אתר זה עושה שימוש בעוגיות על מנת להבטיח לך את חוויית הגלישה הטובה ביותר.
חדש: לימודי אוצרות לתואר צילום: בלומברג

חדש: לימודי אוצרות לתואר

בתערוכות גדולות האוצרים הם סטארים גדולים לא פחות מהאמנים. אז איך מגיעים למקצוע הנחשק? עד לאחרונה בעיקר דרך הרגליים, אבל עכשיו נפתחות מגמות לימוד חדשות ואפילו לימודים לתואר

01.06.2008, 09:19 | טלי שמיר

פתאום קם אדם בבוקר (או בעצם, לרוב, בצהריים המוקדמים) ומחליט שהוא אוצר. הרי במה, בסך הכל, מדובר? להיפגש עם כמה אמנים, לתלות ציורים, לשלוח הזמנות לתערוכה ולכתוב הסבר קצר עם ציטוט של התיאורטיקן התורן.

נדמה שהתפיסה הזו נפוצה למדי בישראל - ובמיוחד עכשיו, כשגלריות חדשות נפתחות בכל קרן רחוב, כשאמנים ישראלים מצליחים בחו"ל, כשהכסף זורם וכולם רוצים חתיכה מהעוגה. כך קורה שחוליה כה חשובה בעיצוב שדה האמנות - זאת אומרת, האנשים שבוחרים את העבודות ומסמנים את ההבטחות - מתנהלת בצורה אקראית כמעט.

עד לאחרונה המקום המרכזי ללימודי התחום היה במסגרת לימודי מוזיאולוגיה באוניברסיטת תל אביב, ויש גם מסלולים באוניברסיטת חיפה, בטכניון ובמקומות נוספים. אבל המסגרות האלה נחשבות למצומצמות. במובן הזה השנה הבאה הולכת להיות משמעותית, כשייפתחו מסלולים חדשים: בבית האמנים בתל אביב, במרכז לאמנות עכשווית בקלישר בתל אביב ובמדרשה לאמנות בבית ברל. המסלולים ידגישו את ההקשר התיאורטי של האוצרות, לצד זה המעשי, וינסו ליישר קו עם מה שקורה בתחום בעולם.

"יש הרבה אוצרים שמבינים שהעבודה היא לא רק לתקוע ציורים, אבל אין להם הבנה עמוקה", אומר סרג'יו אדלשטיין, המנהל המעשי של לימודי האוצרות של קלישר. הלימודים שם יכללו, בין השאר, הרצאות רבות מחו"ל, ויחייבו עבודת סטאז' במוזיאון או בגלריה.

"כמו בכל תחום גם פה יכול לבוא מישהו שיעשה דברים נהדרים בלי הכשרה", מוסיף גלעד מלצר, ראש לימודים עיוניים במדרשה לאמנות ויוזם מסלול האוצרות שם, "אבל זה החריג. אולי גם אני יכול להיות ברוקר טוב בלי שלמדתי, אבל זו לא סיבה לבטל את לימודי הכלכלה".

ומה קורה במדינות אחרות?

"בעולם המערבי משלבים לימודי היסטוריה וביקורת עם אוצרות. כך שלאמנות בעולם, בניגוד לארץ, יש ביקורת, יש פרשנות ויש היסטוריה".

"בגולדסמית אנחנו שואלים את עצמנו הרבה למה בכלל חשוב ללמוד את המקצוע הזה", אומר ד"ר אנדרו רנטון, ראש מחלקת האוצרות באוניברסיטה החשובה ללימודי אמנות גולדסמית בלונדון, "התשובה מבחינתי היא שהפרקטיקה חשובה מהתיאוריה. אוצרות היא תחום חדש שעוד לא התחלנו להגדיר ממש". רנטון יגיע בספטמבר לישראל ויאצור את Art Tel Aviv - אירוע אמנות מדובר שמטרות לחשוף את הסצינה המקומית בפני העולם.

מחקר וביקורת

"אוצרות היא תחום חדש יחסית בעולם", אומרת יעל אילת, שתשמש כמנהלת אקדמית של התוכנית שתיפתח בקלישר, "ובשנים האחרונות היא טרנד חדש וחשוב. תפקיד המוזיאון השתנה בשנים האחרונות. כבר לא עובדים יותר על פי הנוסחאות הישנות".

מה למשל השתנה?

"מוזיאונים בתפיסה הקלאסית מבוססים על אוספים ומסודרים כרונולוגית. היום חלקם אצורים על בסיס תמטי, ויש כאלה שאין להם אוספים בכלל. תפקיד האוצר הוא בעיקר לנתח נושא עם ראייה ביקורתית שמבוססת על תיאוריה. היום אוצרות לא נעשית רק בגלריות ובמוזיאונים, אלא גם בחלל הציבורי".

אז מה בעצם עושים האוצרים?

מלצר: "אוצרות היא קודם כל לקבץ עבודות אמנות באופן שיוצר היגיון חדש. אני לא מדבר על תערוכה שבה אמן מציג עבודות חדשות. בשביל זה מספיק לדעת מה הרווח הנכון והתאורה הנכונה, ושבת שלום. אבל אוצר טוב צריך לייצר תיאוריה, לשאול שאלות, לחקור".

