העתיד של עולם הספורט הוא ממריצים כימיים והשתלות ביוניות

הוא קיבל את הכינוי "בלייד ראנר" כי הוא רץ על רגליים תותבות שנראות כמו להבים. אבל יש סיבות אחרות לקרוא לו על שם הסרט העתידני המצמרר. כשאוסקר פיסטוריוס, האצן הנכה מדרום אפריקה, יתחרה באולימפיאדת בייג'ינג בעזרת טכנולוגיה מתקדמת שהחליפה את רגליו הקטועות, נצטרך להודות שהעתיד שראינו בסרטים כבר כאן.

רשמית לפחות, עולם הספורט העילי עדיין מתנגד לשיפורים כימיים וטכנולוגיים הנעשים בגופיהם של אתלטים. הסיבה: כשהיוונים המציאו את האולימפיאדה, המדליה היתה מגיעה לידיו של איזה ילד עקשן מדאונטאון ספרטה, שגוף טוב ושנים של אימונים עזרו לו לרוץ מהר כמו הרוח. ב־2008 אנחנו עדיין מחפשים את אותו כוכב טבעי.

אבל בפועל האתלטים שלנו נעזרים בפס ייצור ארוך ויקר של עזרים טכנולוגיים וכימיים. מנעליים סופר־קלות, דרך חליפות שחייה אווירודינמיות ומחבטי טניס מחומרים המשמשים לבניית מטוסים, ועד ניתוחים לחיזוק המרפק לשחקני בייסבול. זהו, העתיד כבר כאן: כשיוסיין בולט הג'מייקני שבר לאחרונה את שיא העולם בריצה ל־100 מטר, מיד התעורר חשד שהוא נעזר בכימיקלים כלשהם, כי המהירויות של האצנים כבר כל כך מופרכות והשימוש בסמים משפרי ביצועים כל כך נפוץ. רק הרגולציה הספורטיבית לא מדביקה את הקצב, ועדיין עסוקה בבדיקות סמים מסובכות ובאיסורים מיותרים. הבעיה היא לא התקדמות הטכנולוגיה או הכימיה. הבעיה היא עם ההתחסדות המיושנת, שעדיין מתנגדת לסמים ממריצים ולגאדג'טים סייבורגיים.