מועדונים מחכים לסוף היורו כדי לעשות קופה

ארסן ונגר, מנג'ר ארסנל, אמר לפני הטורניר שאין אף שחקן שיכול "להתגלות". "כולם מכירים את השחקנים ביורו. זה לא כמו פעם", אמר ודי צדק. רוב השחקנים ביורו מוכרים לקבוצות ביבשת, וארסן ונגר די אחראי לכך. מדיניות החתמת הנערים המוצלחת שלו גרמה לכך שלכל קבוצה גדולה ברחבי אירופה יש דו"חות סקאוטים על כל ילד בן 12 שאי פעם שיחק בטורניר כדורגל בינלאומי.

אף על פי שקשה להפתיע ביורו, חלק מהשחקנים יכולים להעלות את ערך המניה שלהם במאות אחוזים במהלך טורנירים בינלאומיים, וזאת אף שכולם, כביכול, כבר מכירים אותם. מדוע? במהלך טורניר בינלאומי השחקנים משחקים בחלון ראווה שבו כל צעד שלהם נבחן על ידי יותר מ־20 מצלמות ונצפה על ידי מאות מיליונים ברחבי העולם. הם במצב שבו כל פעולה שלהם יכולה להשפיע על נבחרתם או מדינתם. מי שעומד בלחץ כזה ועוד מצטיין, מעלה את מחירו בעשרות אחוזים. ודוגמאות לכך לא חסרות.

סיפורו של דויד ויה מדגים בצורה הטובה ביותר איך מחיר של שחקן מוערך עשוי לעלות באחוזים אדירים בזכות טורניר נבחרות. ולנסיה, קבוצתו, עשויה להרוויח ממכירתו סכומים שלא דמיינה לעצמה. "יש לו חוזה אצלנו והוא עושה יורו נהדר", אמר מנהלה הטכני של ולנסיה, חואן סאנצ'ס. "כרגע אנחנו רגועים ומחכים שהוא יכבוש עוד ועוד שערים. אין מחיר עליו, נראה מה יקרה ואז נשים לו תג מחיר". סאנצ'ס הוסיף ש"כל שער מעלה את המחיר שלו".

ובתרגום למספרים: אם ערב היורו ולנסיה היתה מוכנה למכור את ויה ב־20 מיליון יורו - היום, אחרי הופעותיו המוצלחות של החלוץ במדי נבחרת ספרד, מחירו הוכפל ל־40 מיליון יורו.

דבר דומה קרה לרומן פאבליוצ'נקו, חלוצה המרשים של נבחרת רוסיה וספרטק מוסקבה. לפני הטורניר מחירו נע בין 3 ל־5 מיליון יורו, וכיום הוא לפחות 10 מיליון יורו. כמו כן, אם לפני הטורניר קבוצות דרג ב' כגון מנצ'סטר סיטי וסלטיק הביעו בו עניין, הרי שכיום גם ריאל מדריד וברצלונה נלחמות על שירותיו.

ויש גם כאלה שמחירם ירד אחרי היורו, כמו תיירי הנרי | צילום: בלומברג

מן הסתם, ככל שהשחקנים הצטיינו יותר, כך מחירם יעלה וקבוצות גדולות יותר יביעו בהן עניין. אולם לא תמיד הצטיינות ביורו מלמדת על איכות השחקן. לא כל שחקן שמצטיין ביורו בהכרח מרשים בכדורגל קבוצות. מילאן בארוש, למשל, הגיע ליורו כחלוץ מוגבל ולא צעיר (הוא היה בן 23) של ליברפול, אבל נהפך ל"סחורה" מבוקשת אחרי יורו 2004 כיוון שכבש חמישה שערים והוכתר כמלך השערים של הטורניר. מנייתו עלתה, וליברפול ניצלה זאת כדי למכור אותו לאסטון וילה.

עם זאת, את ארבע השנים שאחרי היורו בילה בארוש בארבע קבוצות, שכל אחת התאכזבה בתורה מהצ'כי. נחזור לונגר שלא קונה שחקנים על סמך הצטיינות בטורניר, הוא בדרך כלל רוכש אותם אחרי שהסקאוטרים שלו הגישו לו דו"חות על 30 או 40 משחקים שבהם שיחקו.

תדמית שחוקה

הטורנירים הגדולים עשויים גם לשקם תדמיות מנופצות של שחקנים - ובכך להעלות את מחירם. דקו, למשל, כבר בנה על כך שברצלונה תמכור אותו בזול - פחות מ־10 מיליון יורו - לאינטר או לצ'לסי בגלל שתי עונות בינוניות ששיחק במדיה. עם זאת, כעת ברצלונה (שבה הוא חתום עד 2010) לא תשחרר אותו עבור פחות מ־15 מיליון יורו.

מובן שסוכנים חרוצים עושים את רוב עבודת היחצנות עבור לקוחותיהם ומחברים כל שחקן שלהם, שבמקרה מסר שתי מסירות מוצלחות במהלך יורו 2008, לקבוצות הגדולות באירופה, אבל חלון הראווה עושה את העבודה הרבה יותר טוב - וגם לרעה. לפעמים צריך טורניר גדול כדי להוכיח שמישהו "גמר את הסוס". חצי משחקני הנבחרת הצרפתית והאיטלקית הוכיחו זאת לצופים במגרשים ובבית.

גם שחקני הנבחרת הצ'כית הוכיחו שעידן הצטיינות הצ'כים בטורנירי היורו נגמר. קשה להאמין ששחקנים צ'כים רבים יעשו מעברים גדולים בקיץ - בטח לא אחרי הטורניר המאוד פושר שהציגו וההפסד המביך לטורקיה. מקרה ספציפי יותר הוא מריו גומז, חלוץ נבחרת גרמניה. כוכבה של שטוטגרט הגיע ליורו 2008 אחרי שתי עונות מאוד מוצלחות בבונדסליגה, שגרמו לקבוצות כגון מילאן, יובנטוס וארסנל להביע עניין בשירותיו.

עם זאת, החמצות מביכות ושלושה משחקים רעים השכיחו את העובדה שמדובר בשחקן חרוץ, חזק ובעל אישיות חיובית, וסיכויי שטוטגרט לעשות עליו קופה תלויים אך ורק ביכולתו במשחקים הבאים - אם בכלל יקבל עוד צ'אנס ממאמנו בנבחרת. באיירן מינכן התעניינה בו, אבל נראה שאחרי היורו תמשיך להעסיק את חברו לנבחרת, לוקאס פודולסקי - שמרשים הרבה יותר במדיה (אף שכמעט ולא שיחק העונה).

הנקודה האנגלית

אף על פי שאנגליה כשלה באופן מחפיר במשימת העלייה ליורו, מחירי השוק של השחקנים האנגלים לא נפגעו מהיעדר הנבחרת מהמשחקים באוסטריה ובשוויץ. באנגליה עדיין מעריכים יתר על המידה את השחקנים שלהם, ולא ברור למה. אינפלציית המחירים לא מובנת גם לאוהדים האנגלים. סקר שערך "הדיילי מירור" גילה ש־83% מאמינים שגארת' בארי, קשרה האפרורי של אסטון וילה, לא שווה את ה־20 מיליון ליש"ט שליברפול מוכנה לשלם עבורו. יש דברים שהיורו לא משנה.