כונני ה-SSD משנים את חוקי המשחק

הכונן הקשיח, יודע כל בעל מחשב, יקרוס יום אחד. לא ברור מתי ולא ברור למה, אבל בסוף זה יקרה. הרעשים שבוקעים מהמחשב יתרבו, ויעידו על בעיות בתנועת החלקים המכניים שבכונן. ויום אחד, בגלל טלטול, חום או עייפות החומר, אחד החלקים המכניים יזוז ממקומו, וזה יהיה סופו של כל המידע שאגור במחשב. לבעליו יישארו רק הגיבויים שיצר, אם יצר.

האקסיומה הזאת, שקיימת כבר שלושה עשורים, משתנה. הכונן הקשיח הוותיק התחיל השנה לפנות את מקומו למי שעתידים לרשת אותו, כונני ה־SSD.

SSD הם ראשי התיבות שלSolid State Drive, או "התקן יציב". הם מתארים כונן ללא דיסקיות מגנטיות מסתובבות, ראשי קריאה וכתיבה מכניים או חלק נע אחר, אלא גוש צורן אחיד וקשיח, עמיד לטלטלות ושקט.

הטכנולוגיה עצמה קיימת מאז 1994. ב־13 השנים הראשונות לקיומה היא שימשה בעיקר בהתקני זיכרון נייד, בטלפונים סלולריים, בנגני מוזיקה ובמכשירים של תעשיות רפואיות וביטחוניות. אך בשנה האחרונה היא חדרה בבת אחת לתחום המחשבים הניידים, וכיכבה בשורה של לפטופים שבימים אלה קובעים את הסטנדרט החדש בתחום. תחילה שולב כונן SSD במחשב הקטן OX Laptop של פרויקט "מחשב לכל ילד" של האו"ם. אחריו הגיע הכונן החדש ללפטופ הזול ושובר הקופות Eee PC של אסוס הטייוואנית. אחרי אסוס הוא צץ בשובר קופות אחר, מקבוק אייר הדקיק של אפל, וגם שולב במחשב הזערורי של לנובו, ThinkPad X300.

רוב המומחים תמימי דעים: כונני ה־SSD יהפכו ליותר ויותר קטנים, מהירים, אמינים וחסכוניים בחשמל, עד שיסלקו את הכונן הקשיח מהעולם. וזה רק עניין של זמן.

אינטל וגוגל התאהבו

ה־SSD הוא לא שם של המצאה מסוימת, אלא של רעיון: שיפור החומרה שמשמשת לזיכרון הזמני של המחשב, זה שמתנדף עם כיבויו, והפיכתה לאמצעי אחסון קבוע. המוצר הראשון שהשתמש בטכנולוגיה הזאת יצא בשנת 1995 והיה של חברת אם־סיסטמס הישראלית, ממציאת הדיסק און קי. חברת סנדיסק רכשה את אם־סיסטמס ב־2006, וכיום משתפת פעולה עם טושיבה בייצור זיכרונות פלאש, המשמשים את כונני ה־SSD.

מלבד סנדיסק, אינטל מקימה בימים אלה את מפעל ייצור ה־SSD הרביעי שלה בסינגפור. חברת השבבים הגדולה בעולם כבר העניקה ל־2008 את התואר "שנת ה־SSD", והיא מייעדת לטכנולוגיה תפקיד חשוב, שיתבטא בראש ובראשונה בלפטופ הקטן שלה, Classmate. החודש פורסם כי מתגבשת עסקה בין אינטל לגוגל, שתשתמש בכונני SSD במרכזי הנתונים שלה. באמצע יוני תכריז אינטל על מערכת השבבים "סנטרינו 2", שגם בה נשמר מקום של כבוד ל־SSD, ובתעשייה מדברים גם על התרחבות פעילות ה־SSD של סמסונג ו־LG. התחרות שהחלה זה עתה עתידה להביא לשחיקת מחירים ולהשקת מוצרים חדשים רבים.

פלח השוק של ה־SSD עדיין קטנטן. מתוך 270 מיליארד דולר ששולמו בשנה שעברה על מוליכים למחצה, רק מיליארד אחד שימש לרכישת כוננים בטכנולוגיה החדשה. התחזיות לעתיד מגוונות. חברת המחקר גרטנר מעריכה שעד 2011 עסקי ה־SSD יגלגלו 3.5 מיליארד דולר. חברת המחקר iSupply מעריכה כי מדובר ב־7 מיליארד דולר. מכירות זיכרונות הפלאש אכזבו ברבעון הראשון של 2008, וההתלהבות סביב הכוננים המהירים והעמידים הצטננה קצת, אבל החגיגה לא בוטלה, רק נדחתה.

