כלכליסט חושף: הכספומט של מיקי צולר

לפני כשבועיים הפתיע ידין ענתבי, הממונה על שוק ההון, הביטוח והחיסכון במשרד האוצר, את המערכת הכלכלית בישראל כשהודיע על מינוי של עורך הדין ארנון שגב למנהל מיוחד לקרן הפנסיה של הסתדרות העובדים הלאומית (הע"ל). בהודעה שפרסם עם מינוי המנהל המיוחד ציין ענתבי כי בקרן התגלו אי־סדרים המחייבים את התערבות מערכת הפיקוח, אולם לא פירט באשר להיקפם. לידי "כלכליסט" הגיעה טיוטת הדו"ח המלא של הביקורת שנעשתה בקרן הפנסיה, שהוביל למינוי המנהל המיוחד. דו"ח זה מעלה חשדות לשורה ארוכה של אי־סדרים הגובלים לא פעם בחשדות כבדים לעבירות שונות על החוק, ומפנה אצבע מאשימה אל מנהלי הקרן ובראשם מיקי צולר, ששימש יו"ר הדירקטוריון ונחשב לאיש החזק בה ושעל פיו יישק דבר. על פי הדו"ח החמור התנהלותה של הקרן ומנהליה הסבו לעמיתים החוסכים בה את כספם הפסדים כבדים של מאות מיליוני שקלים.

ממצאי הדו"ח נפרשים על פני שישה פרקים המפורטים ביותר מ־70 עמודים. הממצאים החמורים ביותר בדו"ח נוגעים לעסקאות שבהן צולר "העדיף עניינם של אחרים על פני ענייני הקרן והעמיתים". בדו"ח נכתב כי צולר, ששימש גם נושא משרה בחברות אחרות בבעלות ההסתדרות, יצר רווחים בהיקף של עשרות מיליוני שקלים לחברות אלו על חשבון קרן הפנסיה ועמיתיה. חברות אלו שצולר יצר להן רווחים שילמו לו שכר, דמי ייעוץ ודמי ניהול בהיקף של 9 מיליון שקל בין השנים 2003 עד 2006.

קרן הפנסיה של הסתדרות העובדים בישראל כוללת כ־38 אלף עמיתים והיקף הנכסים המנוהלים בה מסתכם כיום בכ־5 מיליארד שקל. צולר שימש יו"ר הקרן עד לשנת 2003, ולצדו פעל ציון כהן, מי ששימש כמנכ"ל הקרן עד לדצמבר 2007 וכיום עומד לדין על חלקו בפרשת הגניבה מכספי ההסתדרות הלאומית עם אברהם הירשזון.

הזרוע הארוכה של הע"ל

"מנהלי הקרן אשר קשורים להסתדרות השתמשו במשאביה ובכספי העמיתים לטובת הצרכים השונים של ההסתדרות ואף הצליחו ליצור להסתדרות רווחים גדולים על חשבון עמיתי הקרן", נכתב בדו"ח. כמו כן נכתב בו כי הקרן מכרה נכסים מתחת לשוויים הכלכלי, ובחלק מהמקרים אף העבירה נכסים אל ההסתדרות ללא כל תמורה מצדה. בנוסף נכתב כי קרן הפנסיה רכשה נכסים מההסתדרות ומקופת החולים הלאומית נכסים מעל שוויין הכלכלי. מממצאי הדו"ח עולה, כי ההסתדרות משכה הלוואות בהיקף של 90 מיליון שקל מכספי העמיתים בלי שהעניקה ביטחונות כלשהם בגין הכספים.

בדו"ח נכתב כי "שני נושאי משרה בלבד, ציון כהן ומיכאל צולר, קיבלו את כל ההחלטות המרכזיות שנעשו בין השנים 2001 ל־2006 הנוגעות להשקעות הקרן בחברת הוד המדבר". הוד המדבר היתה חברה שהוחזקה חלקית (80%) על ידי קרן הפנסיה של ההסתדרות, והיא מנהלת בתי מלון בים המלח ובטבריה וכן מחזיקה בעקיפין בשליטה בחברה הציבורית ד"ש איפקס. על פי החשד, קרן הפנסיה מימנה לבדה את הגרעונות שהיו קיימים בהוד המדבר, וזאת למרות שהחברה הוחזקה (20%) גם על ידי חברות אחרות של ההסתדרות. בכך למעשה, נכתב בדו"ח, קרן הפנסיה סבסדה את מימון הגירעונות. מאוחר יותר, בשנת 2001, רכשה קרן הפנסיה את חלקה של ההסתדרות בתמורה לכ־15 מיליון שקל. בגין עסקה זו, נכתב בדו"ח, "אין ספק כי שווייה של הוד המדבר בניכוי התחייבויותיה לקרן הוא שלילי ולכן נראה כי הקרן שילמה מחיר העולה על השווי".

