פרשנות: ועדת שוחט - כרוניקה של מוות ידוע מראש

ראשי המוסדות להשכלה גבוהה מודאגים מאד מאי־יישום המלצות ועדת שוחט לרפורמה בהשכלה גבוהה. פרופ' יצחק גלנור, סגן יו"ר המועצה להשכלה גבוהה, התפטר לאחרונה מתפקידו בגלל אי־יישום ההמלצות. האקדמיה הלאומית למדעים ערכה דיון דחוף בנושא. האם וועדת שוחט היתה קורבן לכרוניקה של מוות ידוע מראש?

הוועדה, בראשות שר האוצר לשעבר בייגה שוחט, הוקמה בסוף 2006 כדי להציל את ההשכלה הגבוהה בישראל. כפי שנכתב בדו"ח הוועדה, "בשנים האחרונות המערכת נתונה במצב קשה ביותר, וזאת להערכת כל הגורמים השותפים לניהול מערכת ההשכלה הגבוהה, כמו גם צרכני ההשכלה הגבוהה - הסטודנטים.

"גילם הממוצע של חברי הסגל עלה, ואילו קליטת אנשי סגל חדשים ואיכותיים פחתה במאות תקנים. מספר חברי הסגל ירד אפוא במידה ניכרת, ובהתאם לכך גם היחס המספרי מורה־תלמיד. תשתיות המחקר, ההוראה, המעבדות והספריות נשחקו עד מאד... דאגה רבה, אמיתית ועמוקה הייתה מנת חלקם של ראשי המוסדות, של הסגל ואף של הסטודנטים, אשר חשו היטב את עוצמת המשבר. משנת 2001 ועד היום ירד התקצוב לסטודנט בשיעור של כ־20%". 

משרד האוצר דורש שינוי מבני  

הבעיה של המוסדות היא תקציבית. בעוד מדינות רבות בעולם משקיעות יותר ויותר בהשכלה גבוהה, מתוך הכרה בחשיבותה כתשתית לצמיחה, הוחלט דווקא בישראל לקצץ בה באופן דרסטי. זאת למרות הכפלת מספר הלומדים מאז 1991 ועד 2006, לכ־250 אלף סטודנטים. כ־60% מהכנסות מערכת ההשכלה הגבוהה הן מתקציב המדינה, וכ־20% הן משכר לימוד. בשנים 2006-2001 קיצץ משרד האוצר ממערכת ההשכלה הגבוהה 1.2 מיליארד שקל - שהם כחמישית מהיקף המשאבים הממשלתיים למערכת ההשכלה הגבוהה.

כתנאי להחזרת המשאבים דורש במקרים כאלה משרד האוצר שינוי מבני לכיוון השוק החופשי. לכן האוצר דרש שהסטודנטים ישלמו שכר לימוד גבוה יותר וששכר המרצים יהיה דיפרנציאלי - שכר שונה לכל אחד לפי ערך השוק שלו.

המלצות הוועדה (למען הגילוי הנאות, הייתי חבר בתת־הוועדה לשכר לימוד) היו לאפשר גמישות מסויימת בעניין שכר חברי הסגל, ולהעלות מאד את שכר הלימוד, מ־8,500 ל־14,800 שקל, כמעט הכפלה של שכר הלימוד. כדי להמתיק את הגלולה המרה הוצעה הלוואה למרבית שכר הלימוד, שתימחק אם ההכנסה לאחר תום הלימודים לא תגיע למינימום של 5,000 שקל. בניגוד למקובל בסבבים קודמים, המלצה זו התקבלה בלא משא ומתן עם הסטודנטים ובניגוד גמור לדעתם.

שיתוק, חוסר פתרון והמשך הידרדרות 

לסטודנטים בישראל יש כוח פוליטי רב. המלצה להעלאה קיצונית כל כך בשכר הלימוד מייצרת התנגדות רבה, ומאחדת את כולם מאחורי ההנהגתם. הדרך שבה בחרה לפעול הוועדה, בהשראת משרד האוצר, היתה אם כך חסרת סיכוי לביצוע.

התוספת לשכר הלימוד היתה אמורה להניב כ־600 מיליון שקל להכנסות המוסדות, והאוצר היה אמור להשיב למערכת פי שלושה מזה על פני תקופה של כמה שנים, בסך הכל כ־2.5 מיליארד שקל.

הבעיה היא שמשרד האוצר מתנה את התוספת שלו בהעלאת שכר הלימוד, הפוליטיקאים חוששים לגעת בנושא, הממשלה מעכבת את הדיון בדו"ח שוחט ומערכת ההשכלה הגבוהה ממשיכה להידרדר. יש לשער שתוצאת שביתת הסגל הבכיר, שבסופה שילם משרד האוצר יותר משרצה, לא הוסיפה רצון טוב כלפי האקדמיה. אכן, מוות ידוע מראש.

להשכלה הגבוהה אין דיוויזיות, כמו שאמר סטאלין על האפיפיור (או לפי יוסף אלמוגי, מאנשי מנגנון מפא"י בשנות הששים: "מה זה אקדמיה? בסך הכל חצי מעברה). למשרד האוצר ולסטודנטים דווקא יש. אבל בגלל הגישה המתעמתת, האופיינית לאוצר, מתקבלת תוצאה של שיתוק, חוסר פתרון והמשך ההידרדרות של המערכת.

משרד האוצר מוכרח להבין שהאחריות שהוא קיבל על כל המערכת הכלכלית בישראל מחייבת אותו להתנהגות אחראית. יתרה מזו: המשך המשבר יסתום את הגולל על הסיכוי לסגור את הפער הכלכלי בינינו למדינות המובילות - והלא זו אחת מהמטרות המוצהרות של מדיניות האוצר.

הכותב הוא פרופ' לכלכלה באוניברסיטת בן־גוריון, עמית בכיר במכון ון ליר בירושלים ולשעבר המשנה לנגיד בנק ישראל