יורו 2008: נקניקייה ובירה ב־100 שקל

כשאתה באירוע ספורט גדול, השאלה המתבקשת היא אם ישראל תוכל אי פעם לארח משהו בסגנון. וכשרואים איך העסק מתפקד כאן, מבינים שפשוט אין שום סיכוי שזה יקרה בשנים הקרובות.

8,000 אנשי תקשורת משדרים, כותבים ומצלמים כל דבר שקורה כאן בשביל המיליארדים שרואים וחיים את המשחק ברחבי העולם. אבל קשה להעביר את התחושה בכתב, ואפילו באמצעות מצלמה.

רחוב אופרן רינג בוינה נסגר ונהפך ל"אזור אוהדים". שלושה ק"מ מהעיר היפה הזו הוקצו לכבוד האוהדים מרחבי אירופה והעולם, שנהנים משדרה ארוכה ללא מכוניות או רכבות ורק דוכני אוכל פרושים מימין ומשמאל. ויש כאן הכל. אם אפשר היה להעביר ריח באמצעות העיתון, אנשים לא היו מפסיקים לאכול. שרימפסים עסיסיים, נקניקיות ריחניות ואפילו פלאפל, שווארמה וחומוס מככבים במדרחוב (ותודה לעשרות מיליוני המהגרים הטורקיים).

חצי ליטר בירה עולה 6 יורו, נקניקיה בלחמנייה 12 יורו. זה אומר שאם נמיר את המחירים לשקלים, קונים כאן בירה ונקניקייה ב־100 שקל. כשבירה ונקניקה עולות 100 שקל, ואנשים קונים אותן, ובכמויות, אתה יודע שאתה עושה עסק טוב.

תחשבו עכשיו על הגרמני שבא לצפות בנבחרתו - ויש רבים כאלה - ששותה שלושה ליטרים של בירה בערב ממוצע (שבו נבחרתו אינה משחקת) ואוכל שלוש או ארבע נקניקיות. זה הרבה כסף. תוסיפו עוד 200 אלף אוהדים ממדינות אחרות, שאולי לא שותים כמו הגרמנים, אבל אוכלים לא רע בכלל. זה גם הרבה מאוד כסף. וזה בלי לחשב, כמובן, את הבירות של הבוקר — מנהג נחמד שכזה, שגם מכניס עשרות אלפים לכיסים של בעלי העסקים.

חברים. היורו הזה חתיכת עסק ענקי. ענקי מכדי שישראל תוכל לארח אותו. אף על פי שאין ספק שגולדסטאר, מכבי וזוגלובק צריכות לדחוף לאירוח היורו בישראל.

המספרים מעידים על כך ששוויץ ואוסטריה, מארחות היורו, ייהנו מהטורניר הזה בשנים הקרובות. לא בטוח שהכדורגל שלהן יהיה טוב יותר, אחרי הכל הנבחרות שלהן בינוניות להחריד, אבל מבחינה כלכלית, הכדורגל המקומי במדינות הללו יהיה המרוויח הגדול.

השיפורים באצטדיונים וההתלהבות מהמשחק תספק לקבוצות המקומיות עלייה ניכרת בהכנסות. גם ענף התיירות ייהנה. כלומר כבר עכשיו שרי התיירות של שוויץ ואוסטריה יכולים לספור את שטרות היורו - האוהדים כבר שילמו עבור 139,300 לילות לבתי המלון המקומיים. אבל גם לטווח הרחוק, אין ספק שהנופים המרהיבים, שצוותי הטלוויזיה וצלמי העיתונות אינם יכולים לשבוע מלצלמם, יגרמו למספר רב של אנשים לקבוע שהיעד לחופשת הקיץ הבאה שלהם יהיה רכס האלפים.

המארגנים המעונבים מציינים כאן בגאווה שהכנסות הטורניר עלו ב־50% לעומת הטורניר הקודם, ל־1.3 מיליארד יורו. מספרים לי שההכנסות ממכירת זכויות השידור הגיעו ל־800 מיליון יורו, וההכנסות מספונסרים לכ־280 מיליון יורו. כרטיסים? עוד 90 מיליון יורו. הכנסות צדדיות? ממש לא צדדיות. עוד 130 מיליון יורו.

