולת שלהם לאהוב את הילדים שלהם ואת בני זוגם באמת אנשים לא שמים לב שזה בדיוק הדברים שהם כל כך מתלהבים מהם שהופכים אותם לכל כך עלובים לפעמים קצת מתועררים כי זה כואב בכיס וקשה לחיות אבל הבנה מהותית של הזוועה אין לאף אחד אולי למיעוט שמאושפז בבתי משוגעים.
משה | 06.08.11
29.
הי :)(: 8#
8 יקרי המוח השמאלי שלך מנתח את עובדות החיים כמו שצריך ומספק מערכת הגנה משומנת היטב. אכן עצוב להיות צאצאים ל ״ שרשרת מזון התנהגותית גנטית ״ של הורינו והוריהם לדורותם. אנחנו נושאים אל תוך חיינו הבוגרים כאב פרימאלי מהילדות ואף מוקדם לזה, צרכים בסיסים שלא סופקו בתחילת דרכנו מהדהדים כל יום וכל רגע ומוצאים להם ביטוי באובססיות ונוירוזות התנהגותיות כדי להגן עלינו מכאב בלתי נסבל, אז אנחנו מתמכרים לכל מני דברים וחרדים ומבקשים מקלט ונחמה בתורת הנסתר ובדתות שמבטיחות אהבה בכל תנאי ופרס על הסבל שלנו. והנה ההפתעה... זה לא חייב להסתיים באותה נקודה, אנחנו יכולים לשנות סדרי בראשית אך זה דורש אומץ ועקביות ע״י יצירת חיבור בין שלושת המוחות שלנו שהתפתחו בזמנים שונים , גזע המוח, לימבי ופרונטל קורטקס וחווית הכאב הפרימאלי שלא חווינו אותו בילדות היות וזה העמיד אותנו בסכנת חיים/שפיות, היום כבוגר אתה יכול לחוות את הכאב שלא התאפשר אז ובדרך זו למחוק אותו ולהשתחרר מתופעות הלואי שמגינות עלינו ובמקביל מאמללות אותנו. להפוך לאנשים מאוזנים שחיים ומרגישים..כאן ועכשיו.. ואז תהיה מרוצה ושמח כל הזמן..זה אפשרי
נינישקה | 06.08.11
28.
ההורים כמראה לילדים
לכל הורה יש את הילד הפנימי שבו, ואם הוא ידבר עם הילד בגובה העיניים עם כבוד והתלהבות, סביר להניח שהילד יכבד כל אדם אחר בחברה. הילדים הם המראה שלנו, הם כמו ספוג, סופגים את ההתנהגות היום יומית של ההורים, הן בהתנהגויות, ביחס לחברה, לסביבה ,לטבע. אני זוכרת המון מהילדות שלי, הורי היו מאוד מסורים לעבודה, לחברה לחיים, כנים, עם דרך ארץ. וזה מושרש לי עד היום, אני אוהבת את הטבע את הסביבה ודואגת לשמור על כדור הארץ כאילו זה הילד שלי, כי הטבע זו אני. היה לי המון זמן איכות עם הטבע, חקרתי צמחים, הסתכלתי על הנמלים איך הם חיים וחופרים את המחילות, איך הן סוחבות אוכל יותר כבד מהן ואמרתי לעצמי עוד כשהיתי קטנה איזה מסכנות הנמלים עובדות מאוד קשה לעומתנו האנשים שיש לנו הכל רגשות, מקלט טלויזיה, טלפון, לימודים משחקים וכו'.אם להורה יהיה חזון וחלום הוא ישאר ילד וילד תמיד מתלהב, תצחקו הרבה תשתטו לפעמים ותעשו את כל הששטויות גם ליד הילדים זו לא בושה לקפוץ, להתנדנד בנדנדה עם הילדים, לבכות יחד איתם, להביע רגשות ולהיות אמפטיים כל זה רק יקרב את הילד להורה והילד יחוש קירבה ולא שוני.
סוזי נעים | 06.08.11
27.
