הסאב־פריים ומיעוט החסכונות

שורשי המשבר הכלכלי שארצות הברית חווה בימים אלו מקורם בבעיות ריאליות של הכלכלה שלא טופלו כהלכה, ובמקרים מסוימים קובעי המדיניות אף הוסיפו שמן למדורה. הסימנים מבשרי הרעה ריחפו באוויר כבר זמן רב. רק מועד תחילת התשלום לא היה ידוע. כיום ארה"ב בכלל והעולם בפרט משלמים את המחיר.

כדי להבין את המצב לפחות בחלקו צריך להיעזר במשוואת מאקרו כלכלית הבסיסית ביותר הידועה לכל תלמיד שלמד קורס יסוד בכלכלה. המשוואה היא שסך כל החסכונות של משק שווים לסך כל השקעותיו, או במילים מפורשות יותר: החיסכון הפרטי והחיסכון הציבורי פלוס החיסכון של הפירמות צריך להיות שווה להשקעות במשק פלוס היצוא מינוס היבוא.

כידוע, בשנים האחרונות ארה"ב חגגה וצרכה יותר מיכולותה. היבוא לארה"ב היה גדול לאין שיעור מהיצוא, צעד שגרם לגרעון גדול בחשבון המסחרי של ארה"ב לעומת שותפות הסחר שלה מסביב לעולם. ב־2006 הגירעון עמד על 856 מיליארד דולר, שמהווים 6.5% מהתוצר. כפי שהמשוואה שהוצגה לעיל מוכיחה, יש לנתח את צד החסכונות של המשק האמריקאי. מכיוון שהחיסכון של הפירמות לא עבר שינוי בשנים האחרונות, צריך להתמקד בחיסכון הציבורי ובחיסכון הפרטי.

העודף הפך לגירעון

בדיונים בכלי התקשורת אוהבים להתמקד בחיסכון של הממשל האמריקאי, שבתקופת שלטונו של הנשיא בוש הבן הפך עודף תקציבי לגירעון הנאמד ב־2% ־4% תוצר בשנה. הגירעון הפדרלי הגדל של השנים האחרונות מקורו בשינוי שחל בשני גורמים: הראשון שבהם הוא תקציב הביטחון שעלה באופן ניכר בשל המלחמות המתמשכות באפגניסטן ובעיראק והשני הוא קיצוץ דרסטי במסים שהנהיג הנשיא בוש. בשונה מישראל הקיצוץ במיסוי בארה"ב לא הוביל לצמיחה במידה שהיה ביכולתה לפצות על הקיצוץ.

הקשר בין גירעון ממשלתי לגרעון מסחרי חזק, אבל במקרה שלפנינו הוא מספר רק את חלקו של הסיפור. הסיפור המעניין באמת הוא השינוי הקיצוני בחיסכון הפרטי של משקי הבית בארה"ב. ישנה מגמה ארוכת שנים של ירידה בחיסכון הפרטי בארה"ב, שהואצה מאוד בשנים האחרונות. החיסכון הפרטי הגיע אפילו למצב של חיסכון שלילי ב־2006. אז מה גרם להאצה בהקטנת החיסכון?

לכך יש כמה הסברים:

א. האמריקאים, יותר מעמים אחרים, צורכים כתוצאה מעושרם. מכיוון שמחירי הדירות ומחירי ניירות הערך עלו באופן משמעותי במהלך השנים האחרונות, האזרח הממוצע הרגיש עשיר יותר ולכן החליט להוציא כסף רב יותר על צריכה. מצב זה יוצר מעגל קסמים, מאחר שככל שהיו יותר קונים, מחירי הדירות עלו ותפיסת העצמי כעשיר גברה וחוזר חלילה.

ב. הריבית בארה"ב היתה נמוכה בשנים האחרונות ובמהלך 2003 ו־2004 ריבית הפד הגיעה ל־1%. אין צורך להכביר מילים איך ריבית נמוכה מאיצה צריכה.

ג. הפירמות והגופים הפיננסיים בארה"ב דחפו את הצרכן האמריקאי לצרוך עוד ועוד. אחד האותות הברורים לכך הוא משבר הסאב־פריים. הלוואות הסאב־פריים הינן הלוואות ללווים בעייתיים שיכולת ההחזר שלהם נתונה בספק. במצב תקין הלוואות הלו נושאות ריבית גבוהה במיוחד, ולכן לא רבים מהלווים הנ"ל היו לוקחים את ההלוואות במחיר השוק האמיתי שלהן. כאן הגיעו מאמצי השיווק של הגופים הפיננסיים לרמות יוצאות דופן, כגון ריבית נמוכה לכמה שנים, שנצמדה לאחר מכן לריבית הסאב־פריים הרצחנית.

מכיוון שהלקוחות במקרים רבים סובלים מקוצר ראייה, הם נטלו את ההלוואות הנ"ל. הדבר שמדאיג באמת במצב זה הוא שהמערכת הפיננסית בארה"ב העדיפה להתעלם מיכולת ההחזר העתידית.

הכותב הוא ד"ר לכלכלה וניהול בינלאומי במכללה למינהל ומכללת ספיר