כמה משפיע היורו על הכלכלה האירופית? מדברים על הכנסות נוספות של 1.4 מיליארד יורו. לפי מספר הבירות שראיתי את הגרמנים והאוסטרים שותים, הייתי אומר שרק ההכנסות מאלכוהול הן 1.4 מיליארד יורו. הכנסות מחומוס? פחות, אבל לא מעט.

המארחות, ואין ספק בעניין זה, נהנות מהאירוח אף שחלק מהמקומיים מתלוננים על אוהדים שמשתינים להם בחצרות ועל קירות הבתים. אחוז האבטלה באוסטריה עומד על פחות מ־5%, והיורו מצמצם את המספר הזה עוד יותר. היורו הוסיף 5,400 מקומות עבודה חדשים למשך לפחות שנה. השכנה, שוויץ המסכנה, סובלת מ־3% אבטלה. אחוז שגם כן ירד בעקבות הוספת 6,300 מקומות עבודה בזכות היורו.

אומרים כאן שהרווח של כלכלת שוויץ מהיורו יעמוד על 790 מיליון יורו, ושהאוסטרים ייהנו מרווח של 390 מיליון יורו. לא רע.

באופ"א כבר מזמן מבינים שהכדורגל הוא לא רק בשביל האוהדים במגרשים אלא בשביל האוהדים הרבים יותר, שצופים בטלוויזיה. נכון שמשחק ללא אוהדים לא שווה כלום (מה שבארץ ראשי ההתאחדות מסרבים להבין) אבל השידור בטלוויזיה עדיין חשוב הרבה יותר - למארגנים, וחשוב מזה - לספונסרים. אם נתרגם את זה למספרים, ההכנסה מכרטיסים היא רק 7% מכלל ההכנסות, וזאת אף שהמחיר לכרטיס נע בין 45 יורו ל־550 יורו. ההכנסה מזכויות השידור היא 60% מההכנסות.

המספר הזה, 60%, מסביר את היחס המדהים שמקבלים עיתונאים, שדרים וצלמים באירוע הזה. דלוקס.

האוהדים יחזרו עם תחושה טובה הביתה - וזה תלוי תוצאות. כלומר האירוח אדיב, אבל אם הנבחרת שלך הסריחה, התחושה תהיה רעה. עם זאת, השדרים, בייחוד אלו הניטרליים ממקומות נידחים כגון דובאי וישראל, יסרבו לחזור הביתה. טוב כאן מדי.

כאן אתה מרגיש שיש מערכת שלמה שעומדת לרשותך בכל רגע נתון וכי כמעט לכל בעיה שלך יימצא פתרון. להלן דוגמה: כחלק מההכנות שלי למשחקים אני מדפיס מסמכי וורד עם נתונים על שחקנים וסיפורים מוזרים שאפשר יהיה לספר עליהם במהלך המשחק. כן, כן, זה לא מהזיכרון שלנו.

באופן מפתיע באולם התקשורת, שגודלו כעשרת אלפים מ"ר, אין אפשרות להדפיס מסמכים כאלה. פניתי לנציגת אופ"א, שבדקה וסיפרה לי שהתוכנה הזו אינה מותקנת במחשבים. אבל זה לא מנע אותה מלעזור לי. היא ביקשה את הקובץ שרציתי להדפיס על דיסק און קי, וחזרה אחרי חמש דקות עם המסמכים שלי מודפסים.

אמרתי לעצמי: ככה עושים טוב לאיש טלוויזיה, ככה גורמים לשידור להיות חיובי, ככה עושים טוב לצופים, וככה שומרים על 60% מסך ההכנסות. חמש הדקות האלה שהקדישה לי השתלמו לה. ולאופ"א. ככה עושים 1.3 מיליארד יורו, בייבי.