מה קורה מאחורי הקלעים של דירקטוריוני החברות הציבוריות?
לחצים מצד בעלי השליטה, קשיים בהשגת מידע, התכופפות בפני בעלי הכוח וחוסר ידע ורקע מתאימים - כך נראים חיי הדירקטורים החיצוניים. המקרה של ליאו ספקיאר וחברת סובריין השבוע הוא רק דוגמה אחת לכך
קשים הם חייו של הדירקטור החיצוני, מי שאמור לשבת בדירקטוריון החברה ולשמור על האינטרס של מי שאינם נמנים עם בעלי השליטה. לחצים מצד בעל השליטה, קשיים בהשגת אינפורמציה אמינה, תהליך קבלת החלטות לקוי, מינויים בעייתיים -אלה רק חלק מהאתגרים היומיומיים העומדים בפני הדירקטורים החיצוניים בחברות הציבוריות.
אתמול חשף בפנינו ליאו ספקיאר, הדירקטור החיצוני בחברת סובריין נכסים שלטענתו התפטר לאחר שהופעל עליו לחץ לאשר משכורת חריגה למנכ"ל, את המורכבות של תהליך קבלת ההחלטות בחברה ציבורית. הסיפור של סובריין הוא דוגמה לחשש הקלאסי המצדיק את מינויו של הדירקטור החיצוני. כפי שראינו בעבר, התנהלות קבלת ההחלטות הבעייתית והשנויה במחלקת איננה מנת חלקן של חברות ציבוריות קטנות בלבד.מושג הדח"צ ריק מתוכן
"מושג הדח"צ מרוקן מתוכן. יש פער גדול בין הציפיות הפורמליות למה שקורה בפועל", מודה דוד בועז, לשעבר הממונה על התקציבים במשרד האוצר, ומי שכיהן כדירקטור חיצוני בבנק דיסקונט. "דח"צים, נבונים ומוכשרים ככל שיהיו, לא יכולים למלא את תפקידם כי קיים ניגוד מובנה: אתה נכנס לנכס של מישהו, ומתחיל לנהל אותו תוך שמירה על אינטרס של אנשים אחרים. הבעיה מתחילה כאשר מביאים, מצד אחד, מראש אנשים רציניים, אך מצד שני מצפים מהם לשמש חותמת גומי".
דירקטור חיצוני הוא חותמת גומי? "מושג הדח"צ הוא בהחלט חותמת גומי. הייתי מחלק את הדירקטורים החיצוניים לשני סוגים: אלה שהם 'פודלים', מקבלים בעיניים מושפלות ובגב כפוף את כל החלטות בעלי השליטה, ומנגד יש את העצמאיים. ראיתי את זה הרבה פעמים, גם אצל נושאי תפקידים בכירים מאוד במשק, שמקבלים יום יום החלטות מאוד כבדות, ואז מגיעים לדירקטוריון -מערכת שבה הם לא צריכים לדווח, אין שקיפות מלאה והדברים נעשים בחדרי חדרים -ויודעים להתקפל ולהתקרנף".ממנים את מי שצייתן
"הנטייה הפרגמטית בשטח", אומר בועז, "היא לחפש אנשים צייתנים ולא להפך. הבעיה היא שגם אי אפשר להחליף דח"צ, אלא אם קורה משהו פלילי. הרבה פעמים במקרה הטוב מוכנים לשמוע את דעתך אם היא תואמת את זו של ההנהלה הבכירה ושל בעלי השליטה. אחרת נוצרים סכסוכים, היתקלויות, חילופי דברים קשים.
