אתר זה עושה שימוש בעוגיות על מנת להבטיח לך את חוויית הגלישה הטובה ביותר.
איך מתכננים את העיר השנייה בצפיפותה בעולם? צילום: בועז אופנהיים

איך מתכננים את העיר השנייה בצפיפותה בעולם?

מתכנן הערים ההודי דיפינדרה פראשאד מתמודד עם אחד האתגרים הקשים - לתכנן עיר שחיים בה 18 מיליון תושבים. הוא אינו מתרגש מהצפיפות בהודו, מבקש להחזיר את מוקד הפיתוח למרכזי הערים ויוצא נגד בניית שכונות סגורות. נוסף על כך הוא ממליץ: "הודו תוכל להחזיר למשקיע תמורה גבוהה יותר מאשר סין"

04.06.2008, 07:17 | דותן לוי

מרבית הערים בהודו, ובהן מומבאי ודלהי, מופיעות במפת הצפיפות העולמית תחת הספרות 1,000+ ומאכלסות בין עשרת אלפים ל-20 אלף איש לקמ"ר. נתוני הדמוגרפיה בהודו ומחירי הקרקעות הגואים מציבים בפני האדריכלים ומתכנני הערים המקומיים אתגר אמיתי - לפתח את הערים הצפופות כך שימשיכו לשגשג, ויאפשרו לבניות תשתיות מתאימות ורמת חיים סבירה לכלל התושבים.

אחד מאותם מתכנני ערים הודים הוא דיפינדרה פראשאד, אדריכל במקצועו ומנכ"ל ארגון INTBAU בהודו, שהגיע להרצות בכנס בנושא צפיפות עירונית של עמותת מרחב. INTBAU היא רשת בינלאומית לבנייה מסורתית ואורבניזם, הדוגלת בתכנון נכון וביצירת ערים יעילות. פראשאד, שעדיין לא הספיק להתרשם מהאורבניזם הישראלי, אינו מתרגש מהצפיפות ההודית: "כשאתה הולך ברחוב בדלהי אתה מרגיש שיש לו דופק. הכל חי ונושם. אם משווים את הנתונים לערים אחרות, אכן מדובר בערים צפופות, אבל בהודו התכנון עובד. האנשים רגילים לחיות ככה, זה מתאים לתרבות שלנו ולאופי המקום".

מומבאי. מציבה בפניי האדריכלים אתגר אמיתי, צילום: בלומברג מומבאי. מציבה בפניי האדריכלים אתגר אמיתי | צילום: בלומברג מומבאי. מציבה בפניי האדריכלים אתגר אמיתי, צילום: בלומברג

לדברי פראשאד, המפתח לתכנון ערים צפופות כדלהי הוא שימוש בשטחים הפתוחים והציבוריים. "הדרכים בהודו מנוצלות לא רק עבור המכוניות - התושבים הולכים עליהן, אזורי הקניות והמסחר נמצאים בצדן, ומתרחשת בהן פעילות רחוב ערה. זה תמיד היה שם, זה לא משהו חדש. אנחנו מנסים לשפר את האיכויות. לדעתי, יש ליצור שטחים ציבוריים גדולים דיים כדי שיהיה נעים לאנשים לשהות בהם. אם יהיו לנו חופים מטופחים ללכת אליהם, לאנשים לא יהיה ממש אכפת מה גודל הדירה שלהם".

תכנון אורבני

פראשאד אינו רואה הרבה הבדל בין הערים בהודו לבין הערים המערביות. לדבריו, גם בהודו צורכי האוכלוסייה משתנים במהירות, וגם בה מתרחשת תנופת הפיתוח המואץ, אולם בעיכוב ניכר.

"התושבים מבקשים להעלות את רמת החיים, ומחפשים בתים, שירותים ותחבורה טובים יותר. הפיתוח הזה מתרחש, אבל הוא מביא עמו גם ניכור וריחוק, כאותן שכונות סגורות שאין להן כל אינטראקציה עם העיר. זו בעיה שערים רבות מתמודדות איתה בימים אלה. הערים המערביות עברו את תנופת הפיתוח המואץ, בנו את הפרברים והזניחו את מרכזי הערים. כעת כולם מבינים שתכנון אורבני נכון הוא קודם כל תכנון בר־קיימא הנותן למרכזי הערים מקום של כבוד ומשלב בשאר האזורים מגורים עם מסחר ותעסוקה. הודו נמצאת בשלב שבו חלק גדול מהפיתוח נעשה מחוץ לעיר וכעת, אנחנו - קבוצה של מתכנני ערים - מנסים למנוע או לפחות להאיץ את שלב הביניים הזה, ולעבור לשלב שבו נמצאות היום הערים המערביות".

