חנויות המכולת של רחוב אחד העם

יו"ר רשות ניירות ערך הקודם משה טרי הצמיד לחברת דור כימיקלים שבשליטת משפחת דנקנר את התואר המפוקפק "חנות מכולת". אם היה עליו לבחור בכינוי דומה לסאגה הבלתי נגמרת בחברת מטיס קפיטל של אמנון ברזילי ומוני הראל, הוא היה נזקק כנראה לביטוי חריף יותר.

ומה לגבי הודעת הבורסה ההזויה של מלרג לפיה המיליארדר פויו זבלדוביץ' מתעניין ברכישת חלק מנכסי החברה? (הודעה שהוכחשה אתמול על ידי החברה עצמה). איזה שם תואר, לדעתכם, היה מוצמד להתנהלותה? ומה עם הדירקטור החיצוני שהתפטר שלשום מחברת הנדל"ן הקטנה סובריין בטענה כי הופעלו עליו לחצים להצביע בעד שכרו של בעל השליטה? לאיזה כינוי היתה זוכה התנהלות ציבורית מסוג זה?

רצף אירועים שכזה אמור להדיר שינה מעיניו של זהר גושן, יו"ר רשות ניירות ערך, אבל בעיקר מעיניהם של המשקיעים המוסדיים, המנהלים מאות מיליוני שקלים שמושקעים בחברות מסוג זה. החודשים הקרובים לא צפויים להיות קלים עבור החברות הציבוריות. מצד אחד, הדולר והמדד מכים בלא רחם בסעיף הוצאות המימון, חותכים את הרווחים; מצד שני, שוק ההנפקות והגיוסים התייבש כמעט לגמרי.

"מתקפלים ומתקרנפים"

רק בתחילת השבוע כתבנו כאן על כמה חברות שהמכות הללו גילחו את כל הונן העצמי. גם בבנקים, היד על ניצרת האשראי הפכה לכבדה, לקפוצה יותר. בכיר במערכת הבנקאית ציין בפנינו כי לא מעט חברות שגייסו את הונן באיגרות חוב מהמשקיעים המוסדיים משחרות לפתחם של הבנקים כדי לצאת ממצוקת הנזילות. חלק גדול מהן נענה בשלילה על ידי הבנקים, וכשזה קורה - נחרשת קרקע פורייה להסתרת מידע מעיניהם של המשקיעים, בעיקר בחברות הקטנות. למה? מכיוון ששם מערכות הבקרה הן הרופפות ביותר וטרם השתרשה בהן התנהלות נורמטיבית של חברה ציבורית ומשום שהן פחות מפוקחות על ידי המשקיעים המוסדיים שמחזיקים בני"ע שלהן.

דווקא בחברות מסוג זה (אבל לא רק) מעמדו של הדירקטור החיצוני - שאמור לפתח עצמאות מחשבתית ולייצג את כלל בעלי המניות - הוא הנמוך ביותר. שלשום היה זה הדירקטור בסובריין שהתייחס לפגישות "הלא פורמליות" ול"מכבש הלחצים" שהופעל עליו לאשר את שכרו של המנכ"ל בניגוד לרצונו. אלו לא מעשים המתאימים לחברה ציבורית בישראל בשנת 2008.

בעמודים 2-3  של "השוק" ב"כלכליסט", תוכלו לקרוא אמירות של דירקטורים חיצוניים שמהן תבינו איך באמת מתנהלים הדברים בחלק מהחברות הציבורית, חלקן חברות גדולות ומכובדות.

"יש לחץ סמוי, אתה יודע מה מקומך ומה מצפים ממך, ולעתים רחוקות גם ירמזו לך מה הלך הרוחות"; "דח"צים מתקפלים ומתקרנפים"; "סוגרים עם הדח"צ מה יצביע" - ועוד ועוד ציטוטים שאמורים לגרום למשקיעים לזוז באי־נחת. נכון, יש חברות שאימצו סטנדרטים גבוהים של שקיפות שלא היו מביישים גם חברות בינלאומיות גדולות, אך ריבוי האירועים המביכים שהתרחשו לאחרונה מוכיח שהיום, יותר מתמיד, הגיע זמנם של המשקיעים המוסדיים ורשות ניירות ערך להתעורר, ולא לסמוך על דירקטור חיצוני שיעמוד בשער ויתריע.