אתר זה עושה שימוש בעוגיות על מנת להבטיח לך את חוויית הגלישה הטובה ביותר.
שלום עם סוריה - החלופה המועדפת צילום: עמית שעל

שלום עם סוריה - החלופה המועדפת

ישראל בדילמה קשה: האם ללכת להסכם שלום מלא עם סוריה או להשלים עם אסקלציה בלתי נמנעת שתתחיל בצפון, בעזה, או במחטף סורי בגולן. ברור שתנאי השלום היום גרועים בהרבה מן העבר, אך הימנעות מתהליך שלום תביא אותנו, כמעט בוודאות, לאסקלציה צבאית אזורית

28.04.2008, 08:59 | יורם גבאי

המגבלה הכלכלית היא הגורם המרכזי הקובע את האמצעים אותם מפעילה מדינה להשגת יעדיה הביטחוניים והפוליטיים. במחצית שנות ה־80 של המאה הקודמת נמצאה סוריה כלכלית בפני שוקת שבורה, עקב ירידה במחירי הנפט והתנתקות כלכלית וביטחונית מברית המועצות השוקעת והמתפוררת. המסקנה הסורית היתה ברורה: אין כל אפשרות כלכלית להתחרות עם ישראל בחימוש קונבנציונלי, בשריון ובמטוסים, וראוי לכן ליצור טקטיקה צבאית ופוליטית, תואמת נחיתות, לפי העקרונות הבאים:

1. הימנעות מעימות ישיר, עקב הנחיתות הביטחונית.

2. הסכמה מוצהרת לשלום מלא, תמורת נסיגה ישראלית מלאה. הסכמה לפירוז שטחים, תחנות התראה הדדיות ויחסים דיפלומטיים.

3. ברור היה לסוריה שאין סיכוי לנסיגה ישראלית לפני הפעלת לחץ צבאי עקיף. הנסיגה מסיני התאפשרה רק לאחר מלחמת 73', הסכם אוסלו לאחר האינתיפאדה הראשונה וההתנתקות מעזה אחרי השנייה. המסקנה הסורית: יש ללחוץ צבאית על ישראל באמצעות צד שלישי, כלומר לבנון והפלסטינאים.

4. לצורך הרתעה, רכשה סוריה מצפון קוריאה טילים ארוכי טווח, המגינים עליה היטב מפני תגובה ישראלית על אסקלציה בלבנון או בשטחים.

הטקטיקה הסורית כשלה לחלוטין. רבין נרצח כחודש אחרי שהפקיד מכתב הסכמה לנסיגה מכל הגולן, ברק קיבל רגליים קרות בשיחות עם אסד לאחר שהתברר לו שאין לו גיבוי לשלום בכנסת ובציבור, וישראל נסוגה חד־צדדית מלבנון בשנת 2000, כך שהמנוף האחרון שלחץ על ישראל להגיע להסכם נעלם.

משנים טקטיקה

המסקנה הסורית היתה ברורה: יש לשנות לחלוטין את הטקטיקה הכושלת. בתחילת שנות האלפיים הנחיתות הכלכלית הסורית המשיכה. התוצר שלה לנפש עומד על עשירית מהתוצר לנפש בישראל ותהליכי הצמיחה הכלכלית בה איטיים ביותר. עם זאת, העלייה במחירי הנפט ייצבה את הכלכלה הסורית, וזו הסיבה שסוריה החליטה לעבור לאיזון אסטרטגי עם ישראל באמצעות גורמים שלישיים, אשר יתנו לה סיכוי "לשכנע" את ישראל להסכמה לשלום, תמורת כל השטחים:

1. סוריה הצטרפה לגוש מדינות וארגונים שונים - איראן, צפון קוריאה, החמאס והחיזבאללה - ובכך יצרה איזון עם ישראל (כולל שיתוף פעולה גרעיני).

2. סוריה מקבלת סיוע צבאי וסיוע כלכלי איראני לרכישת כלי נשק מתקדמים מרוסיה, ומשפרת גם את מערך הטילים שלה.

3. הציר סוריה-חמאס דומיננטי ביחס לאירועים בעזה.

בתנאים אלה נמצאת מדינת ישראל בדילמה קשה מאד: האם ללכת להסכם שלום מלא עם סוריה שכל פרטיו ידועים מראש, או להשלים עם אסקלציה בלתי נמנעת שתתחיל בצפון, בעזה, או במחטף סורי בגולן. ברור לכולנו שתנאי השלום היום גרועים בהרבה מן העבר, משום שלא יכללו את לבנון וספק אם יביאו לניתוק מוחלט של סוריה מאיראן וצפון קוריאה. לעומת זאת, הימנעות מתהליך שלום תביא אותנו, כמעט בוודאות, לאסקלציה צבאית אזורית. חזון השלום האזורי השלם עם כל מדינות האזור נגוז, ואולם האפשרות לשלום עם סוריה, משולבת בהסכמות עם הפלסטינאים, גדלה מאוד.

ראוי לישראל להגיע להכרעה מהירה, לכאן או לכאן: לקיחת סיכונים לשלום וליציבות או השלמה עם אסקלציה אזורית שתחילתה אולי בדרום, אך סיומה בצפון. תוצאות שתי החלופות לעיל הן מורכבות מאוד וסובלות מאי־ודאות. נזכור עם זאת, שהקיפאון עם סוריה הביא לתוצאות הגרועות ביותר: חדירה גוברת והולכת של איראן לצפון ולשטחים וכשלון סופי של חזון רבין לשלום אזורי. המשך הסטטוס קוו והטייס האוטומטי הוא שוב הגרוע מכל העולמות, ולכן לדעתי, שלום עם סוריה - כמו השלום עם מצרים - הם בכל זאת החלופות המועדפות, כשהמחיר הטריטוריאלי ידוע לכל.

הכותב הוא יו"ר דירקטוריון פעילים ניהול תיקי השקעות, ולשעבר הממונה על הכנסות המדינה

תגיות