מצטרפתים: על הקשר המוזיקלי בין ישראל לצרפת
זמרות ממוצא ישראלי כמו יעל נעים וקרן אן זוכות להצלחה בצרפת, ובמקביל כוכבים מצרפת מופיעים בארץ. מה מהות הקשר המוזיקלי המתרקם בין שתי המדינות? האמרגן אבישר סביר: "לצרפתים עניין לקדם את התרבות שלהם, והם נותנים גב כלכלי לעניין"
סוף הסיקסטיז. הנדריקס חורך על הגיטרה את ההמנון האמריקאי בוודסטוק והרולינג סטונס מסיימים את הקונצרט באלטמונט בקליפורניה עם מעריץ מדמם בקהל. ובארץ? כולם חולמים בצרפתית.
הפלייליסט מורכב מהתרגומים של יוסי בנאי לשירי ג'ורג' ברסנס, המופע המקומי עתיר הכוכבים "עולמו של ז'אק ברל" ומ"אילו ציפורים" של צמד הז'אנים קלבה וברוסול, שעוברת על ידי נעמי שמר והפך ללהיט החדש של להקת הנח"ל. על הגל ההוא רכב לפריז ב-9 ביולי 1969 זמר אלמוני בשם משה ברנד. תוך חצי שנה הוא כובש את פסטיבל מידאם עם הלהיט "Laisse Moi T'aimer" ומעדכן את שמו לבראנט.
40 שנה אחרי ונראה שיחסי ישראל־צרפת (לפחות המוזיקליים) חוזרים שוב למסלול התקין. "מייק", המיוזיקל על חייו של בראנט, רץ בהצלחה כבר כארבעה חודשים בבית ליסין. ומהצד השני של הים התיכון זמרים כמו מושיק עפיה ושלומי שבת מופיעים בקביעות בפני יהודי צרפת ושרית חדד הפכה לבת בית באולם האולימפיה בפריז.
גם סאבלימינל ורונה קינן הופיעו בהצלחה בעיר. קינן הופיעה בביתן הישראלי ביריד הספרים הבינלאומי האחרון בפריז שישראל היתה בו אורחת הכבוד. "הוזמנתי על ידי הלייבל פוטומיו שהקדיש אוסף לאמנים מישראל, ודרך חבר מקומי הצלחתי לארגן לעצמי הופעה נוספת באחד המעודונים בעיר, באווירה יותר רוקנרולית", מספרת קינן.
איך הקהל המקומי קיבל אותך?
"אנשים שמוצאים את עצמם בביתן הישראלי, יש להם כבר איזה קשר לישראל או ליהדות, ככה שהתגובות היו חמות". קינן חזרה מאז לארץ אך הרומן עם צרפת ממשיך: היא אחת הדמויות המרכזיות בסרט שצילם לאחרונה צוות מיוחד של ערוץ ארטה על המוזיקאים בתל אביב. "מבחינה מוזיקלית ישראל מאוד חמה שם עכשיו, אבל זו אופנה, ומחר זו יכולה להיות מדינה אחרת", היא אומרת.
בינתיים נראה שצרפת היא גם קרקע פורייה למוזיקאים ישראלים שלא מצליחים להתשלב בביצה המקומית. "קח לדוגמה את הפסנתרן אור סלומון שעושה ג'אז אוונגרדי", אומר האמרגן והמפיק אבישר סביר "שם הוא נהנה מחופש יצירה ופעולה ובארץ הוא היה רעב ללחם", מסביר סביר, "יש ישראלים נוספים שחיים על הקו הזה כמו ההרכב בוגי באלגן שגם מצליח מאוד בצרפת. לצרפתים יש שריטה ים תיכונית מגניבה שעושה אותם יותר פתוחים למוזיקה שכזו".
אחת משלנו
הקשר הצרפתי מתבטא לא רק בייצוא זמרים, אלא גם בייבוא. אגדת הבמה בת ה-80, ג'ולייט גרקו, סחפה בשנה שעברה את היכל התרבות, וזמרים צרפתיים מצליחים וצעירים יותר כמו סאפו ופטריק ברואל (שההופעה שלו תתקיים מחר באמפי פארק רעננה) מגיעים כעת להופעות בארץ כחלק מאירועי "הרמוניה 60" שנערכים בימים אלו בחסות השגרירות הצרפתית.
