דירקטור בסובריין: "צריך לשלם שכר, אבל לא 35 אלף דולר בחודש"

"רוב הדירקטורים בחברות ציבוריות הם דירקטורים מטעם. אני לא הייתי כזה, ולכן הפכתי לאישיות לא רצויה בחברה" - כך תיאר אתמול ל"כלכליסט" ליאו ספקיאר, דירקטור חיצוני בחברת סובריין נכסים, את שרשרת האירועים המטרידה שהובילה להתפטרותו מהחברה.

לדבריו, הופעל עליו מכבש לחצים כדי שייאות לאשר למנכ"ל החברה, אברהם פוזננסקי, המחזיק ב־32.7% ממניות החברה ומשמש גם יו"ר, משכורת של 35 אלף דולר בחודש. זאת, בשעה שלחברה פעילות מצומצמת (מחזיקה בנכס מניב אחד בקונטיקט ובאופציה לרכישת ארבעה נכסים נוספים) ולאור מצבה הפיננסי.

ספקיאר (52) הוא איש כספים ותיק, בוגר לימודי כלכלה ומינהל עסקים באוניברסיטת בר־אילן ולימודי חשבונאות באוניברסיטת תל אביב, שבשנים האחרונות שימש סמנכ"ל סחר ומזכיר בחברה ציבורית אחרת. במכתב חריף הודיע שלשום ספקיאר לפוזננסקי על התפטרותו. אתמול הוא לא שש לדבר על הסיטואציה הבעייתית שאליה נקלע, אך הביע אמון מלא בנכונות צעדיו. "אני בסערת רגשות, אבל עומד מאחורי ההתפטרות שלי", אמר.

לא דירקטור מטעם החברה

"רציתי לייצג את האינטרסים של הציבור בצורה הטובה ביותר כי זה התפקיד שלי, ולא נתנו לי לעשות את זה", סיפר ספקיאר. "רוב הדח'צים הם לדעתי מטעם, ואני לא הייתי כזה. אני לא חושב שחברה ציבורית בסדרי הגודל הללו צריכה לשלם משכורות כאלה, ואמרתי את זה, ואז הפכתי לאישיות לא רצויה בחברה. אני לא מוכן לאחוז בקרנות המזבח בשביל כמה אלפי שקלים בחודש".

איזה לחץ הופעל עליך?

"אמרו לי שאני פוגע בחברה ושצריך לתת משכורת למנכ"ל. זה נכון, צריך לשלם משכורת, אבל השאלה היא איזו. שלחתי למנכ"ל הצעה שהיתה סבירה בעיניי והוא אפילו לא ענה לי".

היסטוריה ארוכה של בעלים

סובריין נכסים היא חברה קטנה הנסחרת לפי שווי שוק של 15 מיליון שקל ועוסקת בנדל"ן מניב בארצות הברית. הבעלים אברהם פוזננסקי, שמשכורתו עומדת במרכז הפרשה, רכש אותה כשלד בורסאי (לשעבר ארית מדיקל) בסוף 2006 בתמורה ל־1.1 מיליון דולר מידי בעליה הקודמים יהושע הרשקוביץ.

לחברה היסטוריה ארוכה של העברות ידיים, ולמעשה מאז 2001 ועד לאחרונה לא התקיימה בה פעילות כלשהי. עם רכישתה ב־2006 על ידי פוזננסקי, יזם נדל"ן יהודי מברוקלין, הוא יצק לתוכה פעילות נדל"ן של חברת נדל"ן פרטית שהיתה בבעלותו. לפני חודש ימים הכניס פוזננסקי לסובריין את חברת אלמונד השקעות - חברה פרטית מלוקסמבורג שבבעלות אד כהן הבריטי ודני טורצקי הישראלי - כשותפה בשיעור של 37% בתמורה ל־10 מיליון שקל.

ממקום מושבו בברוקלין התייחס אתמול אברהם פוזננסקי בספקנות לטענות שהופנו כלפי התנהלותו והתנהלות אנשיו. "יש לנו חברה ואנחנו מנסים לעשות עסקים", אמר. "יש לנו בעיה עם חוזי ההעסקה של מספר נושאי משרה, ואני ביניהם. 18 חודשים לא קיבלתי משכורת כי לא הצליחו לאשר לי אותה. מי עוד היה מוותר במשך שנה וחצי על משכורת?".

לא היה עדיף לוותר על כמה אלפי דולרים שבמחלוקת ולקבל משכורת?

"השקעתי מיליוני דולרים בחברה, יש לי שנים של ניסיון - ואז באים אליי ורוצים לשלם לי חצי מהמינימום שמגיע לי. זה לא נשמע לי הגיוני".

ספקיאר מתאר התנהלות מטרידה של לחצים שהופעלו עליו.

"אני לא יודע על מה הוא מדבר. ברור שנושא המשכורת עלה בשיחות פורמליות ולא פורמליות, היו ויכוחים לגיטימיים, אבל לא הופעל שום לחץ. בפגישה שקיימתי איתו לפני שבועיים הוא הסכים לאשר לי את המשכורת, ויום למחרת בהצבעה הוא התחרט, אין לי מושג למה. הוא אדם טוב, עם ניסיון, ואני מקווה שנמצא בקרוב מחליף שיעזור לנו להצעיד את החברה קדימה".

ספקיאר לא היה נושא המשרה היחידי שעזב את החברה השבוע: יומיים לפני מכתבו החריף דיווחה החברה על סיום העסקתו של סמנכ"ל הכספים שמואל לוי, אשר מצדו הדף את הקשר בין שני האירועים, אך בשיחה עם "כלכליסט" אמר: "יש לחברה צורת ניהול מסוימת ואווירה, וייתכן שחלק מהמהלכים שלה היו השתדלויות למיניהן כתוצאה של המעבר מחברה פרטית לציבורית. בכל מקרה זו חברה מסודרת, ואני לא הייתי מחבר בין שני האירועים".

אתה מכיר את הלחצים שעליהם מדבר ספקיאר?

"אני הגעתי להבנה עם החברה שאנחנו צריכים להיפרד, כך שלא הייתי שותף לחלק גדול מהדיונים האחרונים, אבל אני יודע שהיו מחלוקות על השכר".

ביום שאחרי ההתפטרות של ספקיאר מיהרה סובריין להבהיר למשקיעים כי "לא נפל כל פגם בהליך הנדרש לאישור תנאי העסקתו של פוזננסקי", וכי "כל הפעולות לאישור תנאי ההעסקה בחברה נעשו ונעשים אך ורק כדין". אולם המקרה של סובריין מעלה תהיות כבדות - האם הדירקטור החיצוני שאמור לייצג את הציבור, אך ממונה על ידי בעלי השליטה, הוא ישות עצמאית, או שמא הוא בסך הכל זרועם הארוכה של הבעלים?