במת כלכליסט: הקצבאות כמנוף להעמקת העוני
קצבאות הילדים והבטחת ההכנסה פוגעות בחברה, בכלכלה ויותר מכל הן פוגעות ומחלישות את הפרט המקבל אותן, ואת המוטיבציה שלו לעבוד ולהשתכר בכוחות עצמו
בתקופה האחרונה ישנו מספר לא מבוטל של פוליטיקאים הנקראים בפי עצמם "חברתיים" ומנצלים את עליות המחירים האחרונות כדי לצבור פופולריות. מה יוצר יותר כותרות חברתיות מאשר דרישה חד-משמעית להגדלת הקצבאות.
כאשר באים לדון בנושא הקצבאות בצורה הגונה, אין לשים את כולן בסל אחד. את הקצבאות שהמדינה מחלקת לאזרחיה יש לבחון לפי מידת השפעתן על החברה, הכלכלה והפרט המקבל אותן. בצורת מיון כזו נקבל שלוש קבוצות שונות של קצבאות.
לבטל את קצבאות הילדים
בקבוצה הראשונה נכללות כל אותן קצבאות שתורמות הן לחברה, הן לכלכלה והן לפרט המקבל אותן. קצבאות מהסוג הנ"ל כוללות חופשת לידה, הבטחת שכר בזמן מחלה ממושכת ודמי אבטלה. קבוצה זו של קצבאות מתמרצת את העובד בכך שהיא מגדילה את הרשת הסוציאלית העומדת לרשותו, ועוזרת לו ביום שבו הוא באמת נזקק למדינה. מכיוון שאת הקצבאות האלה מקבל רק מי שעובד, הן עוזרות לבניית כלכלה וחברה טובות ויציבות יותר. לכן צריך להרחיב קצבאות אלה ככל שניתן.
קבוצת הקצבאות השנייה כוללת את אותן קצבאות שתורמות לחברה ולפרט המקבל אותן, אך אינן תורמות לכלכלת המדינה באופן ישיר. קצבאות מסוג זה אינן פוגעות ואינן מוסיפות למוטיבציית העובד מפני שהן ניתנות לקבוצות אוכלוסייה שאינן יכולות ולא צריכות לעבוד למחייתן. בקבוצה זו נכללות קצבאות הזקנה, ניצולי השואה וקצבאות הנכות למיניהן (בתנאי שהן ניתנות לנכים אמיתיים). המינימום ההכרחי מבחינתנו כחברה ומדינה הוא להצמיד את הקצבאות האלה למדד המחירים לצרכן. מכיוון שחוסר היעילות במטות המשרדים הממשלתיים ידוע לכל, הנה לכם מקור תקציבי לא מבוטל כדי להטיב עם המגזרים הבאמת חלשים של החברה.
הקצבאות מהסוג האחרון פוגעות בחברה, בכלכלה ויותר מכל הן פוגעות ומחלישות את הפרט המקבל אותן. קצבאות אלו פוגעות במוטיבציה לעבוד ולהשתכר בכוחות עצמך. הן כוללות את קצבאות הילדים, הבטחת הכנסה וכל הנחה או קצבה המורידה את המוטיבציה לעבוד. קצבאות מהסוג הזה צריך לשחוק ולקצץ ואם ניתן מבחינה פוליטית חובה לבטלן לאלתר. כל מי שתומך בקצבאות אלה אינו חברתי ולא יכול להיות חברתי. במקרה הטוב הוא טועה ומטעה ובמקרה הרע הוא פוליטיקאי המעדיף את ציבור בוחריו עני, עייף, בור ותלוי בו לנצח נצחים.
הכסף שייחסך יועבר לילד באמצעות החינוך
במהלך סוף שנות השבעים נפתחו ברזי הקצבאות לכל דורש וגם למי שלא דרש. במהלך אותן שנים מדדי אי השוויון בחלוקת ההכנסות בישראל הלכו וגדלו עד שהגיעו לממדיהם המדאיגים היום. כך חונך דור שלם של ישראלים להיות נזקק ונתון לכוחו ולמרותו של הגביר התורן במקום לעבוד לפרנסתו.
בכסף שייחסך ניתן לעשות פלאים לטובת החברה הישראלית. ניתן יהיה, לדוגמה, להעביר את הכסף ישירות לילד דרך מערכת החינוך. מכיוון שמטה משרד החינוך מנופח מעבר לכל פרופורציה, הוצאות התקורה לא צריכות לגדול וכל הכסף יוכל לעבור לתלמיד. להלן כמה אפשרויות לשימוש יעיל של המיליארדים שיחסכו: גן חובה מגיל שלוש לכל ילדי ישראל, צעד שיעזור לנשים רבות לחזור למעגל העבודה ולממש את הפוטנציאל הגלום ביכולתן; יום לימודים ארוך; שיעורי העשרה לצמצום פערים, חוגים, ספרי לימוד וילקוטים חינם לכל תלמיד המגיע ממעמד סוציו אקונומי נמוך.
ביום מין הימים, כשבישראל יצביעו לא רק על נושאי בטחון, דרך החלוקה מחדש של ההכנסות במשק צריך להיות נושא בעל משמעות בקלפי.
הכותב הוא ד"ר לכלכלה וניהול בינ"ל במכללה למינהל ובמכללת ספיר
לא התפרסמו תגובות לכתיבת תגובה