מה עדיף - רווחה או רווחים?

מחקר של פרופסור אריאל רובינשטיין, שפורסם בעיתונות בהרחבה לפני מספר שנים, חשף תופעה מעניינת: בשאלון היפוטתי שמילאו גילו סטודנטים לכלכלה נטייה גבוהה מזו של כל קבוצה אחרת לפטר עובדים שאינם תורמים לרווחיות.

מפעם לפעם נשלפים ממצאי המחקר הזה על ידי מי שרוצה לחבוט במרצים לכלכלה, ודרכם בפקידי האוצר, שהם לרוב תלמידיהם לשעבר של אותם מרצים. המחקר של רובינשטיין מספק לאותם כותבים את ה"הוכחה" שעבור תלמידי כלכלה, הרווח חשוב מהעובד. מכאן מתבקשת המסקנה שכך מטיפים להם המרצים.

ראוי לבחון ביתר עיון את מסקנות המחקר. נניח שעל ידי התערבות בחקיקה ניתן היה לגרום לכל המעסיקים בארץ להימנע מפיטורי עובדים, שכל חטאם הוא שינוי בתנאי השוק וירידה בביקוש למוצר אותו הם מייצרים. האם כתוצאה מכך איכות החיים של אזרחי ישראל תעלה? האם מספר המובטלים יצטמצם? סביר להניח שההיפך הוא הנכון.

יותר פיטורים - יותר תעסוקה

בעידן הכלכלה המודרנית, חברות המייצרות מוצרים בטכנולוגיה חדשה, או כאלה שמייצרות מוצרים חדשים, גדלות ומחליפות בהדרגה חברות ותיקות. התהליך הזה פותח הזדמנויות לעובדים להחליף מקום עבודה ולהתקדם מבחינת השכר שהם מקבלים ומבחינת האתגר והעניין שהם זוכים לו במסגרת העבודה. זאת ועוד, התהליך הזה מגדיל את סיכויי המובטלים למצוא עבודה. שוק עבודה גמיש פותח כר נרחב ליזמות, שמגדילה בתורה את מגוון המוצרים והשירותים לצרכן, את אפשרויות התעסוקה, ואת הצמיחה הכלכלית.

כמובן שהתהליך שתואר לעיל כרוך גם בפיטורי עובדים, אבל המחקרים העוסקים בסוגיה זו מצביעים דווקא על קשר חיובי בין שוק עבודה גמיש לבין היקף התעסוקה. מנגד, ועדי עובדים ומגבלות חוקיות, המקשים על פיטורי עובדים, מקטינים את התמריץ של פירמות להתרחב ולייצר מקומות עבודה.

לצורך הדוגמא ניתן לבחון מודל שאומץ בדנמרק, במסגרתו הוגמש שוק העבודה באופן שהביא לגידול ניכר בתעסוקה. המודל הדני, למרות שכלל הליך פיטורין מהיר וצמצום ניכר במוסד הקביעות, דווקא תרם לתחושת הביטחון התעסוקתי של העובדים.

בתמיכתם בפיטורי עובדים מיותרים, לא רק שהסטודנטים לכלכלה נהגו נכון (בתור מנהלים היפותטיים) מבחינת ביצוע התפקיד שלשמו נשכרו, אלא שגישתם היא זו שגם תתרום בסופו של דבר לצמיחה, לרווחה ולתעסוקה.

המחקר של רובינשטיין לא יכול להבחין בין הטענה שהסטודנטים מעדיפים רווחים על חשבון העובדים, לבין הסבר פשוט וסביר יותר: ההבנה שרכשו הסטודנטים על המערכת הכלכלית היא זו שהובילה אותם למסקנה שראוי לפטר עובדים מיותרים, במטרה לתרום לרווחה החברתית בטווח הארוך.

ממצאי המחקר גם לא מבחינים בין אינדוקטרינציה לסלקציה: האם העובדה שסטודנטים לכלכלה שונים מהסטודנטים האחרים נובעת מתהליך הלימוד, או שמא הנרשמים ללימודי כלכלה שונים מהאחרים. מחקר רב עסק בשאלה זו, ובדרך כלל הממצאים תומכים דווקא בהסבר הסלקציה.

יתרה מזו, הוכח במחקרים רבים שהתנהגותם של בני אדם בפועל שונה מהצהרותיהם לגבי האופן בו יתנהגו במצב היפותטי. ניסוי פשוט הראה שהגינותם של סטודנטים לכלכלה לא נפלה מזו של הסטודנטים האחרים.

מעטפות מבוילות שעליהן כתובת ובתוכן שטר של 10 דולר, פוזרו בכיתות לימוד שונות. שיעור המעטפות שנשלחו בדואר על ידי המוצא הישר מכיתות בהם למדו כלכלה, לא נפל משיעורן בכיתות האחרות, זאת למרות פער ניכר לרעת הכלכלנים בתשובות לשאלות היפותטיות בנושא זה.

הסתבר שההבדל בין ההצהרות לבין ההתנהגות בפועל היה גדול יותר בקרב הסטודנטים האחרים. סביר שגם במחקרו של רובינשטיין, רבים מאלו שהצהירו שלא יפטרו עובדים, היו נוהגים אחרת במבחן המציאות ועושים את הדבר הנכון.

הכותב הוא פרופסור לכלכלה באוניברסיטה העברית ובאוניברסיטת לונדון ועמית בכיר במרכז שלם