"בהתחלה כעסתי אבל היום אני לא כועס, אלא מצר על כך שאנשים מאבדים את המצפן שלהם כי אני מבין שזה מה שקורה בעולם, כלומר זו איננה תופעה ישראלית אלא כלל אנושית. הבעיה היא שבינתיים תרבות הרחוב, במובן השלילי, מגיעה לחלונות של הדירקטוריונים הכי בכירים במשק". "הביקורת על תפקודם של הדירקטורים נובעת מחשיבה שישנן חברות מסוימות שבהן הדירקטורים החיצוניים הם מינויים של בעלי השליטה", אומר עו"ד דרור גל ממשרד סטריכובסקי גל ברוך פורת, לשעבר דירקטור חיצוני בחברת שיכון ובינוי. "השאלה היא איך דירקטור חיצוני יכול לתפקד כשהוא זרועו הארוכה של בעל השליטה? קודם כל צריך לזכור שלא כל הדירקטורים החיצוניים נבחרו לפי רצונו של בעל השליטה, אבל העובדה היא שיש אין ספור דוגמאות בהיסטוריה של דירקטורים שהתפטרו וחברות שהתמוטטו כי לא נשאלו השאלות הנכונות. למה? כי אין ספק שהיותך מינוי של בעל השליטה הוא מצב שמעורר קונפליקטים". "כדירקטור כל ההחלטות קשות. יש עומס רב על כתפיך", מתאר גל. "התפיסה הרווחת היא שהדירקטורים רק שותים תה ואוכלים בורקס. האם זה קורה במציאות? כל אחד יגיד לך שבחברה שלו זה לא קורה, אבל בהתבסס על כל התביעות שהוגשו עד היום, יש דירקטוריונים שההתנהלות בהם יותר בעייתית. למשל, במקרה חלוקת האופציות בשיכון ובינוי (למנכ"ל היוצא אורי שני וליו"ר רוית בר ניב) היתה הרבה ביקורת על הנושא, אבל לא הרבה אנשים יודעים שישבנו על זה שלושה חודשים, פעמיים בשבוע, במשך שעות עם יועצים מכל הסוגים וקיבלנו את הסקירות המקיפות ביותר לגבי תנאי אופציות מחוץ לכסף ובתוך הכסף. אז אפשר להגיד שבגלל המקרה של בזק חיפשנו כיסוי, ואפשר לומר שפשוט עשינו את העבודה".לא מכירים את החברה שבה הם מכהנים
למרות המורכבות שתוארה, באופן יחסי מעטים הם המקרים של דירקטורים חיצוניים שמתפטרים תוך שהם יוצאים בפומבי נגד בעל השליטה. מעטים עוד יותר המקרים בהם הדירקטורים מוכנים לדבר בפומבי תוך חשיפת שמם.
פ', שכיהן עד לאחרונה כדירקטור חיצוני באחת החברות הגדולות במשק, מספר: "הבעיה הגדולה היא שהמושג בעל שליטה על חובותיו וזכויותיו אינו מוגדר בחוק. יש התייחסות רק לעסקאות עם בעלי עניין, כאילו רק בהן טמון פוטנציאל לניגוד עניינים. בהקשר של דירקטורים חיצוניים צריך לזכור שבעל השליטה הוא זה שמציע את מינויים, כך שהם למעשה פרורוגטיבה שלו".
פ' מודה שאמנם יש אישור של האסיפה הכללית עם תמיכה מיוחדת של בעלי מניות המיעוט, אבל מסייג שהמיעוט לא יכול להציע דירקטור. "גם אם המיעוט ינסה להציע מינוי, אין לו סיכוי להעביר את המינוי. מכאן עולה שאלה האם הליך המינוי מבטיח את עצמאות הדירקטור החיצוני. התשובה היא חד־משמעית - לא".
"אני מסתובב עם ההרגשה שדירקטורים חיצוניים בכלל לא מכירים את החברה שבה הם מכהנים, ולא יידעו לומר מה החוב שלה או מה מחיר המניה בבורסה".