ל-8
כמה נכון..ככה עצוב!! גל של אופטימיזם מסוכן שוטף את עולמנו..מטמטמים לאנשים כל היום את המוח כמה חשוב לחייך,לחשוב חיובי ולהיות נחמדים וקלילים... כי להיות קליל,טיפש וילדותי זו דרך המלך לבריאות נפש... והנה עוד כתבה נבובה המצטרפת לגל הכתבות הניו אייג'יות שדוחפות את האף שלהן לחיינו הפרטיים ומכתיבות לנו כיצד לחיות את החיים שלנו על מנת שנצמח להיות "אנשים בריאים" המתפקדים ביום יום קרי, המשועבדים לעולם אופטימי אך שטחי שכופה עלינו להסתיר את חוסר הנוחות, להדחיק את הצורך שלנו להגיע להוויה פנימית מלאה, להתבייש בעצמנו כאשר דבר מסוים מעורר בנו אנטגוניזם ולהיות ילדים טובים תרתי משמע כך שנתפקד היטב בשוק העבודה ונהיה גם צרכנים למופת (משמע, שנלמד להגיד כן על כל דבר כי זה לא יפה להגיד לא וזה שלילי וזה בטח ובטח מעיד על לקות נפשית כלשהי) - אם נדאג שהילדים שלנו אכן יזכרו רק חוויות חיוביות מן הילדות, אנחנו אכן בדרך לגדל דור של אנשים צייתנים ו"סימפטיים" שגם אם ידעו מהו צער וכאב, מהר מאוד ימצאו איזו גלולה שתשכיח מהם את הזכרונות הרעים. כי לימדו אותם מינקותם שלחשוב רע זה זה שלילי. וכמו שורדה רזיאל זקונט אומרת, אין גלולה שתתקשה לפתור את הבעיה. נמאס לי לראות כל הזמן אנשים מחייכים בפרסומות, שלטי חוצות או לצד כתבות מן הסוג הזה.. נמאס לי משטיפת המוח המעוותת הזו... עצוב, עצוב מאוד..אבל טוב שעצוב... אגב, אני ממליץ לך לקרוא בהזדמנות את "המיתוס של סיזיפוס" של קאמי כפי שקודמיי הציעו וכמו כן, את "עולם חדש מופלא" של האקסלי (בהנחה שכבר לא קראת) שהוא שונה לגמרי מקאמי אך בהחלט ספר חובה לאדם עם הגיגים כמו שלך... אני מאחל לך מכל הלב סופשבוע פסימי וקודר
סיני | 06.08.11
25.
בחזרה לעבר
יש מצב שמישהו מוסר את הכתבה הזו לאימא ואבא שלי לפני 40 שנה? אנחנו משפחה עם ארבעה ילדים. שלושה מתוכם אכן משלמים את המחיר הגופני והנפשי של ילדות מלאת סטרס והורות לא בשלה. לקוראים הסקפטיים, דעו לכם שגם הורים בריאים יכולים לגדל אנשים חולים אם לא יעניקו להם אהבה שאינה תלויה בדבר! אחלו לי הצלחה עם ילדיי...
צחי | 05.08.11
22.
ל-8
1. נו... אבל למה זה עצוב? זו המציאות. אין משמעות לחיים מלבד המשמעות שאתה יוצק לתוכה. ממליץ לך לקרוא על את 'המיתוס של סיזיפוס' הגאוני של אלברט קאמי. 2. אגב, מבחינה פילוסופית., עצב הוא רגש שנשען על ערך. אם דברים עצובים לך, סימן שיש שם נקודת אחיזה למשמעות עמוקה יותר. 3. וחוצמזה תפסיק להיות כ"כ דרמטי, זה מה יש. קח את החיים יותר בקלות. בכל מקרה נמות בסוף. :-)
ג'ק | 05.08.11
19.
הבל הבלים הכל
ללמד אותם להיות עצמאים . מגיל קטן ללמד את כולם .כל אחד יש לו יעוד אחר בחיים. המזל לוקח אותו לדרכים אחרות לא לכעוס על ההורים או האחים . כל אחד בוחר את דרכו. אחד אוהב לצבור ממון השני צובר ידע והשכלה (תהיה שלם עם מה שאתה )כי ניתנה לך רשות וכלים להיות גם משכיל לא רצית. נ.ב. כולם אוהבים ממון.אבל יש שהשכלה עבורם זה הכל. הכל זמני טוב ורע .הכל כל הזמן משתנה .תאכל קודם את הצלחת שלך או תסתפק במה יש לך אחרי זה תעבור לצלחות הבאים.כלומר הדשא של השכן ירוק יותר.לכולם יש צרות. בשורה אחרונה .ללמד אותם בנימין או בנימינה התנכי (=הילד או הילדה האחרונה )לא תמיד הכי מאושרת וקיבלה הכי תשומת לב.היא הכי אומללה אולי נטל הזקנה של ההורים מצב כלכלי לא בטוח חולי יאוש.תחשבו אתם בטח לא הייתם יכולים .לסובב אנא תסתכלו במשפחותיכם אל תתערבו.לא להרוג ולא להעניש בני משפחה... מארים יש לך ילדים תתעסקי בשלך.!!!אחרת אעביר את כל הרכילות מה שסיפרת לשמואל אחייך כל הקללות שהיית על כדורים.