במהלך השנים הסתכמו השקעות קרן הפנסיה בחברת הוד המדבר בכ־350 מיליון שקל. השקעות אלו הסבו לקרן הפנסיה הפסדים של למעלה מ־180 מיליון שקל. ההשקעות הללו כלל לא נידונו בוועדת ההשקעות של הקרן, למרות ההפסדים הכבדים שנרשמו בגינן, כך על פי הדו"ח. בסופו של דבר, חלק מכספי ההשקעה בחברת הוד המדבר, שכאמור הנה חברה בת של קרן הפנסיה, מצאו את דרכם אל ההסתדרות בדרך של הלוואה בהיקפים של עשרות רבות של מיליוני שקלים, ש"ניתנו ללא כל ביטחונות ובריבית שאינה משקפת את הסיכון הגלום בהן". מדו"ח הביקורת עולה עוד, כי בדו"חות הכספיים של קרן הפנסיה הוצגו פרטים מטעים בכל הנוגע להשקעות הקרן בחברת הוד המדבר.

"נושאי המשרה בקרן הפנסיה שימשו נושאי משרה בחברות אחרות שבשליטת ההסתדרות, תוך שהם עומדים בניגוד עניינים, ותוך שהם מפיקים טובות הנאה אישיות מהרווחים שגורפת ההסתדרות על חשבון העמיתים", נכתב בדו"ח. כך, לדוגמה, "צולר ערך את כל העסקאות בין הקרן ובין חברות שבשליטת ההסתדרות, כשהוא מנהל אותן משני צדי המתרס, כאשר היתה להן השפעה על התגמול האישי שלו. כל העסקאות נעשו על ידי צולר וכהן בלי ליידע את שאר האורגנים בקרן ובלי לחשוף את פרטי העסקאות". גם שאר חברי דירקטוריון קרן הפנסיה חוטפים ביקורת מהדו"ח: "דירקטוריון הקרן אישר לצולר בונוס בלא שבדק או הוצגו בפניו את כל הנתונים והסיבות שלפיהם יש להעניק לו בונוס".

תקנות ההשקעה הופרו

מהדו"ח עולה כי צולר וכהן ביצעו השקעו בהיקפים של מאות מיליוני שקלים בחברות ציבוריות בלי שהעסקאות נידונו לעומק בוועדת ההשקעות. כך, למשל, צולר וכהן קיבלו אישור טלפוני מחברי ועדת ההשקעות לבצע השקעה במניות גזית גלוב. בשיחה הטלפונית לא דובר על היקף הרכישה, ובפועל ביצעו צולר וכהן רכישות בהיקף של 92 מיליון שקל בעסקה מחוץ לבורסה ובמחיר הגבוה בכ־2% ממחיר השוק, בניגוד לתקנות הקובעות כי עסקה מחוץ לבורסה דורשת אישור מראש. מאוחר יותר מימשה הקרן את ההחזקות בלי לקבל את אישור ועדת ההשקעות. רק בדיעבד דיווחו לחברי ועדת ההשקעות כי גזית גלוב הנה צד קשור לקרן הפנסיה, מאחר שגזית הנה שותפה של הקרן בהחזקות בד"ש איפקס.

בהתנהלות לקויה דומה התנהלה גם רכישת מניות חברת אלוני חץ בהיקף של 39 מיליון שקלים, עסקה לרכישת כ־10% ממניות פולאר ורכישת מניות של חברת לידר. בכל העסקאות דווח בשיחה טלפונית לחברי ועדת ההשקעות כי "העסקה כרוכה בעמלה שלה זכאי צד קשור", בלי לציין מיהו הצד הקשור. הבעייתיות בעסקאות הללו, נכתב בדו"ח, היא בכך ש"ישנן עסקאות מסוימות שבוצעו תוך כדי התעלמות מקיומה של ועדת ההשקעות, כלומר הוועדה לא ידעה כלל על ביצוען. באופן כללי, מדיוני ועדת ההשקעה עולה התמונה כי מדיניות ההשקעות לא נקבעה על ידיה, אלא הוכתבה לה על ידי מנהלי ההשקעות או הנהלת הקרן.

