הטוקבקים מפרקים את מכבסת השקרים

(פורסם ב-23/03/2008)

אחת ההנאות המלבבות ביותר שיש לי מהאינטרנט היא להשאיר טוקבקים. זה תענוג אמיתי לבוא בסופה של ידיעה מעצבנת, או טור של עוד יומרן, ולהכניס אחת קטנה כזו, מטעם העם. זו תמצית האינטרנט ברגע אחד: החוצפה, המרד והא‭??‬ֶ רדמוקרטיה, וגם הרוע המשתלח והיעדר הסטנדרטים. זה פרוע וחופשי, וזה מוציא ממני מה ששום מקום אחר לא מוציא.

אני יודע שזה לא הבון-טון, מה שאני אומר כאן. זה לא הבון-טון מאז ש‭ynet-‬ עלה לאוויר, והכותבים, שהיו מבודדים עד אז מקול ההמון, קיבלו בפעם הראשונה פידבק חי, גועש ומהביל מהקוראים שלהם. כי לכתוב היום זה כבר לא לסיים את הסיפור. זה רק להתחיל אותו. אתה רק כתבת את הודעת הפתיחה בפורום, ועכשיו מתחילה פה שיחה, שאתה יכול לבחור להיות חלק ממנה, ואתה יכול לבחור שלא, אבל זה לא משנה בכלל, כי השיחה כבר כאן. אנשים מדברים עליך ממש ליד האוזן שלך, וחלקם יותר מוכשרים וחכמים ממך, והם רואים לך את הקרביים של הבולשיט, ומוציאים אותם החוצה, שכולם יראו. ונכון, חלקם גם טיפשים ברמות קשות, ואתה תמיד העדפת לחשוב שהקוראים שלך אחרים, עם קצת יותר שכל.

אז מוציאים לטוקבקים שם רע ומלכלכים עליהם, ויש כבר מעמד כזה של משוגעים, "הטוקבקיסטים‭,"‬ שרוצים לחוקק נגדם חוקים. אומרים שהם בקטע של הכפשות והוצאות דיבה, והכל אנונימי ואף אחד לא אחראי על מה שהוא כותב. כאילו כבר ברור שהטוקבקים רעים, ורק האינטרסים הכלכליים של האתרים שמאפשרים אותם ממשיכים לקיים אותם.

זו לא האמת, אם אתם שואלים אותי. כי הטוקבקים הם החצי השני, המשלים של התקשורת המיינסטרימית. מה שקורה מתחת לכתבה הוא השתקפות של מה שקורה בתוכה, מבעד למראה שמעיפה את כל הבולשיט הממלכתי והנישא מהטקסט שלמעלה. כי אם לבעל הטור מתחשק עכשיו לייצר איזו אמירה משום דבר, אז מישהו מתחתיו יזעק "הוא אידיוט‭."‬ ואם הוא מבריק, אבל כותב בכמה דרגות מעל הראש של קוראיו, יתעורר קורא אחר ויחבוט בכותב.

הטוקבקים הם גם התשובה הטובה ביותר לבעל הטור, הקצין הבכיר במילואים נניח, שמביא איזו תיאוריה משוכללת שממנה נגזר "צורך בהגברת הלחץ על הפלסטינים, גם באמצעים אסטרטגיים‭."‬ בעולם הישן הוא היה מקבל טפיחה גברית על הגב מעורך הדעות. בעולם החדש הוא יקבל מלמטה משהו כמו "צודק! צריך לזיין את כולם. רק כוח הם מבינים‭."‬ ה"צודק‭"!‬ הזה יעיף את כל המלל המכובס, ויציג את שורש הדיבור הצבאי הכוחני במערומיו. ותבוא גם קריאה (אולי ממני) של "תפסיקו להביא לוזרים מהצבא ולתת להם לקשקש לנו בשכל‭."‬ הקיום של הטקסט רק משתכלל עם שתי התגובות האלו. דרך מראת האין-בולשיט הטוקבקיסטית, האג'נדה צפה מחודדת, בין אם על ידי מתנגדיה ובין אם על ידי תומכיה. למכובס?ת אין מה לחפש בעולם הטוקבקים.