אסור להוריד את מחירי הדיור

הגיע הזמן לומר את האמת ולחשוף את הסודות הכלכליים של ממשלות ישראל והמניעים הנסתרים של המנהיגות הכלכלית בישראל כפי שבאה לידי ביטוי במסמכים שמפרסמת יחידת המחקר של בנק ישראל.

בזכות מחירי הדירות אנחנו לא נמצאים בצמיחה שלילית ומיתון עמוק. מחירי הדירות הם אלה שאחראים על הצמיחה במשק הישראלי. לא הייצוא או תעשיות עתירות הידע בישראל ולא שאר מחוללי הצמיחה שכל הכלכלנים אוהבים לדקלם.

בזכות מחירי הדירות הגבוהים אנו שורדים וממשיכים לצמוח, גם אם בשיעורים נמוכים מאוד. השכם והערב אנו שומעים על תוכניות ממשלתיות שונות להורדת מחירי הדיור. בפועל כפי שידוע מחירי הדיור לא יורדים אלא ממשיכים לעלות. כולם מציעים דרכי פעולה להורדת המחיר, בין על ידי הגדלת היצע ובין על ידי הקטנת ביקוש (מסים, אחוז משכנתא מוגבל ועוד).

בין כל התוכניות השונות אנו צריכים לשאול את עצמנו שתי שאלות - הראשונה היא האם ניתן להוריד את מחירי הדיור והשנייה היא האם הממשלה רוצה להוריד את מחירי הדיור. התשובות לשאלות בהתאמה הן כן ולא. קרי, ניתן להוריד את המחירים, אך הממשלה לא רוצה להוריד אותם וכדאי לכולם שלא יירדו. לכל היותר הממשלה מוכנה לפעול שמחירי הדיור לא יעלו, אך בוודאי היא לא תפעל שהם יירדו. כולם מכירים את שתי הסיבות הרגילות והקונבנציונאליות שאם מחירי הדירות יירדו הבנקים ייפגעו ואז יהיה בלאגן בכל המשק ויתחיל סחרור שסופו מי יישורנו. הסיבה השנייה היא שהמדינה לא רוצה לאבד את ההכנסות הגדולות שיש לה מעליית מחירי הנדל"ן.

הדיור הוא מנוע צמיחה חשוב במשק הישראלי וירידה במחירים תגרום שהמשק ייכנס למיתון עמוק שממנו תיפגע כלל האוכלוסייה. לכאורה זה הזוי לומר שמה שמניע את הצמיחה זה מחירי הנדל"ן המאמירים. צמיחה פירושה גידול בתוצר על ידי השקעות ויצוא. אם מחיר הדירה שלי עולה רק על הנייר - איך זה עוזר לצמיחת המשק ולי באופן אישי? ההסבר נמצא בנתונים שמפרסמת יחידת המחקר בבנק ישראל והנה לכם נתונים מדהימים:

תחושת העושר גורמת לצריכה בקרב אנשים | צילום: שאטרסטוק

החל מסוף 2008 התעשייה בישראל גדלה בקצב שנתי של 1.5% בלבד לעומת קצב של 7% בשנים 2004 עד 2008. ההאטה בקצב צמיחת הייצוא התעשייתי משפיעה באופן ישר על הגידול בצמיחת המשק. ההאטה בתעשייה קשורה למספר גורמים הכוללים את מחירי התשומות יחסית לעולם, רגולציה, שערי מטבע, פריון העובדים ועוד. בפועל - ולא משנה מה הסיבה - חלק התעשייה בתוצר הולך וקטן. אם בשנת 2005 נפתחו בישראל 56 מפעלים חדשים, היום במקרה הטוב נפתחים אולי 10. בשנת 2004 רק ל-16% מהחברות בישראל הייתה פעילות יצרנית בחו"ל כאשר ב-2013 ל-27% מהחברות ישנה פעילות יצרנית מחוץ לישראל.

למרות ההאטה בקצב צמיחת התעשייה שהוא ממחוללי הצמיחה העיקריים במשק כאמור מסוף 2008, אנו לא מרגשים מיתון במשק הישראלי והשאלה מדוע? התשובה נעוצה במחיר הדירות. באופן כללי ניתן לומר (מתוך בנק ישראל) כי כל עלייה של 1% במחיר הדירה בישראל גורמת לעלייה של 0.2% בצריכה. במילים אחרות - אם מחיר דירה עלה ב-100 שקל על פני תקופה, אזי בעל דירה יגדיל את צריכתו בכ-20 שקל בתקופה זו.

הסיבה לכך היא "תחושת העושר". לרוב הישראלים דירה בבעלותם. עליית המחירים גורמת להם להרגיש עשירים כי הם "שווים יותר". אחוז משקי בית הגרים בדירות בבעלותם בשנת 2013 עמד על 67.9%. תחושת העושר היא כל כך חזקה שלמרות שאנו רואים שלמחצית מהישראלים יש משכנתא ורבע מהכנסתם היא להחזר משכנתא ולא לצריכה - הם מרגישים עשירים ולכן צורכים יותר, שוב למרות שהכול על הנייר.

צריכה גדולה יותר פירושה גידול בתוצר ובצמיחה. בכל מקרה, בין אם מחירי הנדל"ן זו בועה שתתפוצץ ובין אם לאו - המנהיגות הכלכלית בישראל שלא אומרת את כל האמת לאזרחיה חייבת לחפש ולקדם מנועי צמיחה אמיתיים ולא כאלה שבאים ממקום של תחושה. לכאורה לאלה שאין עדיין דירות בבעלותם יש רצון לראות את המחירים יורדים אך על פי הנתון המדהים של בנק ישראל במצב כזה המשק עלול להיכנס למיתון וכשיורד גשם כולם נרטבים. אמר לי פעם איש חכם "מה יותר חשוב מחופש ועושר?

תחושת החופש ותחושת העושר" - לא משנה איפה אתה נמצא וכמה כסף יש לך העיקר זה מה אתה מרגיש וחש. שנה של תחושות טובות לכולנו.

הכותב הוא בנקאי השקעות בעל התמחות במיזוגים ורכישות המכהן כדח"צ בחברות ציבוריות ופרטיות