התכנון העירוני מספק פתרונות גם להומלסים ולדיירי הרחוב?

"לאחרונה הצטרפתי למשלחת שביקרה בחבל רג'סטאן, שבו מדיניות הרשויות היא להקצות שטחים פתוחים לאנשים חסרי קורת גג. שירותי הרווחה חקרו את הנושא, והממצאים הראו שהאנשים העניים מסוגלים לנצל את השטחים הציבוריים בצורה יעילה יותר, ומעדיפים לבלות 80% מהזמן בשטחים ציבוריים ורק 20% באזורים סגורים לשינה ולבישול. אנו מפתחים מודלים שיספקו מענה לאותם אנשים, ייתנו פתרונות רחבים ברמה הציבורית ויאפשרו חיבור טוב יותר לקרקע וערבוב נכון של האוכלוסייה במרחב. עם זאת, אחת הבעיות שעלתה היא שמשפחה הודית ממוצעת משתמשת בשטח של 18 מ"ר, ולאור מחירי הקרקעות היקרים בהודו, למדינה עצמה אין עתודת קרקעות או יכולת כלכלית לרכוש אותן".

התשתיות ישתפרו

המשקיעים מכל העולם, שהגיעו לאחר שהודו סומנה כיעד מרכזי להשקעה, מתקבלים לדברי פראשאד בברכה, אולם המודלים שהם מביאים אינם מתאימים להודו. "80% מהפיתוח בהודו מתבצע על ידי משקיעים זרים. עם זאת, הבנייה שהם הביאו זרה לאווירה בהודו ולאקלים שלה. גם סטודנטים הודים שיצאו ללימודי אדריכלות בעולם מגיעים עם מודלים שהובילו לבניית פרויקטים של גטאות. התלונות שלנו הן לא נגד אותם משקיעים, כי הם בסך הכל באו לעשות עסקים, אלא כלפי הרשויות שאינן קוראות נכון את המפה".

זה נשמע כאילו אתה נגד הארכיטקטורה המערבית.

"לגלובליזציה יש הרבה אספקטים חיוביים, אבל בארכיטקטורה זה לא תמיד מתאים. לדוגמה, גורדי שחקים משקפים את שיא הטכנולוגיה, אבל הם נהפכו למייצגים של כוח ועוצמה שמנתקים את האנשים מהקרקע. קיים מודל גלובלי של שכונות עם רבי־קומות שחוסמים את האוויר אחד לשני ועוצרים את הרוח, שמתאים למדינות צפון אמריקה הקרות. אבל בהודו, בחום של 40 מעלות, חסימה של האוויר הופכת את הבניינים לתנור רותח, ואז צריך להתחיל לקרר את הבניין במזגנים, צריכת החשמל גדלה וכך גם זיהום האוויר".

איך לדעתך תיראה דלהי בעוד עשר שנים?

"התשתיות הבסיסיות ישתפרו. הבעיה היחידה שמטרידה אותנו היא מחסור במים וזיהום אוויר".

באופן טבעי, שמה של הודו כמדינה מתפתחת מוזכר עם סין. איפה כדאי יותר להשקיע?

"משקיע צריך לקחת בחשבון שמבחינת הממשל, הודו מתקדמת ודמוקרטית יותר בהשוואה לסין, והיא נהנית מיתרון של שליטה בשפה האנגלית ויכולת תקשור עם העולם המערבי. הסינים עשו עבודה טובה, אבל במידה רבה אפשר להגיד שחלק נכבד מהפיתוח כבר נמצא מאחריהם. להערכתי, בשלב זה הודו תוכל להחזיר למשקיע תמורה גבוהה יותר מסין".

שיתוף בטוויטר שיתוף בוואטסאפ שיתוף בפייסבוק שיתוף במייל

תגיות