משתתפים בכנס אילת: "אין פסול במינגלינג בין עו"ד לשופט"

כנס של לשכת עורכי הדין באילת מזמן בכל שנה שופטים ועורכי דין רבים, שבאו להקשיב להרצאות, לנפוש, לראות ולהיראות, או במילים אחרות: לעשות "'מינגלינג". זו ההזדמנות של עורכי הדין להראות את הפן האחר שלהם בפני השופטים, ואולי לזכות בכמה נקודות בפעם הבאה שייפגשו בבית המשפט.

מתברר שגם השופטים מפיקים תועלת והנאה מההתחככות בפרקליטי צמרת. השופט בדימוס דני ארנסט מסביר: "השופטים יושבים על כס השיפוט כמו בתא זכוכית, ולעתים הם שמחים להתערב בבני אדם אחרים. הכנס באילת מערב גם נופש והנאה וגם אפשרות לפגוש עורכי דין בצורה לא פורמלית ושקופה ולקבל מהם פידבק".

שופט בדימוס שביקש להישאר בעילום שם אמר, כי אינו רואה פסול בהתחככות המסורתית, אך מעדיף לא להשתתף באירועים כאלה. "שמעתי שזה כנס נחמד, שוחים בבריכה ועושים חיים. אני לא חושב שיש לי פנאי לדברים האלו. אני מאמין שאת הדברים שיש לשופט למסור לעורכי הדין עדיף שימסור דרך פסקי הדין או המאמרים שהוא כותב".

עוה"ד הוסיף ואמר: " אני אוהב הרבה מעורכי הדין, אבל לא מסתובב איתם".

השופט בדימוס יהושע מצא באותה דעה. "אני לא משתתף במינגלינג הזה", אמר.

מסירים מחיצות

כללי האתיקה לשופטים קובעים כי מרגע שמונה שופט לכהונה לא מוטל עליו לנתק את קשריו החברתיים, לרבות קשרים עם עורכי דין, אך ראוי לו להיזהר בקשריו החברתיים ולתת את הדעת כיצד עשויות לפרש אותם הבריות. כנס הלשכה נחשב להשתלמות מקצועית ולא למפגש חברתי, מה שמקל על השופטים המשתתפים.

עו"ד פיני רובין, שנצפה בימי הכנס בשבוע שעבר בחברתה של נשיאת בית המשפט העליון דורית ביניש, אומר כי למפגש בין השופטים ועורכי הדין יש רק יתרונות. "אירועים מסוג זה מסירים מחיצות ביחסים הבין־אישיים ומפחיתים את הניכור, אם יש כזה, ואז ייתכן שהדיונים בבתי המשפט יתנהלו על מי מנוחות ופחות במתחים. זו תופעה שקיימת בכל העולם".

רובין אינו סבור כי יש איזשהו אינטרס מאחורי ההתקרבות הזו: "הקרבה לשופט אינה מעלה ואינה מורידה מתוצאות המשפט. השופטים הם אנשים מקצועיים ויודעים לעשות את ההפרדה".

השופט בדימוס דן ארבל, לשעבר מנהל בתי המשפט, חושב כי המפגש בין עורכי הדין לשופטים הוא חיובי עד גבול מסוים: "המפגש הוא טוב בתנאי שהוא נקי מאינטרסים. יש מצבים רגישים שבהם עורך דין יכול לנצל הזדמנות בכנס כדי למצוא חן בעיני שופט שהוא מנהל נגדו משפט. אך זו אינה סיבה לוותר על הכנס, שבו יש מפגש חשוב בין הצדדים".

ארבל לא השתתף השנה בכנס באילת, אך פקד אותו במשך שש שנים רצופות כשהיה מנהל בתי המשפט. לטענתו, כיום יש בעיה עם הפאנלים בכנס, שפונים לכיוון התקשורתי ולא המקצועי. "שופטים צריכים להתרחק מהתקשורת. כשכיהנתי כמנהל בתי המשפט הקפדתי שהיחידים שיופיעו בפני התקשורת יהיו נשיא בית המשפט העליון ומנהל בתי המשפט. כל שאר השופטים תפקידם לדבר בפסקי הדין שלהם", אמר.

לטענת ארבל, הפרסום עוזר הרבה יותר לעורכי הדין: "אם מופיעה תמונה של עורך דין בעיתון במקום בולט לצד שופט, זה עושה להם שירות מבחינת הלקוחות. זו הפרנסה שלהם, וזכותם לפתח את יחסי הציבור שלהם".

לדעת השופט בדימוס דני ארנסט, "מותר לשופט לכתוב פסק דין ומותר שהתקשורת תפרסם אותו, ומותר לו להגיד את דעותיו בהרצאות, אבל קשה להיות שופט כי אתה נמצא באקווריום וכולם מסתכלים עליך ובודקים את כל מה שאתה עושה".

לא זקוקים להתחככות

בכנס השנתי ניתן היה לראות שהשופטים נוטים להתרועע בעיקר עם עורכי דין בכירים וידועים כמו רובין ורם כספי. אחד מהשופטים בדימוס חושב כי הדבר נובע מהיחס של עורכי הדין למקצוע: "יש מערכת יחסים אחרת עם עורכי הדין הצעירים, שאין להם אותו מעמד ואותה עמדה. אני 30 שנה בשיפוט ואני מתגעגע לעורכי הדין רמי המעלה של פעם".

עו"ד רובין חושב כי הסיבה היא אחרת: "בן אדם באופן טבעי קרוב יותר לאנשים בסביבת הגיל שלו. זה נוח יותר לדבר עם אנשים במעגל החברתי שלך ולא עם אלו שבמעגל החברתי של הילדים שלך. זה לאו דווקא בגלל הנימוסים הטובים של עורכי הדין הוותיקים".

ארנסט סבור כי לא ניתן להתחכך עם כולם: "יש היום יותר מ־40 אלף עורכי דין. לעורכי הדין הבכירים יש ביטחון עצמי גבוה יותר, ומטבע הדברים קל להם יותר להתקרב לשופטים".

לדברי ארבל, "עורכי הדין הידועים והוותיקים לא זקוקים להתחככות עם השופטים. יש להם הערוצים שלהם לדבר איתם. מי שזקוק לזה הם עורכי הדין הצעירים והפחות ידועים, אך הכנס באילת גדול והסיכוי שזה יביא תועלת כלשהי לעורך הדין הוא קטן".