מניסיונך, איך דח"צים מתמודדים עם חוסר השפעתם בפועל? "הולכים להיות דירקטור כי יש בזה אלמנט ייצוגי, אבל ההחלטות האמיתיות לא מתקבלות על ידי הדח"צים. תוכניות אופציות? כשהתוכנית מגיעה לדירקטוריון, היא כבר מכובסת לגמרי; לא מביאים החלטה שחושבים שלא תעבור". ובמקרה כזה יש מכבש לחצים על הדח"צים? "אני לא חושב שבעל השליטה מפעיל לחצים, זה הרבה יותר פשוט. סוגרים עם הדח"צ קודם מה יצביע, ומראש לא מגישים הצעת החלטה שחוששים שלא תאושר".הדירקטור מוזן באינפורמציה חלקית
"אני לא חושב שאפשר לעשות הכללות. יש דח"צים שמגלים עצמאות ולא נבהלים לומר את מה שיש להם. מנגד, אני מכיר גם כאלה שמתיישרים תחת לחצים כדי לשמור על הכיסא", אומר נ', לשעבר דירקטור חיצוני באחת מחברות הבנייה. "אחד הכשלים היותר חמורים הם שההנהלה ובעלי השליטה יכולים לכוון את הדירקטוריון על ידי הזנתו באינפורמציה שנוחה לו, הרי לדירקטורים החיצוניים אין מקורות עצמאיים קלים להשגה. לדעתי, כדי שדירקטור חיצוני יתפקד כהלכה, צריך שוועדה ציבורית תבצע את המינוי.
אתה מדבר על לחצים?
"יש לחץ סמוי, אתה יודע מה מקומך ומה מצפים ממך. יש גם מקרים שירמזו לך מה הלך הרוחות".
מי שסבורה כי הדברים מתנהלים אחרת היא עו"ד עירית בן־עמי, שותפה ומייסדת משרד פיטרו בן־עמי, המתפקדת גם כדירקטורית חיצונית, בין היתר באלדן טק ובדוראה. "בעבר מינוי של דירקטורים היה צריך לעבור אישור של ועדה מיוחדת. היום הוועדה הזו לא קיימת יותר ולא סתם, בכל זאת מדובר בחברות מסחריות, והוועדה התנהלה כמו כל דבר ממשלתי, מאוד לאט. בשל כך זה נכון שמי שממנה את הדירקטורים החיצוניים זו האסיפה הכללית, שמורכבת בעיקר מבעלי השליטה, אבל לפחות למיטב ידיעתי, הם כן מנסים להביא אנשים שתורמים לחברה כי לדירקטור חיצוני חייבת להיות כשירות מסוימת".הכשל, אומר פרופ' יוסף גרוס, מומחה לדיני חברות ומי שכיהן בעצמו במספר דירקטוריונים, "הוא שלבעלי שליטה יש רוב באסיפה הכללית, בדרך כלל רוב גדול מאוד, ולכן יש השפעה על הדירקטורים החיצוניים. בארצות הברית, להבדיל מאצלנו, יש פיזור גדול מאוד של שליטה, אך בישראל בגלל שבעלי המניות ממש מחזיקים בחברה, הדח"צ אומר לעצמו: אם בעל השליטה מוכן לשלם והשכר מקובל עליו - אז מה אכפת לי.
"בישראל האחריות של הדירקטורים החיצוניים הולכת וגוברת, ויש היום מספר פסקי דין שבהם הדח"צים קיבלו על הראש. החוק מנסה ליצור עצמאות לדח"צים בכך שהם מתמנים לשלוש שנים, והשכר שלהם פחות או יותר נקבע על ידי האסיפה הכללית. עם זאת, בגלל הרצון לרצות את בעל השליטה או את הציבור יש קונפליקט מובנה. מהניסיון שלי, אין פיקוח אפקטיבי בנושא. אני יודע שיש לבעלי השליטה השפעה גדולה על החלטות של הדח"צים, אבל צריך להבין שאי אפשר לשנות את טבע האדם -תמיד יש מחויבות פנימית למי שמינה אותך. ככל שאנחנו מטילים אחריות כבדה יותר על הדירקטורים, הם יותר נזהרים. לפחות היום הם באים ואומרים, אני רוצה חוות דעת מקצועית, אבל עדיין זהו מודל שיש בו כשלים".
לא התפרסמו תגובות לכתיבת תגובה