האם עומרי כספי יגיע ל-NBA?

הגרלת הלוטרי - סדר הבחירה בדראפט ה־NBA - נהפכה לביתם של חלומות האוהדים, השחקנים ובעלי הקבוצות. היא גם נתנה דרור לאגדות קונספירציה מאז השקתה ב־1985 בניו יורק, כאשר דיוויד סטרן שלף "במפתיע" את המעטפה שלה פיללו בניו יורק, ונתן לקהל הביתי את הבחירה הראשונה, שהבטיחה את החתמתו של מי שנחשב אז לסנטר יחיד בדורו — פטריק יואינג.

לאחר שאתמול בלילה קבעה ההגרלה את סדר הבחירה, מגיעה הציפייה לדראפט עצמו, שנהפך בארץ הקודש לאנקדוטה שנתית בתחינה הישראלית הבלתי נגמרת להכרה חיצונית, ולתקווה המפעמת שסוף סוף נראה "ישראלי ראשון ב־NBA". והנה, ישנם לחשושים, אם כי לא רבים, כי עומרי כספי ממכבי תל אביב ייבחר בסיבוב הראשון מתוך השניים.

כספי. ישחק אותה? | צילום: טל שחר

מבחינת כספי, יש חשיבות עליונה להיבחר בסיבוב הראשון. לא רק יוקרה מונחת על הכף, אלא הבדל מהותי אחר: חוזה מובטח. גם מבחינה כלכלית, מפריד עולם ומלואו בין הנבחר ה־30, כלומר האחרון בסיבוב הראשון, לבין הנבחר ה־31, הראשון בסיבוב השני.

הנבחר ה־30 בשנה שעברה, פטרי קופונן הפיני, טרם חתם, אך אלאנדו טאקר מפניקס, הבחירה ה־29 בשנה שעברה, מרוויח 931,920 דולר לשנה, בעוד הנבחר הראשון בסיבוב השני, קארל לאנדרי מיוסטון, שנחשב לבחירה מצוינת ושיחק לא מעט, מרוויח פחות ממחצית הסכום - 427,163 דולר.

כמו כל אלמנט אחר בליגה שלו, גם את הדראפט הפך דיוויד סטרן למרכיב במכונת השיווק של ה־NBA. בשנים האחרונות, עם ריבוי השחקנים הזרים, משודר הדראפט גם מחוץ לארצות הברית. מי יכול לשכוח את אותו לילה שבו נבחר דורון שפר על ידי הלוס אנג'לס קליפרס, בדיוק כאשר עברו באמריקה להפסקת פרסומות?

גיוס עובדים

עם זאת, מעבר לדרמה האנושית והציונית, הדראפט הוא חלק מהעסק שנקרא NBA. מבחינה עסקית, הדראפט פותח כדי ליצור תחרותיות בליגה ולעזור לקבוצות חלשות בתהליך בנייה מחודשת, אך מאז 1990 רק ארבע קבוצות שסיימו עם המאזן הגרוע ביותר גם בחרו ראשונות בדראפט.

במובנים רבים, שיטת הדראפט היא גיוס עובדים באופן כפוי, שיטה שגם במדינה הקפיטליסטית ביותר בעולם מעוררת מדי פעם תהיות. פרשנים רבים נוטים לבטל את המרכיב ה"חברתי", ומזכירים כי רוב נבחרי הדראפט מקבלים שכר שאותו לא יקבלו כמעט בשום מקום או במקצוע אחר, ואולם העובדה נותרת בעינה: כל שחקן שנבחר על ידי מועדון אמריקאי רשאי לחתום בארה"ב אך ורק באותו מועדון.

היום, בליגה של סטרן אין מקום לילדים שמתמרדים נגד החוקים או לכאלה שעושים שרירים - יי ג'יאנליאן הסיני לא רצה לשחק במילווקי, שבחרה אותו בשנה שעברה, אולם לאחר שהובהר לו שהקבוצה לא תשלח אותו בטרייד, הוא נכנע לתכתיבי הליגה. לא רק השחקנים מוגבלים - גם המעסיקים, שמחויבים להציע חוזה לנבחרי הסיבוב הראשון, לפי קריטריונים שהליגה קבעה.

תשאלו את לברון

ובכל זאת, לא הכל שחור. מבחינת השחקנים, רובם המוחלט מאושרים להיבחר ולשחק בליגה הטובה בעולם, ובדרך להשתכר את השכר הממוצע של שחקני NBA: כמעט 4 מיליון דולר. מבחינת הבעלים, אם בחירה טובה יכולה להזניק קדימה את הארגון, בחירה ייחודית כמו לברון ג'יימס פשוט הופכת את הארגון: בחמש השנים שלפני הגעתו של ג'יימס, עלה שווי הקבוצה שלו, קליבלנד קבלירס, ב־38%. בחמש השנים שאחרי, שווי הקבוצה יותר מהוכפל ל־455 מיליון דולר, לפי "פורבס".

אז לא כל שחקן הוא לברון, אבל יש שיקולים נוספים: שחקן סיני, לדוגמה, הוא גם כרטיס כניסה לחשיפה בשוק הכי חשוב היום בעולם.

מה תיתן בחירה בשחקן ישראלי? קשה לדעת אם זהו שיקול בכלל, למרות הרצון להאמין בכוחו של הכיס היהודי. לפחות אפשר לסמוך על בחירה בכספי כך שתסדר לנער תמונה מיוחצנת וקלישאה ממוחזרת מנשיא המדינה, ולערוץ 5 ראיון נוסף עם פרצוף התשעה באב של שמעון מזרחי, שיזכיר לכולנו שלעומרי יש חוזה.

מבחינת כספי, יש חשיבות עליונה להיבחר בסיבוב הראשון. לא רק יוקרה מונחת על הכף, אלא הבדל מהותי אחר: חוזה מובטח. גם מבחינה כלכלית, מפריד עולם ומלואו בין הנבחר ה־30, כלומר האחרון בסיבוב הראשון, לבין הנבחר ה-31, הראשון בסיבוב השני.