במת כלכליסט: על עיוורון המספרים

בטור הקודם שאלנו מהו המוצר הפיננסי המסתורי הזה, SIV (Structured Investmnent Vehicle), שעליו הפסיד בנק הפועלים כל כך הרבה כסף, ואיך נפלו גיבורים כמו חברות הדירוג ובנקים ענקיים בפח הזה.

הבסיס למוצר המובנה הזה הוא משכנתאות ברמה נמוכה יותר מאשר הפריים (סאב־פריים). ניקח לווים קצת פחות בטוחים מאשר ברמת הפריים, חשבו יוצרי המוצר, אבל נחלק את הסיכון. רובו ייפול על המעטים שמוכנים לקנות אותו, ואת החלק הבטוח יותר נמכור למשקיעים הסולידיים - בנקים, קרנות פנסיה ודומיהם. זוהי טכניקה מקובלת בהנדסה פיננסית, שלא הומצאה לכבוד המוצר הזה.

הבעיה היתה שהטכניקה של מכירת המשכנתאות הביאה למשכנתה ברמת זבל, ולא למשכנתה ברמה מעט יותר נמוכה. הלווים היו גרועים: אנשים מובטלים או אנשים שאינם יודעים אנגלית. הנכסים היו בתים בשכונות עוני, שקשה לממש במקרה של הפסקת תשלום. המשווק של המשכנתאות קיבל תגמול לפי הכמויות שמכר, ולא היתה עליהן שום בקרה של איכות.

בנק המשכנתאות נשאר בלי סיכון

ומה עם בנק המשכנתאות עצמו? הטכניקה של איגרות חוב מגובות במשכנתאות (MBS) היא למכור את המשכנתאות לקוני האג"ח באופן מפוזר, כך שבנק המשכנתאות עצמו נשאר בלי שום סיכון. הבעיה בשיטה היא שלבנק המשכנתאות יש תמריץ חלש לדאוג לאיכות הלווים, כי הסיכון שלהם עובר במלואו לקוני האג"ח - ולאלו אין מושג על איכות הלווים.

המהנדסים הפיננסיים לא הביאו בחשבון בעיות חמורות אלה בבואם להעריך את הסיכוי לאי־תשלום המשכנתה. הם הסתמכו על סטטיסטיקות של פשיטות רגל בעבר, אבל אלו היו מבוססות על היסטוריה שבה אין רמאות. הרי רעיון הסאב־פריים היה חדש, ולכן לא יכלו להיות סטטיסטיקות של הצלחה. למוצר היו סיבוכים נוספים, שהגבירו את רווחיותו אבל גם את הסיכון שבו.

את המוצר העריכו מהנדסים פיננסיים בשני מקומות: בבנקי ההשקעות הגדולים, שארזו ומכרו את המוצר, ובחברות הדירוג הגדולות, שנתנו לו את הדירוג הטוב ביותר - AAA. רשות ניירות ערך האמריקאית, ה־SEC, חוקרת בימים אלה תקלה שנמצאה בחברת סטנדרד אנד פור'ס: באחת מתוכנות הדירוג נמצאה שגיאה, וכאשר מתקנים אותה - מקבלים דירוג נמוך בארבע דרגות.

כל כך הרבה אנשים חכמים ומוכשרים טועים

אז איך זה שכל כך הרבה אנשים חכמים ומוכשרים (כולל אנשי בנק הפועלים שלנו) כל כך טועים? זהו עיוורון המספרים. הרבה מאוד אנשים מתרשמים מניתוח כמותי, ולא שואלים ובודקים מה יש מאחורי המספרים.

דבר ידוע הוא שבמלחמת וייטנאם נכשלו האמריקאים בשימוש בניתוחים כמותיים. לפי גרסה אחת, הם אספו סטטיסטיקות של אבידות שהם גורמים לוייטקונג ושל אבידות שנגרמות להם, וציירו גרף של אבידות. הניתוח גרס שכאשר האבידות של הוייטקונג יהיו גדולות דיין ביחס לאבידות של האמריקאים - יהיה מפנה במלחמה. דווקא כאשר לפי המספרים היה צריך להיות מפנה חיובי, התחילה בהפתעה ההתקפה הגדולה של טט, זו שגרמה להפסד האמריקאי.

מה קרה? פשוט מאוד: הדיווח מהשטח של האמריקאים היה שקרי, כי הכוחות בשטח רצו להיראות טוב, והמספרים לא נבדקו ברצינות. אגב, באותה תקופה הסתובב בשטח עצמו איש מוכשר ביותר, שהיה גם מ"פ במארינס וגם דוקטור לכלכלה, ושמו דניאל אלסברג. הוא אמר שלדעתו המספרים אינם משקפים את המציאות, אבל קולו לא נשמע.

האם יש דרך להתגונן בפני עיוורון המספרים? כרגיל, אין תחליף לשכל הישר ולשאלות נכונות. צריך לשאול מי מייצר את המספרים ביסוד החישוב, ולעשות חישוב מקורב קצר כדי לראות אם סדרי הגודל מתקבלים על הדעת - חישוב של גב מעטפה. אם בחברת הדירוג לא גילו את השגיאה הקולוסאלית בתוכנת המחשב, סימן שהם לא עשו את זה.

הכותב הוא פרופ' לכלכלה באוניברסיטת בן־גוריון, עמית בכיר במכון ון ליר בירושלים ולשעבר המשנה לנגיד בנק ישראל