ושיא השיאים - יעל נעים, זמרת עם שורשים ישראלים עמוקים, מצליחה לכבוש את העולם עם תקליט בצרפתית, אנגלית ואפילו עברית. נעים תחמם את הופעתה של ביורק בישראל ב-31 ביולי.
נעים מצטרפת כעת לפסטיבל שסבב בזמנו את קרן אן, עוד זמרת עם עבר ישראלי שהפכה לכוכבת גדולה בצרפת בתחילת העשור. באלבומיה האחרונים שיבצה אן גם חומרים באנגלית, ונראה שהמהלך השתלם – אלבומיה האנגליים מכרו בארץ אלפי עותקים, הצרפתיים קצת פחות.
סביר להניח שגם "יעל נעים", אלבומה השני שיצא עוד ב־2007, ועלה ארצה רק לאחרונה (דרך הד ארצי) לא היה עושה זאת לולא שודך שירה "ניו סול", לפרסומת של המקבוק אייר. בשבוע הראשון לצאתו בארץ הוא מכר למעלה מ־7,000 עותקים, שמיקמו אותו במקום הרביעי ברשימת רבי המכר המוזיקליים בארץ.
אן הופיעה במקלטים במלחמת לבנון השנייה והכרטיסים להופעותיה בארץ נחטפים, באחרונה היא אף הקליטה גרסה ל"רחוב הנשמות הטהורות" לפרויקט "עבודה עברית 2". בקצב הזה, לא ירחק היום בו ינחת על המדפים אלבום שלה בעברית.
ההצלחה הישראלית־צרפתית של נעים ואן עוזרת בדיעבד גם למוזיקאים המקומיים. קינן: "כמעט כל מי שפגשתי ביריד דיבר איתי על יעל נעים וקרן אן, יכול להיות שהשירים של יעל נעים בעברית עזרו גם לי: בהדרן של אחת ההופעות שאלתי את הקהל אם הם מעדיפים שירים באנגלית או בעברית: והם צעקו - 'עברית'. ההצלחה של נעים מעודדת, כי אולי גם לנו כמוזיקאים ישראלים יש אפשרות לפרוץ לשם".
האמרגן והמפיק אבישר סביר שאחראי על הופעותיה של אן בישראל מבקש לחדד: "קרן אן לא הצליחה בצרפת בתור ישראלית, ולזכותה יאמר שהיא לא עשתה עניין מהזהות שלה, לטוב ולרע".
אבל היה חשוב לה להצליח גם בישראל?
"היא אזרחית העולם אבל היה לה חשוב להתעקש על ישראל. הביקור הראשון שלה בארץ היה מאוד מגניב. אנשי הקונוסליה הצרפתית נתנו גב רחב לעניין הזה וסייעו לנו בכל מה שהיינו צריכים, כדי להראות שיש מישהו שמשותף לנו ולהם. אם לפטריק ברואל יהיה חשוב להצליח בישראל הם ידעו מה לעשות. כמו למשל אנריקו מאסייס שהפך לחבר הכי טוב של שמעון פרס".
לא נעים
אבל לא כולם זוכים ליחס מפרגן כמו נעים ואן. לפני כשנתיים הופיע בתל אביב זמר יהודי-צרפתי מצליח בשם רפאל, ההופעות שקידמו את אלבומו הקודם אמנם זכו לאינצ'ים רבים בעיתונות, אך האלבום נותר על המדפים. גם אלבומו החדש והמצוין זכה להתעלמות מקומית. האוסף "פרנץ' צ'יק" שאיגד את מיטב היוצרים הצרפתיים העכשוויים כמו קאמי, רפאל ואן כמעט ולא נמכר בארץ. לעומתו האוסף "לה שנסונט", המורכב מקלאסיקות צרפתיות (שרובן זכו לקאברים עבריים) מכר כ-18,000 עותקים, הישג יפה לשירים בני 30 פלוס.
ההתעלמות הישראלית מרפאל וחבריו מעלה את השאלה האם מה שהופך יוצר מוביל בצרפת לפופולארי גם בארץ, היא רק ארץ הלידה שלו ולא איכות המוזיקה? נראה שכן. מבקר המוזיקה והתסריטאי, גל אוחובסקי העוקב אחרי החידושים המוזיקליים מצרפת נזכר: "בהופעה של רפאל בבראבי היו רק 200 איש. הוא נחשב לכוכב הכי גדול בצרפת כרגע, אבל בארץ אף אחד לא מתעניין בזה אם אין לזה נגיעה ישירה לישראל."
