מי יטרפד את רפורמת המסים?

באוצר דאגו אתמול להדגיש את העובדה כי שרי הממשלה שיבחו את אנשי המשרד על "הפתיחות" ושיתוף הפעולה שלהם בכל הנוגע להכנת תקציב 2009. ואולם מחיאות הכפיים נדמו מהר מאוד, וליתר דיוק - ברגע שהממונה על התקציבים, רם בלינקוב, הציג את היעדים הפיסקליים.

לפי הצעת האוצר, המדיניות הפיסקלית תתבסס על שלושה עקרונות: הפחתה חדה ביחס חוב-תוצר, הפחתה במיסוי וצימצום ההוצאה הציבורית. "אנו צריכים להתנהג כמו הורים כלפי ילדיהם: חוסכים כסף מעצמם היום, כדי שלילדים יהיה כסף בעתיד", הסביר בלינקוב לשרים.

השרים לא נשארו חייבים. השר חיים רמון אמר: "אין ספק שההורים צריכים לחסוך, אך אין הורה שייקח את ילדיו לגור בצריף על מנת לחסוך לעתיד". שרת החינוך, יולי תמיר, אמרה כי במקביל לחיסכון, "ההורים חייבים לספק לילדיהם בית ספר ראוי וטוב".

על הצורך בהפחתת היחס חוב-תוצר אין כמעט מחלוקת, שהרי שיעור החוב של ישראל חושף את המשק לפגיעה קשה.

לפיכך, השאלה היא האם להפחית מסים, כפי שהציע שר האוצר לפני כשבוע, או להגדיל את ההוצאה הציבורית - כלומר תוספות תקציב לחינוך, לרווחה ולביטחון. האוצר מציע להגדיל את ההוצאה הציבורית ב-1.7% ב-2009, ואילו שרי העבודה וקדימה, וגם ראש הממשלה, אהוד אולמרט, ואנשי משרדו - מבקשים להגדילה ב-2.5%. 

בתום ישיבת הממשלה נרשמה הסכמה כללית: הצעת האוצר אינה מקובלת ולא תעבור. ואולם הגדלת ההוצאה הציבורית ב-2.5% משמעותה ויתור על הפחתות מסים. שהרי הצמיחה הצפויה בשנים הבאות לא תספיק לממן גם את הרחבת השירותים, גם את הפחתת המיסוי וגם את הקטנת החוב הציבורי.

זו הסיבה שבסביבתו של ראש הממשלה החלו להרהר באפשרות לבטל את רפורמת המיסוי של שר האוצר רוני בר-און. זאת, ללא כל קשר לביטול הפטור על קרנות השתלמות - צעד לו מתנגד יו"ר ההסתדרות עופר עיני - שאמור לממן 20% בלבד מהרפורמה. ברגע זה גורלה של הרפורמה תלוי יותר בשרי הממשלה, ופחות בעיני.