הבלוגר הכי טוב בישראל

"אתמול צלצל אליי עוד איזה דרדק מגלי צה"ל, שרצה עזרה בשביל תוכנית ספרותית שהוא מפיק לרגל חגיגות ה-60 למדינה. אילו יכולתי להקיא עליו הייתי מקיא"

אין באינטרנט הגדול כולו אדם שאני נהנה לקרוא יותר מבני ציפר, מי שביומיומו משמש כעורך הספרותי של "הארץ", אבל למעשה הוא הבלוגר הטוב בישראל. יש בציטוט למעלה, שהבאתי מתוך אחד הפוסטים האחרונים שלו, לא מעט ממה שהופך את ציפר לקריאה משובבת. ציפר, איש הספר והשיר שרוחב היריעה התרבותית שלו מסחרר, שטובל דרך קבע במיטב שמציעות תרבויות ישנות ומבוססות, הוא גם כותב וולגארי להחריד.

הוא מציב בפני הישראליות הגסה הזו שהוא שונא כל כך מראה תרבותית אחרת, לכאורה עמוקה ונטולת כוחניות, אך כשקוראיו מבקשים להביט בעצמם מבעד למראה הזו, הם מופתעים לגלות שם אדם קירח וממושקף, כולו מלא בשביעות רצון עצמית, שמקיא עליהם.

ציפר הוא כולו מדון. למעשה, כל פוסט שלו הוא ריב עם מישהו, או משהו. בפוסט שממנו לקחתי את הציטוט הוא סוגר חשבונות עם "ראסטיניאקים" שמנסים להתחנף לעורך החדש של "הארץ", במטרה להתקדם במעלה המערכת. רק בחודש האחרון הוא נכנס בגל אוחובסקי, יאיר לפיד, אביב גפן ועוד כל מיני ישראלים ייצוגיים.

לפעמים הוא סוגר חשבונות אישיים במיוחד, כמו הפעם ההיא שבה פרסם את שמותיהם של אותם בריונים שהתעללו בו בבית הספר, תוך ציון מקצועותיהם הנוכחיים של חלקם. ציפר רב בעיקר עם מה שהוא תופס כישראליות. אותה כרסתנות גברית מיוזעת, אטומה ואלימה, טיפשה וקולנית. נדמה שציפר מהלך בינינו כשידיו מורמות מעט וצמודות לגופו, והוא כולו מתפתל בגועל, רק שלא ייגע גופו באיזה ישראלי, והריח ידבק בו לנצח.

לפעמים אני מדמיין אותו מתכונן לכתיבת פוסט חדש, כשהוא מהלך בחדרו מקיר לקיר, צובר תאוצת כעס עד שהוא מרגיש מוכן להתיישב אל המחשב. אבל תיאור כזה עושה לציפר עוול. כי ציפר כותב נורא מצחיק. גם כי הוא מנסה קצת להצחיק, בכל זאת, אבל גם מפני שמה שקורה בתוך הבלוג שלו קיצוני כל כך, קוצני כל כך, שזה מיד הופך למין קברט שכזה, שבו המנחה מטיח בקהל את העגבניות. ציפר יעלה עכשיו על הבמה, ישראלים דוחים, והוא יספר לכם בדיוק כמה אתם מגעילים. לא פלא שהטוקבקיסטים, ששונאים ואוהבים אותו כמו שהוא שונא ואוהב אותם, משתוללים מתחת לפוסטים לו כמו שהם לא עושים באף בלוג אחר.

ציפר כותב כמו שאני תמיד רציתי. הוא לא דופק חשבון לאף אחד. הוא לא מסתיר שום דבר. הוא לא מתבייש להשתפך כמו איזה יפה נפש ולא מתבייש לנשוך במלוא הכוח כשהוא מזהה ישבן שמגיע לו ביס. אין לו בעיה ללכלך על מי שמת לפני רגע או על הבוסים שלו. בניגוד לכתיבה של רובנו, ציפר הוא לא כותב מחושב. אין שם אינטרסים. תענוג.