לדעת אוחובסקי חלק מהאשמה מוטלת על המוזיקה הצרפתית: "מתחילת שנות השמונים אמריקה כבשה את העולם ודחקה את כל אירופה ואפילו את אנגליה, ובמקביל היה בצרפת גל ארוך מאוד של מוזיקה מאוד לא טובה, ועכשיו קשה מאוד להחזיר את זה. עד שגלגלצ לא תפתח את הרגליים למוזיקה צרפתית המצב לא ישתנה".
גם אמרגניו של פטריק ברואל (גם הוא יהודי, בן גיגי במקור) מהזמרים ומשחקני הקולנוע המצליחים בצרפת, לא בונים על מאזיני גלגלצ. רבים מאלו שיגיעו להופעתו הם בעיקר תושבי רעננה והסביבה שהגיעו בשנים האחרונות מצרפת.
סביר מבקש להראות תמונה רחבה מעט יותר: "צרפת שמה לעצמה למטרה לייצא תרבות ברמה גבוהה לעולם. לאנשים בכירים מאוד שם יש עניין לקדם את התרבות שלהם על כל גווניה, כולל תרבות מהגרים והם נותנים גב כלכלי לעניין הזה". אחת מהמחוות האלו הוא חג המוזיקה הצרפתי שנחגג מדי שנה בתל אביב (ב-19 ביוני). "הצרפתים שמים פה מוזיקה בחינם" ממשיך סביר, "באמריקה, שהיא ספקית התרבות הגדולה בעולם, לא עושים אחוז מהדבר הזה".
מהיכן הדחף הצרפתי להפצת התרבות שלהם בעולם, זה חלק מהנסיון לשבור את התדמית הסנובית?
"בכדורגל המהגרים הביאו להם את הגביע, אז חשוב להם לתת פתחון פה רציני לזרים שקבעו ששם זה הבית שלהם. בכל פעם שצריך להביא אירוע תרבותי מצרפת לישראל תזכה לאוזן קשבת, הרבה יותר מכל שגרירות אחרת בעולם."
לא הכל פוליטי
העיתונאי ומגיש הטלוויזיה עמנואל הלפרין, אמנם הפסיק להתעניין במוזיקה הצרפתית לפני כשלושים שנה, אך הוא מסכים שהעדנה המקומית שהיתה בזמנו לשאנסונים נבעה גם מהיחסים הפוליטיים החמים שבין ישראל לצרפת.
"היה אז ניסיון להתרחק מהתרבות והשפה האנגלית בארץ, לכן היוצרים המקומיים פנו לצרפת. כיום אין בארץ אמנים שיודעים צרפתית". הלפרין מונה כמה דוגמאות פרנקופיליות מהעבר הישראלי, "התרומה הגדולה שייכת לרביעיית מועדון התיאטרון שתרגמו שירים רבים ללהיטים מקומיים ביניהם 'אין כמו יפו בלילות'". אך כמו בכל תרגום לעיתים משהו אובד בדרך. "חיים חפר לקח שיר דכאון של סרז' גינסבורג על כרטיסן במטרו שמאיים לחורר את רקתו עם אקדח, והפך אותו ל'אנו כיתת סיירים' הצבאי". דוגמה נוספת שנותן הלפרין היא לקיחת השיר האנטי מלחמתי של איב מונטאן על בחור שיוצא למלחמה ולא ידוע מה יעלה בגורלו, והפיכתו ל"כאן השריונים".
יכול להיות שההתקררות הפוליטית פגעה גם בחדירה של המוזיקה הצרפתית החדשה לישראל?
"יכול להיות שהסיבה להתנתקות היתה בעיקר פוליטית, אבל גם אמריקה חדרה לכאן בעוצמה כל כך גדולה שקשה היה להתמודד עמה".
גם אוחובסקי שולל את הטענה. "האלמנט הפוליטי הוא אולי ברקע, אבל הוא לא הקובע. בטח לא היום".
וסביר חותם: "הישראלים לא אוהבים צרפתים, אבל אוהבים את הקולנוע והאוכל הצרפתי. הם נוסעים לשם המון ועדיין כועסים על הצרפתים שקנו את כל הנדל"ן בתל אביב".
לא התפרסמו תגובות לכתיבת תגובה