צילום: גיא אסיאג
המלחמה הבאה: עורכי דין נגד בלוגרים
איומים משפטיים, לא תמיד מבוססים, הפכו לכלי לסתימת פיות ברשת הישראלית. לשכת סגן שר הביטחון מתן וילנאי דרשה למשל מבלוגרים להימנע מהשימוש בביטוי "חוק וילנאי" בנוגע לחוק למניעת הסתננות
כך פנה הרב אמנון יצחק באמצעות עו"ד אמיר שמש למפעילי ויקיפדיה העברית בבקשה להסיר התייחסויות פוגעניות בערך שעל שמו; ארי טאיטו מאופטימום הפקות פנה באמצעות עו"ד אריאל פופר לסוכנות הפרסום מזבלה, בטענה שמתחזים מפרסמים בבלוג שלה טוקבקים בשמו, ודרש בין השאר פיצוי של 100 אלף שקל; ובאחרונה, בעקבות מחאה נגד החוק למניעת הסתננות, דרשה לשכת סגן שר הבטחון מתן וילנאי מכמה בלוגרים להימנע מהשימוש בביטוי "חוק וילנאי", משום שלא מדובר בהצעת חוק פרטית שלו, אלא בהצעת חוק ממשלתית.
אחד מהמוחים, שי כהן מהמכללה הכלכלית החברתית, טען בבלוג עבודה שחורה כי לאחר שלא ציית מיד לדרישת ראש המטה של וילנאי עידו שריר, אמר לו זה כי "אנחנו מתייעצים עם הגורמים המשפטיים של מערכת הביטחון כדי לראות איך אנו מגיבים לפרסום/מכתב/טעות/טענה שלך" (יועצת התקשורת של וילנאי, שרון שלמון, מסרה בתגובה: "שי כהן פנה בכתובים ללשכת סגן שר הביטחון, והתשובה תועבר ישירות אליו ולא מעל דפי העיתון").
מי שמאיים בהליכים משפטיים מציב את עצמו בעמדת כוח מול הגולש: גם אם בסופו של דבר לא ינצח במשפט, או אפילו כלל לא יגיש תביעה, כנראה שהגולש המפוחד ייזהר מאוד בכבודו. "מי שיש לו הרבה כסף לשלם לעורך דין יכול לקבוע מה יכתבו עליו באינטרנט", אומר בפסימיות עו"ד יהונתן קלינגר, פעיל חופש ביטוי ברשת.
אחד הכלים במלחמה על חופש הביטוי של הגולשים הוא חשיפת מכתבי האיום הללו. בארצות הברית מתפרסמים מכתבים כאלה באתר "Chilling Effects", המופעל בין השאר על ידי ארגון זכויות האדם האלקטרוניות EFF. פרסמתם משהו, איימו עליכם בתביעה והחלטתם להסיר את הפרסום? פרסמו תחתיו את מכתב האיום. "רוב המקרים האלה נסגרים בלי שזה מגיע לתקשורת", טוען עו"ד קלינגר. אולי הגיע הזמן לחטא אותם באור השמש.
תגובה אחת לכתיבת תגובה