שכר המאמנים בליגת-העל גבוה פי 2.5 משכר המאמנים בליגת המשנה

גילי לנדאו, מאמן הפועל באר שבע, ישב בתחילת העונה בבית, כיוון שסירב להצעות רבות מהליגה הלאומית. הוא שיער שההזדמנות לעבוד בליגת העל תגיע בקרוב. אחרי חצי עונה וכמה חלטורות כפרשן בטלוויזיה, קיבל לנדאו שיחה מאלונה ברקת, אשת העסקים שרכשה את הפועל באר שבע. ברקת הציעה ללנדאו 80,000 דולר לחצי עונה.

לנדאו התקשה להאמין - 80,000 דולר, בליגה לאומית?! הרי מדובר בסכום כפול ממשכורת ממוצעת שנתית של מאמן בליגת המשנה בישראל. מדוע קיבל לנדאו סכום כה גדול? לא ברור. אולי מאותה סיבה שדודי פדלון מקבל 100,000 דולר בשנה. דודי מי?! בדיוק.

האם הרים לנדאו את באר שבע כפי שברקת ציפתה? לא ממש. אבל השאלה היא האם הכסף הגדול בכלל משנה משהו בישראל? כשבית"ר שמשון ת"א עלתה לדשא באצטדיון ר"ג כדי להתמודד עם הפועל תל אביב בחצי גמר גביע המדינה, תהו אנשים רבים ביציע "יכול להיות שההבדלים בין הליגה הארצית לליגת-העל הם לא כאלה גדולים?". אחרי 120 דקות והדחת שמשון בפנדלים היתה התשובה ברורה למדי: ההבדלים על הדשא בקושי קיימים. וזו לא הפעם הראשונה שקבוצה מליגה נמוכה מראה שליגת-העל זה בלוף אחד גדול.

שכר המאמנים בליגת-העל הוא על פי רוב יותר מכפול משכרו של מאמן בליגה הלאומית. האמת, לפי משחקי הגביע שבהן נפגשות קבוצות משתי הליגות, אין באמת הצדקה לכך. זה לא שבליגת-העל משחקים כדורגל שוטף ומהנה - רמת הכדורגל דומה מאוד בין שתי הליגות.

התקשורת אשמה

וזה לא רק זה. חיי מאמן בליגת-העל דומים מאוד לחייו של מאמן בליגה הלאומית: מספר האימונים בשבוע דומה, כך גם מספר המשחקים והדבר היחידי שמבדיל את מאמני ליגת-העל מהקולגות בליגה הלאומית הוא התמודדות עם תקשורת - אבל בשביל זה לשלם כפול? ייתכן.

"בליגה הלאומית הנושא של התקשורת מתחלק לשניים", מספר ערן קוליק, מאמן בני לוד. "המאמנים של הקבוצות הקטנות מקבלים חשיפה רק מהמקומונים השונים אלא אם כן יש באיזה אימון מכות או משהו דומה. בליגת-העל הקבוצות צריכות לספק אינפורמציה על בסיס יומי והמאמן מתעסק עם התקשורת חלק נכבד יותר מהיום, לפעמים אפילו מקדיש לכך כמה שעות מזמנו".

ובכל זאת, קוליק לא מוצא הסבר מדוע ההפרשים בשכר כה גדולים בין הליגה הראשונה לשנייה. הייתכן שמדובר פשוט בבעיית תפיסה? מתברר שהבעלים של קבוצות הליגה הלאומית מרשים לעצמם לחסוך הרבה יותר בעמדת המאמן.

"בחו"ל מאמן זה מאמן - יש מעמד, יש בסיס ויש משכורת נאה, גם בליגות המשנה", אומר ירון הוכנבוים, מאמן הפועל עכו, "אני חושב שבארץ אין תרבות אימון גבוהה כל כך".

משמעות הביטוי "תרבות אימון" היא נתינת סמכות מקצועית והקצאת זמן נדיבה לעשות בו את מה שהוא מבין, כדי לקדם את המועדון. בליגת-העל זה בקושי קורה - מאמנים מפוטרים על ימין ועל שמאל, ובליגה השנייה המצב עוד יותר חמור - שישה מ-12 המאמנים שהחלו את העונה פוטרו.

וזה לא שהבעלים בונים על זה שמאמן יבנה את המועדון, יקדם שחקנים ויהיה נאמן להם; הם רוצים שיעשה את העבודה שהם אינם יכולים - להניח קונוסים על מגרש האימונים. מבחינת בעלים רבים, לו היו מאפשרים להם, היו עושים זאת בעצמם וחוסכים את הכסף על מאמן - הנודניק הזה שיש לו אג'נדה מקצועית.

חוסר סבלנות

"כשאתה יושב עם בעלים של קבוצה בליגה הלאומית, הוא מרגיש שהוא תופס אותך בביצים, כי הוא כביכול נותן לך את הבמה", אומר מאמן בכיר שאימן בליגה הלאומית. "הוא יכול לשלם לך כמה שהוא יחליט ולא כמה שאתה רוצה".

המאמן הישראלי הוא לרוב חסר סבלנות וזה תוצאה ישירה של חוסר סבלנות של הבעלים. הם ממהרים לפטר, והמאמנים, מבחינתם, ממהרים להתקדם. תהליך זו מילה גסה, ולכן אי אפשר להאשים אף מאמן בהחלטה לטפח את הכיסים ולא את הקבוצה שלו - בייחוד אם עד לא מזמן הוא עבד בליגת המשנה.

איך יורדים ברמה?

מה קורה כשמאמן שעבד בליגת-העל יורד לליגה הלאומית? איך הוא מתמודד עם הפערים הכספיים הגדולים? "קודם כל, במשא ומתן אתה נאלץ להגיע לרמת התפשרות מהסוגים שטרם נראו במקומות העבודה הקודמים שלך", אומר אחד המאמנים שנאלץ לעשות את השינוי, "השכר יורד ביותר מ-30%, גם אם אתה נחשב למאמן איכותי. הרצון לעבוד גובר על הכל, ודאי על מה שקורה פיזית במועדון. בליגה הלאומית המתקנים קטסטרופליים, אתה עובד במשטחים שאפילו פרות היו מתביישות להסתובב". כלומר ברגע שיש הזדמנות לברוח, קח אותה וברח".