קוהלת | 05.08.11
17.
במשרה מלאה!!!
ילדים זוכרים הכל. טוב ורע לא עלינו. הכל הכל הכל... מקווה שזה רק זכרונות טובים אצל כולם. נ.ב. בזמנים שנימצאים לבד ויש זמן למחשבות .ולפעמים סתם ככה . כל הזיכרון חוזר.פלאש באק. שבת שלום לכולם. בריאות ושמחה. הכל שטויות הבל הבלים הכל כך טען קוהלת החכם באדם קוהלת=שלמה המלך.
הילדה עדיין דודה  | 05.08.11
11.
ל-8
מאוד מפתה לסגת לפינה החשוכה שבה לכלום אין משמעות והטוב בעולם זניח לעומת כל הרע, אבל זה פשוט לא נכון. נכון שרובינו ילדים מגודלים, אבל יש ויש מבוגרים אמתיים בעולם, ואפילו כאלה שמצליחים להוציא את הרצון האמתי לטוב מכל ילד, קטן או מגודל, שפוגש בו, עם מילה או מבט טוב ואוהב באמת. לכולנו בפנים יש רצון פשוט לעשות טוב, וכשאנחנו מתייאשים אנחנו קוברים את עצמינו ואת מי שאוהב אותנו. מהר מאוד אם אנחנו אגרסיביים או לאט אבל בטוח אם אנחנו פסיביים. ואין אדם בעולם שידיו קשורות בעניין הזה.
אמא לעתיד | 05.08.11
9.
כמה עצוב וכמה עלוב שזה כל טווח הרגשות האנושי.
כמה מבאס לראות שהמבוגרים בעצם ילדים שלא מתעלים מעל עצמם ולא הופכים להיות משהו אחר משהו מתקדם יותר. כמה עצוב לראות את הזקנים, שבעצם עם הזמן נסוגים והופכים להיות כמו הילדים הקטנים. עם אותו טווח הרגשות ועם חוסר יכולת להסתיר את מה שבעצם אנחנו מסתירים בכל שנות בגרותנו: שאנחנו בעצם ילדים קטנים ועלובים שלא התגברו על תחושת החסר המתמידה ועל החיפוש המתמיד והמתמשך אחרי הכרה ואהבה. כמה עצוב שבדרך אנחנו דורסים אחרים ורומסים אותם על מנת להגיע לפניהם למשאבים ולהכרה ו לאהבה. כמה עצוב שילדים ממשיכים להביא ילדים לעולם. כמה עצוב שרק 1 מעשרות אלפים יבין על מה אני מדבר. כמה עצוב שרובנו הם יצורי פעולה תגובה פרימיטיביים. כמה עצוב שהנאורים לא מביאים ילדים לעולם ואין מי שינחיל את התובנות הנכונות הלאה. כמה עצוב שהעמים הפרימיטיביים ממשיכים להכות בעולם ללא רחם דרך הרחם. כמה עצוב שאלו שכבר מבינים את מה שאני מדבר עליו, מעדיפים להסתיר את זה כאילו הם לוקים במחלה קשה ומידבקת. כמה שמח שזה בסוף נגמר עבור כולנו באותו המקום בדיוק. וכמה עוד יותר משמח שאין לשום דבר מזה משמעות. כי אין משמעות. מעולם לא היתה.
עצוב שמח. | 05.08.11
2.
הכתבה הזו גרמה לי לעצב גדול
כל כך הרבה ילדים לא זוכים לזכרונות המתוארים כאן. עצוב מאוד. מה גם שחלק מהטיעונים לא נשמעים לי מציאותיים בכלל. הצבת גבולות לילדים היא משימה קשה בהרבה ממה שמתואר כאן. יחסי קנאה ואפילו איבה בין אחים היא תופעה נפוצה, ויש כאלה שסוחבים אותה כל חייהם.
אורית | 04.08.11
תודה, קיבלנו את תגובתך ונשתדל לפרסמה, בכפוף לשיקולי המערכת