כתבות
מניות
וידאו
אינטרנט

עסקי ספורט

מילון כלכליסט

אליפות NBA ב־55 מיליון דולר?

רק לארבע קבוצות יש תקציב קטן יותר משל הקבוצה המרשימה ביותר בליגה של דיוויד סטרן, שיקגו בולס. הקבוצה הצעירה יכולה להצליח גם בפלייאוף ולגרום לבעלים להכניס את היד לכיס. ואף מילה על מייקל ג'ורדן

אסף רותם

11.04.11, 09:16
7 תגובות

דריק רוז, המנהיג. מאחוריו - ג'ואקים נואה. משקיעים בליבת הקבוצה
דריק רוז, המנהיג. מאחוריו - ג'ואקים נואה. משקיעים בליבת הקבוצה 
צילום: אי פי

בקיץ הגדול של 2010 סומנה שיקגו בולס כמועמדת "מובילה" להנחית בעיר לפחות סופרסטאר אחד. אחרי הכל, דוויין ווייד הוא יליד העיר, ולברון ג'יימס דיבר על אליפויות ועל איכות הסגל. ושיקגו, שהפסידה ללברון ולקליבלנד בפלייאוף 2010, היתה — על הנייר — בלתי ניתנת לעצירה אם לברון או ווייד היו מחליטים לחתום שם. אלא שהשניים חתמו במיאמי, בעוד שהאוהדים חשו שנאלצו להסתפק בפרס ניחומים — החתמתו של קרלוס בוזר.



שנה קדימה, עם תום העונה הרגילה, שיקגו במקום הראשון במזרח. כל השחקנים בריאים, היא נראית קשוחה יותר מבוסטון ובנויה להתיש את מיאמי מתחת לסל. ולכולם ברור מי אמור להיות ה־MVP של העונה: הרכז דריק רוז. אלא שה־MVP האמיתי כאן הוא ההנהלה של הבולס ודרך הניהול הנוקשה שלה.

 

רוז — MVP

 

נתחיל ברוז: עם ממוצעים של 25 נקודות, 8 אסיסטים ו־4 ריבאונדים, רוז לא מציג את הסטטיסטיקה הכי טובה בליגה. גם במדד היעילות של הסטטיסטיקאי ג'ון הולינג'ר הוא שמיני, ורוב העונה לא היה בעשירייה הראשונה. הוא גם לא שיחק בקבוצה חלשה כמו שהיתה ללברון בקליבלנד. אדרבה, יש סביבו שלושה שחקנים מצוינים: בוזר אמנם נחשב לפרס ניחומים, אבל משובח במיוחד. הוא שחקן חכם, יוצא מכללת דיוק, אולסטאר פעמיים ובעל ממוצעי קריירה של 17 נקודות, 10 ריבאונדים ו־2.5 אסיסטים למשחק. גם חברו מתחת לסלים, ג'ואקים נואה, הוא סנטר הגנתי ומשאבת ריבאונדים נטולת אגו, מהסוג שכל קבוצה בעולם היתה שמחה להחתים. לצדם יש את לואול דנג, סמול פורוורד מצוין, שנתן השנה ממוצעים של 17 נקודות, וכמעט 6 ריבאונדים ו־3 אסיסטים למשחק.

 

רוז יזכה אפוא בזכות ההצלחה של הקבוצה שלו יותר מאשר בזכות יכולתו האישית. המנהיגות שלו ניכרת על המגרש ומחוצה לו: הוא הפסיד רק משחק אחד כל העונה, ובכל שנייה על הפרקט נתן 100% מעצמו. המאזן הטוב ביותר במזרח מספק לו את טיעון המחץ.

 

 

ג'ואקים נואה משיקגו בולס. קבוצה בשוק עצום (השלישי אחרי ניו יורק ולוס אנג'לס), המעמידה תקציב צנוע, שחקנים ממושמעים באופן יחסי ורווח תפעולי אדיר
ג'ואקים נואה משיקגו בולס. קבוצה בשוק עצום (השלישי אחרי ניו יורק ולוס אנג'לס), המעמידה תקציב צנוע, שחקנים ממושמעים באופן יחסי ורווח תפעולי אדיר צילום: MCT

 

הטובה/הזולה ביותר

 

אלא שהמצטיינים האמיתיים כאן הם ההנהלה והמאמן. טים ת'יבודו חייב לזכות במאמן העונה, מכיוון שיש לו את המאזן הטוב במזרח, ואיש לא חשב ששיקגו תשיג את מיאמי או את בוסטון. בנוסף, שיקגו שנייה בליגה בריבאונדים ובנקודות שהצליחה היריבה לקלוע — חלומו של כל מאמן והוכחה להצלחתו של ת'יבודו ליצור קבוצה הגנתית כמו שהוא אוהב.