את המחסור הגדול באוצרות מחקרית וביקורתית אפשר לראות קודם כל, על פי מלצר, במוזיאונים: "הם מציגים תערוכות מסוג 'אני אוהב את האמן הזה ואני מציג 50 עבודות שלו'. המוזיאונים עצלנים ובוגדים בתפקיד שלהם, ובראשם מוזיאון תל אביב. מתי בפעם האחרונה מוזיאון תל אביב הציג תערוכה מחקרית? תערוכות העשורים שמוצגות היום הן הצורה הכי עצלנית של מחקר. ומוזיאון תל אביב מגדיל לעשות ומציג שוב את אוסף או.אר.אס של דורון סבג, חבר בחבר המנהלים שלו".

למה נוצר הוואקום האוצרותי הזה?

"מסיבות היסטוריות. האוצר הראשי של מוזיאון תל אביב הוא פרופ' מוטי עומר, שאחראי גם על המסלול היחיד ללימודי אוצרות באוניברסיטת תל אביב. נוצרה תרבות צנטרליסטית: אדם אחד שולט גם במוסד וגם במסלול ההכשרה. באוניברסיטת תל אביב אוצרים כמעט לא כוונו לעסוק באמנות עכשווית, ובעיקר לא ישראלית. האמנות הישראלית סובלת ממחסור חמור במחקר".

צבע הכסף

את ההתעוררות האוצרותית הנוכחית קושר מלצר גם לכסף: "מאמצע שנות התשעים ובעיקר מאז שנות האלפיים, השוק הולך וגדל בטור הנדסי. ברגע שהובן שמעבר לערך התרבותי יש לזה ערך כלכלי, וכדי למקסם צריך לעשות את זה בצורה מסודרת, נוצר הביקוש לאוצרות טובה יותר".

איך עוד משפיע הכסף על האוצרות? "קודם כל יש מקומות עבודה חדשים לאוצרים במוזיאונים ובגלריות", אומרת אילת, "ויש גם הרבה מאוד אספנים פרטיים שמעסיקים אוצרים. זו תופעה מתרחבת ומאוד מרתקת בארץ".

תלמדו גם אוצרות מסחרית?

אילת: "זו לא תהיה מטרה, אבל זה יכול להיות פועל יוצא. ההנחה היא שאמן מבטיח כלכלית הוא גם אמן מעניין, ואוצר טוב יזהה אותו".

דליה שלף משמשת, בין השאר, כאוצרת של האוסף הפרטי של חברת צור שמיר, הבעלים של ביטוח ישיר. "באוסף פרטי התפקיד של האוצר הוא להמליץ ולגלות, אבל ההחלטה הסופית היא של בעל האוסף", היא אומרת. "היתרון באוסף פרטי הוא שלפעמים המלצת על עבודה, ואחרי שנתיים הערך שלה עולה. כך שנוסף על עבודה טובה, ייעצת גם על נכס שמשביח את עצמו".

"גם לאוצרים המסחריים חשובה התיאוריה", אומר מלצר, "זו לא חוכמה לקנות זריצקי היום. השאלה היא כמה אוצרים מסוגלים להיכנס לסטודיו של אמנים צעירים ולהגיד: כדאי לקנות דווקא את האמן הזה ואת העבודה הזו".

האם ההזדמנויות הכלכליות שמציע שוק האמנות גם פוגמות בחופש היצירתי של האוצרים? "אף מוזיאון לא ביקש ממני אי פעם להיות יותר מסחרי. להפך, אני חושב שהתרחבות השוק פתחה אופציות חדשות. מצד שני יכול להיות שאם הייתי אוצר במוזיאון הייתי מתבאס שאני לא יכול לקנות עבודה של אמן שאני רוצה, כי איזו קרן גידור קנתה את כל העבודות", מסכם רנטון.

תגיות

3 תגובות לכתיבת תגובה לכתיבת תגובה

1.
החונטה עובדת על כולם בעיניים. האמנים בארץ כלל לא ידעו על התארגנות זו.
החונטה מכה שוב. במדינת ישראל אמנם לא מושיבים אמן בבית הסוהר בגלל יצירה. חוץ מאשר אותה גרפיקאית שציירה את מוחמד כחזיר. אבל, יוצרים רבים יודעים מזה להיות דיסידנט בגלל יצירתם שאינה מיישרת קו פוליטי עם מנהלי מוסדות האמנות בארץ. אם אנדרו רנטון חשב שהוא נחשף למיטב האמנות בארץ, עלי לספר לו כי הוא נחשף אך ורק לאותם אמנים שעברו את הסף הפוליטי של היותם יוצרים פוסט ציונים. בנגב חיים ויוצרים מאות אמנים איכותיים שיצירתם קשורה בעבותות לארץ ישראל וגם למאורעות הדמים שהמדינה עוברת. אבל, עפ"י חוקי החונטה, על קשר לאדמת ישראל ועל כאב המלחמה רק יצירה של ערבים מותרת לפרסום והאדרה. ליהודים היוצרים תכנים אלו בקונטקסט הציוני, נכונו רק דיכוי והתעלמות מוחלטת. דוגמה לאחד האמנים הללו היא יונה לוי גרוסמן. יצירתה היא יצירה ציונית ולכן הפכה ליצירה האסורה במוסדות התרבות בארץ-ישראל. תכנסו לאתר שלה. תעברו על היצירות, השירים והמאמרים ותחליטו בעצמכם. www.art-gallery-yona.com
גלי  |  15.08.08