אמנון ברזילי: "הראל רצה להכניס את ניו־באלאנס למטיס בשווי מנופח"

"כל הפיצוץ בינינו אירע אחרי שסירבתי לדרישת מוני הראל לצקת את החברה הפרטית שלו, סילון, לתוך מטיס בשווי הגבוה שהוא ביקש", כך אומר אמנון ברזילי בראיון ל"כלכליסט" על הסכסוך המחריף עם שותפו לשליטה במטיס, מוני הראל, שהביא בשבוע שעבר להתפטרותם של דירקטורים ולהטחת האשמות בין הצדדים. זאת הסיבה שרשות ניירות ערך החלה לבדוק עסקאות בעלי עניין שביצע ברזילי ושלא אושרו לכאורה כדין.

הראל נכנס לשותפות במטיס בינואר 2008 בלבד, כשרכש עם ברזילי 42% ממניות מטיס מידי גמול (במסגרת אופציה שהיתה לברזילי) תמורת 85 מיליון שקל. השניים רכשו את המניות באמצעות חברה משותפת, אופקים, שבה מחזיק ברזילי ב־50.5% והראל ב־49.5%. כיום הם מחזיקים 47.7% מהמניות. שווי החברה עמד אז על 113 מיליון שקל, אך עסקת רכישת המניות של הראל וברזילי מידי חברת גמול, המחזיקה כיום ב־20% ממטיס קפיטל, נעשתה לפי שווי חברה של 180 מיליון שקל. כיום נסחרת החברה לפי שווי של 92.4 מיליון שקל.

מכפיל גבוה

ברזילי חושף בראיון ל"כלכליסט" כי בשלב השני של ההסכם בינו לבין הראל היתה אמורה מטיס לרכוש 50% מסילון, שבבעלות הראל. סילון מייבאת את נעלי ניו־באלאנס לארץ. לדבריו, הוויכוח ביניהם פרץ על רקע המחיר שבו תרכוש מטיס את המניות של סילון. "אנחנו חברה ציבורית. הראל הראה לי דו"חות שהצביעו על רווח גבוה מאוד של סילון ב־2007, ואת המכפיל על המחיר הוא רצה שנעשה לפי הרווח הזה. אבל ב־2006 ראיתי שהחברה הרוויחה פחות מחצי לעומת 2007, וכך גם בשש השנים הקודמות".

בעקבות כך ביקש ברזילי לבצע בדיקות נאותות על סילון, אולם לדבריו הראל לא היה מוכן ודרש לבצע את העסקה לפי שווי של 180–200 מיליון שקל לסילון. "אמרתי שאני לא מוכן, שזה מכפיל גבוה מדי ושהמחיר מנופח. זה מה שגרם לכל הבלגן בינינו. את הכסף הזה הוא רצה להוציא ממטיס כדי לכסות הלוואה של 46 מיליון שקל שקיבל מבנק הפועלים", אומר ברזילי.

למה הדברים האלה לא נסגרו לפני שחתמתם על העסקה המשותפת?

"היה לחץ של זמן. האופציה לרכוש את המניות מגמול היתה עד 31 בינואר, ואילו לא היינו מממשים אותה היא היתה פוקעת".

איך מימנתם את העסקה?

"קיבלנו יחד מימון של 42 מיליון שקל מבנק המזרחי בחברה המשותפת, ומוני קיבל הלוואה נוספת של 46 מיליון שקל מבנק הפועלים בתנאים מצוינים, ואותה העביר לחברה המשותפת עד שנקנה את ניו־באלאנס. הראל לא היה מוכן לחשוף את הדו"חות יותר משנתיים אחורה, אז נאלצתי לבדוק בשוק והגעתי למספרים האלה".

מה ההסבר לזינוק ברווח ב־2007?

"הראל אמר שמייצרים הרבה מלאים כדי לא לשלם מס ושזה מקור הרווח. אני לא מבין בדברים האלה. הודעתי שאני לא מוכן, אז הוא אמר שהוא רוצה לצאת ומבקש פרמיה של 2 מיליון יורו על המחיר שהשקיע. אמרתי שאני מוכן לתת 2 מיליון דולר. הייתי מוכן לקנות את המניות שלו. עכשיו הוא התחיל ללכת לעיתונות והתחיל להטריד את הדירקטורים והדח"צים שלי, לכן הם התפטרו. הם באו אליי ואמרו שהם לא יכולים לשבת עם האדם הזה בישיבות. החלטתי להביא דירקטורים בעלי ניסיון עשיר יותר בחברות ציבוריות והחלפתי אותם".