 

ומאחורי הקלעים נמצאת ההנהלה. הקבוצה המנצחת של שיקגו עולה לה רק 55 מיליון דולר השנה. רק ארבע קבוצות שילמו פחות לסגל שלהן, ומדובר בנמושות מהסוג של סקרמנטו, הקליפרס, מינסוטה וקליבלנד. אז איך זה ייתכן? ובכן, נואה ורוז עדיין מקבלים חוזי רוקיז, מה שאומר שהם נותנים עונות נפלאות תמורת 5 מיליון דולר בלבד פר ראש. אבל גם בשנה הבאה, כשהחוזה החדש של נואה נכנס לתוקף, והוא ירוויח 10 מיליון דולר, התקציב יעלה רק ל־61 מיליון דולר. הבולס משקיעים כסף רק בליבת הקבוצה. במילים אחרות, כל השחקנים המשלימים, והניתנים לקיצוץ, הם שחקנים שבסוף הקריירה או ללא קריירה מקבלים חוזים קצרים וזולים והתפוקה המצופה מהם היא בהתאם: מעט דקות של לחימה. היתרון הקפיטליסטי: ניתן להיפטר מהם ברגע שרוצים יותר ולהחליפם באחרים. תוסיפו עוד 5 מיליון דולר — עלות השחקנים המחליפים — והגעתם ל־66 מיליון דולר, עדיין בחצי התחתון של הליגה, נכון להיום.

 

בנוסף, הבולס מהנדסים את החוזים של השחקנים כך שייתנו להם את הגמישות המרבית לאורך זמן — חלק מקבלים את השנים העשירות מוקדם בחוזה, וחלק להפך.

ללא מס מותרות

 

במידה רבה, המודל של הבולס הוא המודל האידיאלי לקבוצה בליגה של דיוויד סטרן, אם תשאלו אותו או את אחד הבעלים האחרים. זו קבוצה בשוק עצום (השלישי אחרי ניו יורק ולוס אנג'לס), המעמידה תקציב צנוע, שחקנים ממושמעים באופן יחסי ורווח תפעולי אדיר. בשנים שמאז תום השושלת של ג'ורדן ועד 2007, בעוד שהקבוצה דשדשה בבינוניות על הפרקט, היא עדיין הרוויחה כ־46 מיליון דולר לשנה ברווח תפעולי, יותר מפי שמונה ממה שהרוויחו בממוצע שאר הקבוצות — 5.6 מיליון דולר. זאת ועוד, בשבע השנים שבהן קיים "מס המותרות" — תשלום מהקבוצות העשירות שמחזיקות סגל יקר, של מעל 70 מיליון דולר, לקבוצות העניות שנמנעות מכך — רק עשר קבוצות לא שילמו אף פעם את המס. ומתוכן, שיקגו היא היחידה שנחשבת לקבוצה "גדולה" על המגרש ובגודל השוק.

 

הבולס יכלו להשקיע את הכסף הזה ולהביא עוד כישרון, אבל הם מסרבים להעלות את התקציב למקום של תשלום מס המותרות. זה עלה להם בשחקנים כמו פאו גאסול, אמארה סטאדומייר ובן גורדון. הבעלים, ג'רי ריינסדורף, אמר ב־2004 שהוא ישלם מס מותרות כשזה יהיה "הוצאה חכמה", כלומר קבוצה מנצחת שקרובה לאליפות. ריינסדורף כבר הגיע ל־49 ניצחונות שלוש שנים מאוחר יותר, בעידן בן גורדון, אך לא ראה בקבוצה ההיא חומר של אליפות, ורוב השחקנים, לרבות גורדון, נשלחו או עזבו.

השנה, כשזה מתחבר, שיקגו נחשבת למתמודדת ראויה לאליפות לשלוש השנים הבאות. האם על הקבוצה הזו יסכים ריינסדורף לשלם? זה תלוי במידה רבה בהצלחת הקבוצה בפלייאוף, ובשאלה האם תהיה עוד עונה, תחת עננת השביתה בתום ההסכם הקיבוצי בין השחקנים לבעלים. כרגע לפחות ריינסדורף נהנה משנים מצוינות בבנק, גם כשעל הפרקט דברים נראו רע, וגם כשהם נראו טוב יותר. ואולי בעולם הספורט של היום, זו הדרך הנכונה ביותר לנהל את הקבוצה שלך.

 


7 תגובות ל ”אליפות NBA ב־55 מיליון דולר?“

(7 תגובות)