דמי ניהול מופרזים

באוגוסט 2002 הסתיים הסכסוך המשפטי בין קרן הפנסיה לבין חברת תשורה, חברה בת של ההסתדרות המתפעלת את קרן הפנסיה. הסכסוך הסתיים בהסכם פשרה שבעקבותיו נחתם בין שני הגופים הסכם ניהול חדש. ממצאי הדו"ח מעלים כי בהסכם הפשרה ויתרה למעשה קרן הפנסיה על זכויותיה להשבת כספים מתשורה, כך שהקרן שילמה לחברה בת של ההסתדרות דמי ניהול מופרזים - דבר שיצר להסתדרות רווחים על גבם של החוסכים בקרן הפנסיה. בדו"ח נכתב כי "מוסדות הקרן לא ערכו כל דיון מעמיק בנושא ולא ניתנו הסברים לוויתורים שערכה הקרן. בעקבות גירעון שנוצר בקרן בשל תשלום דמי הניהול המופרזים היא נאלצה להפחית את זכויות העמיתים".

בעניין זה נכתב בדו"ח כי הסכם הניהול לא הוצג תוך גילוי מלא של עניינו האישי של צולר בו. עוד נכתב ביחס לצולר, כי הוא היה מי שהוביל לתביעה נגד תשורה, הוא אישר את הסכם הפשרה בתביעה נגדה ואישר את הסכם הניהול החדש שנחתם, והכל תוך שהוא פועל לכאורה "תוך ניגוד עניינים והפרת חובות הנאמנות כלפי עמיתי הקרן", לשון הדו"ח. על פי הדו"ח קיבל צולר מהע"ל תשורה של לא פחות מ־9 מיליון שקל כשכר, דמי ייעוץ, דמי ניהול ובונוסים בשנים 2003–2006 באמצעות חברת פושקין שבבעלותו.

תרומות על חשבון העמיתים

מדו"ח הבדיקה עולה כי לא היו קיימים בקרן נהלים מתאימים לביצוע הוצאות. הקרן חילקה מתנות על חשבון העמיתים ללא הסבר ולא תיעוד למי ניתנו המתנות. כך, למשל, בסעיף התרומות והמתנות בחשבון ההוצאות נרשמו הוצאות בהיקף של 120 אלף שקל, שבגינם לא נרשם למי הוענקו התרומות או לחלופין לא ניתן הסבר מדוע לתרום מכספי העמיתים.

כמו כן מייחד הדו"ח מקום נרחב להוצאותיו של צולר עצמו. בשנת 2002, בעת שכיהן צולר כיו"ר קרן הפנסיה, הוא קיבל החזר הוצאות בגין מסעדות שבהן סעד בהיקף של 16 אלף שקל. בגין נסיעה בודדת לארה"ב הגיש צולר חשבונית בהיקף של כ־40 אלף שקל בלי שניתנו הסברים לנסיעה זו. כמו כן נכתב בדו"ח כי רעייתו של צולר בילתה בבתי מלון בחו"ל על חשבון קרן הפנסיה.

מהדו"ח עולה עוד כי הקרן שילמה גם מיליוני שקלים לעורכי דין שונים, ובהם גם יעקב וינרוט, בלי שנחתמו עמם חוזים ובלי שהקרן הציגה את מהות הייעוץ המשפטי שקיבלה בגין התשלומים. עוד עולה מהדו"ח כי דמי הניהול שנגבו על ידי תשורה היו גבוהים מהמותר בתקנות וגבוהים מהשיעור שנקבע בהסכם בין הקרן לבין תשורה, כאמור חברה בת של ההסתדרות. בין 2003 עד 2006 הסתכמה גביית היתר מהעמיתים בכ־7.3 מיליון שקל. עוד עולה כי תשורה גבתה בשנת 2003 סכום של 372 אלף שקלים מעמיתים שחשבונם הוקפא, וזאת בניגוד לתקנות הקרן האוסרות לעשות זאת.

ענתבי: ניסיון לשיבוש

בהתייחסותו לדו"ח מותח ידין ענתבי ביקורת קשה על כך שמנהלי הקרן לא שיתפו פעולה עם עורכי הביקורת וניסו להסתיר מהם מסמכים. "הקרן טענה כי חלק של המסמכים כלל אינו מצוי בידיה, שכן הם מצויים בידי תאגידים בעלי יישות משפטית נפרדת מהקרן, שאינם כפופים לפיקוחו של הממונה", כותב ענתבי ומוסיף כי טענה זו מוזרה לאור העובדה שהקרן היא הבעלים של כל החברות והיא שולטת בהן.

לסיכום מציין ענתבי במסך שכתב: "אציין כי מחוסר שיתוף הפעולה של הקרן עם משרדנו ועם המבקר ומאי הרצון להעביר את המסמכים והנתונים הנדרשים למבקר, עולה החשש כי הקרן מנסה להסתיר עובדות שונות, לשבש ואף להכשיל את המבקר בעבודתו".