במת כלכליסט: בת 60, ללא מצפן

ניתוח אמפירי של הכלכלה והחברה בישראל, בשנת ה-60 לתקומתה, מעלה תוצאות דואליות: חלקן חיוביות באופן יוצא מן הכלל, חלקן מאכזבות ואף מייאשות. בחינת המגמה מראה תוצאות עגומות למדי, שנגזרות רובן מכך שלהנהגה הישראלית אין כל כיוון ומצפן חברתי-כלכלי, להוציא יציבות תקציבית ופתיחת שווקים.

לחיוב, השקל הישראלי הוא החזק בעולם בשנה האחרונה (עם הקרונה הצ'כית), עדות לסקטור עסקי בעל כושר יצוא מרשים, מאזן תשלומים שוטף מעולה ולמעשה עצמאות כלכלית. נתונים אחרים גם הם חיוביים ומבטיחים: הצמיחה מהירה למדי, תוחלת החיים ארוכה (מקום שלישי בין הגברים).

ישראל ממוקמת ראשונה במשקל היחסי של סטארט-אפים ומחקר ופיתוח, היא מהמובילות בשימוש באינטרנט וטלפונים סלולריים, וראה זה פלא, למרות הקיטורים הרבים, אנחנו בין המובילים בשביעות הרצון הסובייקטיבית מחיינו.

הממצאים השליליים גם הם מרשימים למדי: מקום 62 במדד איכות הסביבה, אי-שוויון ברוטו הגרוע בעולם המפותח, שעורי עוני של פי שלוש מהמקובל במערב (20%-25%), בירוקרטיה דלת הישגים ושיעור השתתפות בשוק העבודה שהוא הנמוך בעולם המפותח.

הפערים צפויים לגדול בכל התחומים 

המציאות הדואלית שלנו ניכרת בכל: בפערים בין גוש דן לשאר הארץ, בין עשירים לעניים, בין יהודים למיעוטים ובין הסקטור העסקי לציבורי.

הדילמה העיקרית מבחינתנו היא התחושה והידיעה שהפערים האמורים צפויים לגדול בשנים הקרובות בכל התחומים, משום שההנהגה הפוליטית שלנו היא נטולת אסטרטגיה וגם כאשר היא מחליטה על כיוון - אין לו סיכוי להתממש. ההתפתחויות הופכות לתוצאה מקרית של לחצים וגורמים אינטרסנטיים ולא לתוצר של קביעת יעדים.

לכולנו ברור, לאחר דחיית המלצות ועדות דברת ושוחט, שגורל האוניברסיטאות הוא לשקוע באיטיות בתחרות עם המכללות. אנחנו יודעים היטב שמשקל הילדים שאינם חשופים ללימודי ליבה נמצא במגמת עליה וכך גם אחוז התלמידים הערבים הסובלים מאפליה, אנו רואים שכל הניסיונות לשפר את הסקטור הציבורי נבלמו ושגורלה של ירושלים אינו מבטיח - עוד עשור היא תהיה ענייה ומוזנחת הרבה יותר.

כולנו יודעים גם, אף שלא אומרים, שהשיחות עם אבו־מאזן ותהליך השלום עם סוריה גוועו עוד לפני שנולדו.

הפוליטיקאים עוסקים בהישרדות 

מדינת ישראל סובלת מליקוי מאורות הנהגתי, והתוצאות בהתאם. הפוליטיקאים ויתרו מזמן על הניסיון לשנות משהו מהותי בחברה הישראלית ועוסקים בהישרדות מתמשכת, לעתים "תחת אזהרה". ההנהגה שלנו אולי פותרת בעיות מעיקות אד הוק ומתמרנת היטב במציאות השוטפת, אך לא יותר מכך.

ישראל חייבת לפעול להגברת המשילות, טוהר המידות והחינוך מוטה שוק העבודה. אם לאו, נמצא עצמנו עוד עשור באלימות פנימית גוברת וצמיחה דועכת. ישראל תהיה אז מדינה עם שתי חברות מנותקות, האחת חילונית, משכילה ומבוססת, המשתכנת בגוש דן, והשנייה "שאר העם", מיעוטים חרדים ולא משכילים הממוקמים בפריפריות או בשכונות מצוקה.

הכותב הוא יו"ר דירקטוריון "פעילים" ניהול תיקי השקעות בע"מ והממונה לשעבר על הכנסות המדינה