הכלכלה הפלסטינית: בלעדי הבאלדי

כדי להכין מתכון של חציל קלוי ברוטב טחינה או אחר, הנפוץ עכשיו במסעדות בארץ – עדיף להשתמש בחציל באלדי. זהו חציל ערבי הגדל בדרך כלל בכפרים, חזותו מסולסלת והוא בשרני יותר מהחציל הרגיל. בחנויות הירקות הגדולות של בית חנינה, בדרך לרמאללה, הוא מוצג בנפרד מהחצילים הרגילים, שבעל החנות קורא להם "חציל חממה" או "חציל ממשלתי" (כלומר רשמי). השנה אפשר להשיג חציל באלדי גם ברוב חנויות הירקות של השכונות החרדיות בצפון ירושלים ובבני ברק - בגלל שנת השמיטה החרדים, שמקפידים לא לקנות מחקלאים יהודים, קונים בעיקר תוצרת חקלאית פלסטינית.

שנת השמיטה היא שנה מוצלחת לחקלאות הפלסטינית. בשיחה איתי העריך שר החקלאות שלום שמחון שהפלסטינים מהגדה משווקים השנה לשוק הישראלי פי שניים ויותר מהתוצרת בשנה רגילה. אבל השנה יש גורם נוסף שמגדיל את הרווח של חקלאי הגדה: רצועת עזה סגורה, ולא יוצאת ממנה תוצרת חקלאית שמתחרה בזו של הגדה. שלטון חמאס הרס לחקלאים מעזה עונה שהיתה יכולה להיות מוצלחת מאוד.

שר החקלאות הישרא־פלסטיני

על שלום שמחון אפשר לומר שהוא היחיד בממשלה המשמש במידת מה גם שר החקלאות של ממשלה נוספת - הממשלה הפלסטינית. זה כורח המציאות: כדי לדאוג ולפתח את החקלאות הישראלית צריך שמחון לדאוג גם לפלסטינים. קחו את המים לדוגמה. תכנון מערכת המים של ישראל חייב לכלול גם את הגדה ואת עזה. אצלנו ואצלם שורר מחסור חמור, ואין ברירה אלא לתכנן במשותף את כל מערכות השאיבה, טיהור המים וההתפלה. הפלסטינים צורכים עכשיו מעט מים יחסית אלינו - 50 קוב בממוצע לנפש לשנה, לעומת 150 בישראל - מפני שרמת חייהם נמוכה יותר. ככל שרמת החיים עולה צורכים יותר מים - להשקיה, לגינות, לתעשייה - כך שבעתיד צריכת המים של הפלסטינים עוד תעלה באופן ניכר.

החקלאות הישראלית והחקלאות הפלסטינית חייבות לקיים גם אותה מערכת של הגנת החי והצומח: אותם חיסונים לבקר, אותה הדברת מזיקים שאינם נעצרים במחסומים בשטחים ועוברים בקלות את גדרות וחומות ההפרדה.

שמחון מזכיר שמכיוון שהשטחים קטנים יחסית, בייחוד רצועת עזה, תמיד יהיה על הפלסטינים לייבא מזון מבחוץ. בגלל הקרבה והמערכות המשותפות - הם ייקנו מהחקלאים הישראלים בתיאום עם ישראל. העובדה שתושבי השטחים קונים מישראל תוצרת חקלאית היא רכיב חשוב בשמירה על הרווחיות של החקלאי הישראלי.

תלות הדדית בהעברת תוצרת חקלאית

על רקע זה ניהל לאחרונה שמחון מאבק ממושך עם מערכת הביטחון בדרישה לפתוח את המעברים לעזה כדי להעביר לשם תוצרת חקלאית. זהו עוד מקרה של העגל הרוצה לינוק והפרה הרוצה להיניק. אין בעזה, למשל, בננות או תפוחי עץ, ואנחנו רוצים למכור להם. תכנון החקלאות בישראל לוקח בחשבון את צורכי הפלסטינים, ואם המעברים לעזה סגורים נוצר עודף עצום של תוצרת חקלאית טרייה שמאיים למוטט את המחירים בישראל. הישראלים לא מעבירים לפלסטינים תוצרת פגומה, אלא עודפים שנמכרים בעזה במחיר שמתאים לכיס האוכלוסייה המקומית.

מערכת הביטחון מערימה קשיים גם בנוגע להעברת ראשי בקר לרצועה. מדובר בדרך כלל בכבשים ופרות שמובלים באוניות מאוסטרליה לאילת, ומשם במשאיות למעבר סופה. בכל יום שישי עוברים כך לרצועה 500 ראשי בקר.

במקביל, בישראל גם קונים מהפלסטינים תוצרת חקלאית, ודוגמה טובה היא שמן זית; 50% משמן הזית הנמכר בישראל מגיע מהגדה המערבית.

אין עוד תחום כלכלי שבו השיתוף הכרחי כמו החקלאות, ולכן אין זה מקרה שלשר שמחון קשרים קרובים וקבועים עם משרד החקלאות הפלסטיני ועם העומד בראשו, מחמוד הבאש, לשעבר איש חמאס מעזה שמכהן עכשיו בממשלה ברמאללה.