ללמוד שירה בייל דרך הרשת

(פורסם ב-25/02/2008)

בשבועות האחרונים אני לומד שירה אנגלית מודרנית באוניברסיטת "ייל‭."‬ אוקיי, אז אני לא בדיוק לומד שם. זה פשוט שבייל, אחד ממוסדות ההשכלה הטובים בעולם, העלו לרשת שבעה קורסים כדי לאפשר לכמה שיותר אנשים, בלי קשר ליכולות הכלכליות שלהם, לקבל את הידע שמועתר על הסטודנטים הרשומים של המוסד. בין השאר העלו שם מבוא לפסיכולוגיה, מבוא ליסודות הפיזיקה וקורס על הפילוסופיה של המוות.

הם לא מסתפקים בלהעלות לרשת כמה סילבוסים ומאמרים, אלא מצלמים הרצאות של קורסים שלמים, מעבירים אותן ל‭mp3-‬ ולפורמטים שונים של וידיאו (שמתאימים לדפדפן, או לאייפוד וידיאו‭,(‬ ואפילו מספקים תמליל של ההרצאה. כבר שנים אני עוקב אחרי המאמצים של אוניברסיטאות זרות להציף תכנים ברשת, וכזו רמה של פינוק לסטודנט החוץ עוד לא ראיתי. לא פלא שהחוויה שאני עובר משפיעה עליי כל כך.

אין לי טלוויזיה בבית, אז בערב נוצר מין ריק שכזה, שמחלץ מבני הבית בכוח תשובה לשאלה "מה בא לכם לעשות עכשיו‭."?‬ ולפעמים, אני מגלה, מה שבא לי לעשות זה לצפות בשיעורי שירה מהאוניברסיטה. למרצה שלי קוראים לנגדון האמר ‭,(Hammer)‬ והוא ראש המחלקה לאנגלית בייל. במעט השיעורים שעברנו ביחד למדתי לאהוב אותו. יש לו שיער חצי ארוך כזה, שמתפצל באופן מורה-לספרות מובהק שכזה, וכל כולו אומר גיקיות של שירה. כשהוא מקריא את ההרצאה, זה באמת מרגיש כמו מקום אחר. אף פעם לא פגשתי מישהו שמרשה לעצמו שעשוע תאוותני שכזה ממילים. בכלל, אף פעם לא פגשתי מישהו כמו פרופסור לנגדון האמר מייל.

וגם אף פעם לא קראתי שירה. זה כנראה השילוב בין האיש לשירים שהוא מלמד אותי, בין המורה למוּרה, שמעלה בתוכי אש סטודנטיאלית ורומנטית. את השירים שבקורס אני קורא באוטובוס בדרך לעבודה, ולפעמים גם באוטובוס הערב חזרה, בעייפות של סוף יום. הקריאה הזו צובעת את העולם שסביבי בצבעוניות לירית ישנה. לקרוא רוברט פרוסט באוטובוס, ובאמת לחשוב לרגע שספסלי הרכב עשויים עץ, ודרך כפרית עטורת עצי תרזה נבקעת לכבודנו. יש בזה משהו מן ההתאהבות.

לפעמים אני קצת מתבלבל בשיעור מרוב התרגשות, וחושב לרגע שאני באמת שם, בניו הייבן קונטיקט, יושב בין חברים ללימודים, מקשיב מקרוב לפרופסור שלי. אבל אז הוא אומר משהו כמו "בשבוע הבא אחלק לכם את העבודות הראשונות שלכם‭,"‬ ואני מבין פתאום שהוא לא מדבר אליי. יש זום אאוט מעיק אל המציאות, ואני רואה את מסך המחשב מולי, ואת החלון הקטן עם הוידיאו, שם ממשיך לדבר בחינניות פרופסור לנגדון האמר, המורה שאף פעם לא יידע איזה תלמיד נאמן ונלהב יש לו בישראל.