עוד לא לגמרי הבשיל

לכונני ה־SSD יתרונות רבים. הכונן הקשיח הוותיק קורא וכותב מידע בפרקי זמן שנמדדים באלפיות השנייה. המהירות של טכנולוגיית זיכרון הפלאש שמשמשת ב־SSD נמדדת בחלקי המיליון של השנייה. בהיעדר חלקים נעים, היא מבטיחה - לפחות בתיאוריה - נפח פיזי קטן, ביצועים מהירים מאוד, פעולה שקטה, צריכת חשמל נמוכה ופליטת חום קטנה בהרבה מזו של הכונן הקשיח. כל אלה, לצד עמידות רבה יותר לטלטולים ולשינויי טמפרטורה, הופכים את הכוננים הללו לפתרון אידיאלי למחשבים ניידים.

אך כמקובל, יש פער לא קטן בין התיאוריה למציאות. כונני ה־SSD שזמינים כיום עדיין מציעים נפחי אחסון קטנים מדי, ביצועים שלא עדיפים בהרבה על הכוננים הקשיחים - ומחיר אסטרונומי. מחירם של כונני SSD עומד על 10–15 דולר לכל גיגה, לעומת כ־20 סנט עד 2 דולרים לגיגה בכוננים קשיחים רגילים. זו הסיבה שמחשבי Eee PC נמכרים עם כונן של 8 גיגה בלבד, וזו אחת הסיבות לכך שמקבוק אייר עם כונן בגודל 64 גיגה עולה אלף דולר יותר מאותו המחשב עם כונן קשיח של 80 גיגה. ובעוד שהשיפור בביצועים מורגש, החיסכון בזמן סוללה מורגש פחות, וגם נושא העמידות עדיין טעון הוכחה.

כיום כונני ה־SSD עוברים מטכנולוגיית NOR Flash הוותיקה לטכנולוגיית NAND Flash, שמאפשרת לדחוס הרבה יותר מידע לאותו שטח. רכיבי ה־NAND דוחסים כבר היום גיגות של מידע לטלפונים סלולריים ולמצלמות דיגיטליות. כונני SSD למחשבים ניידים העלו לאחרונה את נפח האחסון ממקסימום של 32 גיגה למקסימום של 128 גיגה. סמסונג מתכננת להשיק השנה כונן ראשון בנפח של 256 גיגה. כונני ה־SSD שאינטל מתכננת להשיק עד סוף השנה יהיו לטענתה מהירים עד פי חמישה.

"מה שאנחנו רואים הוא רק ההתחלה", אומרת דורית אורן, בכירה בחטיבת פתרונות המחשוב בסנדיסק. "כבר עכשיו ה־SSD תפס פלח שוק של אנשי עסקים שמרבים לנסוע, ושהנוחות והאמינות חשובים להם יותר מהמחיר. ומעבר להייפ הנוכחי, אנחנו עדים למצב שבו הקומפוננטה המכנית האחרונה יוצאת מהמחשב הנייד. השינוי העמוק הזה יאפשר למחשב לעבור שינויים מרחיקי לכת".

SSD: כך תסבירו לאמא

כונני SSD מבוססים על זיכרון פלאש - משטח סיליקון (היסוד צורן) - שעליו מודפסים מיליוני מעגלים חשמליים מיקרוסקופיים. כונן SSD יכול להיות מורכב משבב אחד כזה במארז קרמי עם רגלי מתכת (המכונה "ג'וק"), או מכמה שבבים כאלה שמותקנים על לוח פלסטיק וסגורים בתוך מארז מיוחד. הקריאה מזיכרונות הפלאש והכתיבה אליהם מתבצעות באופן אלקטרוני וללא צורך בחלקים נעים כמו בכונן הקשיח, בעל הצלחות המסתובבות והמחט המגנטית.

זיכרונות הפלאש הם קרובים רחוקים של ה־RAM, הזיכרון הזמני של המחשב, זה שבזכותו ניתן לעבוד על המחשב. מה שלא נשמר לכונן הקשיח נעלם עם הכיבוי. אלא שזיכרון המחשב זקוק לאספקת חשמל מתמדת. כשהחשמל נפסק, המידע בזיכרון הזמני נמחק. רכיבי הפלאש אינם זקוקים להזרמת חשמל. הזרם משמש כדי לכתוב עליהם מידע, אולם לאחר הכתיבה המידע שבהם נשמר עד לשינויו - כמו בכונן קשיח.