המוסך הבעייתי

אחת הטענות שהעלה הראל נגעה למוסך שמטפל ברכבי יורופקאר, ששייך לאביו של המנכ"ל איציק כהן. "החברה עובדת עם המוסך הזה מיום היווסדה, ועד לפני שנה החזיקה טרייד מובייל ב־50% מיורופקאר ולא היה צורך כלל באישור העסקה כבעל עניין. בטרייד מובייל טוענים שהיו עובדים איתו בכל מקרה. לא היינו צריכים להעביר את זה בכלל בוועדת הביקורת, אבל עשינו את זה בינואר", מסביר ברזילי. "אתה יודע איזו מניפולציות יש במוסכים שמטפלים במכוניות ליסינג? חברות הליסינג הן קורבן של המוסכים. מעבירים חלקים ממכוניות שלהן ושמים במכוניות ישנות. לנו היה כאן מוסך אמין וטוב".

ומה בנוגע למלון ברומניה, שנרכש לטענת הראל בתיווך האחיין שלך תמורת עמלה של 400 אלף יורו?

"רכשנו את הנכס ב־2.6 מיליון יורו, ושילמנו עמלת תיווך של 300 אלף יורו ו־100 אלף יורו נוספים עבור תיווך בהשגת מימון בנקאי. האחיין שלי החזיק באופציה לרכישת המלון, שעמדה לפקוע ב־31 במרץ, אבל לא הצליח להשיג מימון. הוא היה מאבד את האופציה בכל מקרה, אז נכנסנו לעסקה. אחיין איננו בעל עניין, אבל גם כך הוא לא קיבל כלום מה־400 אלף יורו. את כל הכסף קיבל מריוס הרומני, שהיה המתווך, ויש לנו אסמכתאות לכך. לאחרונה, אגב, ביצע הבנק שהעניק לנו את המימון הערכת שווי שמאית לאותו מלון, שגרסה ששוויו עומד כבר על 4.9 מיליון יורו. זו העסקה הגרועה שמדברים עליה?"

ומה בנוגע למלון בוינה? גם שם אמור היה האחיין לקבל עמלת תיווך.

"הופנינו לרכוש מלון בוינה על ידי קובי סידי (לשעבר מנכ"ל הפועל ת"א בכדורגל - ג"ח), שהחזיק בזכויות על המלון ששייך לאיראני גראבאגי. חתמנו על חוזה שלפיו ניכנס לנעליו של סידי תמורת 575 אלף יורו, ועבור המלון נשלם עוד 7.5 מיליון יורו. הצלחנו להוריד את סידי ל־325 אלף יורו. אנחנו עדיין בהליך של השלמת העסקה, ועוד לפני שהעברנו את הכסף יש שמאות של בנק אוסטרי לשווי של 8.5 מיליון יורו. התיווך הלך לסידי ולא לברזאני".

ספונסר של שתי קבוצות

טענה מרכזית אחרת נוגעת להעברה של 150 אלף דולר לקבוצות הכדורגל של הפועל ת"א והפועל פ"ת. ב־29 בינואר העבירה מטיס 100 אלף דולר להפועל ת"א, וחודש לאחר מכן 50 אלף דולר להפועל פ"ת. לדברי הראל, ברזילי וכהן רקחו עסקה בעצם קבלת התרומה כדי שיהיה להם נשק נגדו, והוא הסכים לקבלת הכסף, כספונסר, רק אחרי שקיבל ייעוץ משפטי שאמר לו כי הדבר מותר.

ברזילי טוען אחרת. "חשבנו שהראל אחראי רק לניהול הקבוצה, אבל אחר כך התברר שהוא אחראי גם לתקציבים, כולל לתקציב הפרסום של הקבוצה". ל"כלכליסט" נודע כי 150 אלף הדולרים שימשו למעשה לתשלום עבור העברתו של עומרי קנדה, מגן הקבוצה, מהפועל פ"ת להפועל ת"א. שמה של יורופקאר התנוסס על החולצות של שחקני שתי הקבוצות.

תנסו לקיים את הנפקת יפנאוטו בכל מקרה?

"כן. בשבוע הבא נגיש את התשקיף. אנחנו מקיימים את ההליך כבר חודשים, ולא נעצור את ההנפקה. ננסה להנפיק לפי שווי של 420 מיליון שקל".

אתה תקוע עם שותף עוין. זה עלול להפריע.

"השליטה בחברה היא שלי. אני עושה הכל חוקי. שום דבר אחר לא מעניין אותי. מהרשות מפחד מי שיש לו מה להסתיר - ולי אין".

את תגובתו של מוני הראל לא ניתן היה להשיג עד לסגירת הגיליון.