איך תשפיע בחירתו של ברלוסקוני על קבוצתו מילאן?

הבדיחה שרצה השנה במילאנלו, מגרש האימונים של מילאן, היא שהבעלים חובב הניתוחים הפלסטיים, סילביו ברלוסקוני (71), נראה צעיר יותר מכוכבי הקבוצה, פאולו מאלדיני (39) ופיליפו אינזגי (34). אחרי ההדחה מהצ'מפיונס ליג על ידי ארסנל ובעקבות העונה העגומה בסריה A, הבדיחה כבר לא ממש מצחיקה. מילאן חייבת פרצופים חדשים, אבל תיאלץ להתחדש ללא חיוך הבוטוקס של הנשיא.

ברלוסקוני, שנבחר החודש בפעם השלישית לראשות הממשלה באיטליה, נאלץ לעזוב את תפקידו במילאן ולהעביר את שרביט הניהול לבנו, פיירסילביו, ולסגנו אדריאנו גאלייני. האם מהלך זה ישפיע על המועדון הענקי ועל מאמצי הקבוצה להיבנות מחדש? כנראה שכן.

מעט רקע: בפברואר 1986 נחת מסוקו של טייקון התקשורת בסן סירו, אצטדיונה של מילאן, לרקע צלילי מזיקה קלאסית פומפוזית, ופני הקבוצה והכדורגל האירופי השתנו לתמיד. מ־1986 ועד 1994, שנתו הראשונה במשרד ראש הממשלה, הפך ברלוסקוני את מילאן מקבוצה בליגת המשנה לאחת הקבוצות הגדולות והאהודות בעולם.

מילאן נהנתה מהכספים שהזרים לה, האנרגיות שהשקיע בה והכריזמה שלו, שמשכה אליה את השחקנים הטובים בעולם. בשמונה שנותיו הראשונות של ברלוסקוני כבעלים ונשיא מילאן, זכתה הקבוצה ב־16 תארים, שני תארים בממוצע לכל עונה.

הבייבי סובלת

ברלוסקוני ניצל את הפופולריות של הקבוצה כדי לגייס 23% מאזרחי איטליה, המזדהים כאוהדי הנבחרת הלאומית, ועוד רבים אחרים לקמפיין הבחירות שלו, שקיבל ססמה שגויסה מעולם הכדורגל — "פורצה איטליה". "באיטליה של אותן שנים חיכו לנס כלכלי. אנשים ראו את ההצלחה של מילאן באירופה ורצו שברלוסקוני יעשה אותו דבר עם איטליה", כתב הסופר ג'ון פוט בספרו על ההיסטוריה של הכדורגל האיטלקי, "קאלצ'יו".

הבעיה היא שמאז כניסתו של ברלוסקוני לפוליטיקה הבייבי שלו, מילאן, די סובלת, וב־14 השנים האחרונות זכתה רק בעשרה תארים — ממוצע של 0.7 תארים לעונה. "הוא הוריד עיניו מהכדור ושכח לטפל בקבוצה שלו", אומר כתב איטלקי המסקר את הקבוצה.

השנה, אחרי ההדחה מהצ'מפיונס ליג לארסנל והכישלון בליגה, החליטו במילאן לבנות מחדש את הקבוצה המזדקנת. בשביל לבנות מחדש צריכים את הכסף של הבעלים המיליארדר, אולם התפקיד החדש־ישן של הבוס כראש ממשלה עשוי לפגוע בתהליך זה.

אמנם תדמיתה של מילאן כקבוצה השואפת לשחק כדורגל מצוין חשובה מאוד לברלוסקוני, אבל המצב הכלכלי באיטליה לא מזהיר, וזה מחייב שינוי מחשבתי מצדו. האינפלציה בשיעור של 5.2%, חברות איטלקיות מגמגמות בבורסה ועלויות הלחם, הפסטה והחלב מעולם לא היו כה גבוהות. יועצי התדמית של ברלוסקוני מייעצים לו נגד השקעה של מאות מיליוני יורו על שחקני רכש, ומילאן, בניגוד לזמנים אחרים, לא תוציא סכומי עתק על שחקנים כאלה.

מילאן עמדה מול סיטואציה דומה ב־1994, אבל אז היו לה שחקנים צעירים בשיא הקריירה שלהם וחיזוק חיצוני לא היה כה קריטי, בשונה מהמצב כיום.

המצב במילאן לא אידיאלי גם מבחינה כלכלית. הגוף שמנהל את מילאן שקוע בחובות של 24 מיליון יורו, ולפי גאלייני: "מכירה של קאקה ב־55 מיליון יורו לריאל מדריד תסדר את הספרים". מכירתו של הכוכב הברזילאי תיתפס כהפסד תדמיתי גדול של מילאן וברלוסקוני, אפילו אם יצליחו לרכוש את רונלדיניו, כוכב ברצלונה.

יעזור מלמעלה

ברלוסקוני כנראה לא יעזור בשוק ההעברות אבל ינסה לסייע בדרכים אחרות — מלמעלה, כראש ממשלה. מטרתו הראשונה היא יירוט החוק שהעבירה ממשלת פרודי השמאלית, לגבי חלוקה שיוויונית יותר של כספי זכויות השידור בין קבוצות הסריה A.

במקביל, ברלוסקוני כבר דאג להבהיר שהוא רוצה שינויים גדולים ושיחזק את השוק החופשי ואת התאגידים הגדולים — גם בכדורגל. "המועדונים הגדולים צריכים שתהיה להם ליגה משלהם", הפציץ בראיון רדיו, "כשמשקיעים המון בקבוצה זה בלתי נתפס שהם צריכים לשחק כדורגל מול קבוצות פרובינציאליות עם אצטדיון רעוע שאף פעם לא מלא". ברלוסקוני, שחברת התקשורת מדיהסט שלו מחזיקה בזכויות השידור של המועדונים הגדולים, הוסיף בראיון: "רק ליגה של הקבוצות הגדולות עם אצטדיונים מלאים והמוני צופים בטלוויזיה תעזור לאיטליה להפוך לדמות ראשית בכדורגל האירופי".

ברלוסקוני דיבר על כדורגל אבל המסר שלו היה פוליטי, כלכלי ומדיני לחלוטין: תנו לי ולעשירים אחרים לשלוט בשוק, ונחזיר את איטליה לגדולתה.